ניפגש באמצע? המאבק האמיתי של ב"ש ומכבי

הנה חידוש. בטקסט הבא לא תמצאו את השורש ל.ח.ץ. מכבי תל אביב בלחץ, הפועל באר שבע בלחץ, העניין די מוצה וברור לכולם, ואפשר לעבור ממנו הלאה, למה שבאמת יקבע את גורל משחק העונה - כדורגל. אם להיות מעט יותר ספציפיים, אחד המאבקים המשמעותיים ביותר במשחק העונה, הוא בין שתי חוליות הקישור.

נראה ששתי הקבוצות יעלו למשחק באותו מערך, 3:3:4 על אף שב-3 המחזורים האחרונים, מכבי שיחקה במערך של 1:3:2:4. בעוד אצל ב"ש ציוות השחקנים די ברור - אוגו, הובאן וראדי, אצל האלופה רק שני מקומות מובטחים כרגע - אלה של אלברמן ושל מדוניאנין. נוסא אייגיבור לא כשיר, ולכן העמדה הנוספת פתוחה כשנראה שמי שמתמודדים עליה הם שלומי אזולאי או דור פרץ. שתי חוליות הקישור הללו הן ללא ספק הדומיננטיות בליגה, והנה כמה נקודות להשוואה ביניהן:

תרומה להתקפה
בגזרת השערים, חוליית הקישור של בכר עולה על זו של האלופה. ראדי, הובאן ואוגו כבשו יחד 10 שערים העונה. לעומתם, 5 שחקני הקישור ברוטציה הצהובה – אלברמן, מדוניאנין, אזולאי, פרץ ואיגייבור, כבשו 7 שערים. גם בגזרת הבישולים, יש יתרון למוליכת על פני האלופה, עם 11 מול 8 של השלישייה הפורה ביותר של מכבי. יש לקחת בחשבון שבב"ש, ראדי לוקח חלק גדול מהמצבים הנייחים, בעוד במכבי, אף אחד משחקני הקישור לא עשה זאת עד שהגיע מדוניאנין.

אירועי הפרק הקודם
במשחק האחרון בין הקבוצות, בו ב"ש ניצחה 1:2 בבלומפילד, כל קבוצה השתמשה בקישור בצורה שונה. מכבי התחילה עם 3:3:4 עם אלברמן, איגייבור ופרץ. חוליית הקישור היתה קריטית בהנעת הכדור, ולראייה, שלושת הקשרים מסרו יחד 152 מסירות במשחק. במחצית, פרץ הוחלף ביצחקי, מה שהפך את הקישור לפחות דומיננטי, אבל עדיין לכזה שמעורב במשחק. בב"ש לעומת זאת, הובאן, ראדי ואוגו מסרו 93 מסירות. כדי להבין עד כמה ההבדל היה משמעותי בין הקבוצות, מספיק להסתכל על הנתון הבא: דור פרץ, ששיחק מחצית בלבד, מסר פעמיים יותר מראדי ומספר זהה לזה של אוגו, שהשלימו 90 דקות. את הפערים הללו ניתן להסביר בכמה דרכים: ראשית, ב"ש עלתה ליתרון מוקדם, מה שגרם לה ללכת אחורה ולתת למכבי להכתיב את הקצב. שנית, שחקני הקישור של מכבי מתמסרים בינם לבין עצמם ועם שחקני ההגנה, הרבה יותר מאשר אלו של ב"ש.

האקס פקטור
הרבה סקפטיות ליוותה את החתימה של האריס מדוניאנין במכבי. רבים (כולל כותב שורות אלה), לא הבינו מדוע ג'ורדי קרויף מתעקש להחזירו לקדנציה נוספת. בפועל, הקבוצה קיבלה שחקן נהדר ששינה את צורת המשחק שלה והפך אותה למגוונת יותר. ראיית המשחק הנדירה במחוזותינו, יחד עם המסירות המדויקות, נותנות למכבי אופציות רבות בהתקפה. מסירות העומק הארוכות שלו משתלבות מצוין עם התנועה ללא כדור של זהבי, בן חיים ודסה, והופכות את מכבי למאיימת הרבה יותר. כמו כן, הקרנות, אותן הוא מרים פנימה עם רגל שמאל, הפכו מסוכנות מאוד. במהלכן, מכבי שולחת את שני הבלמים לתוך תיבת ה-5 של השוער, ומעט מאחוריהם 3 שחקנים נוספים, שמתחילים בתנועה קדימה בזמן ההרמה. הצפיפות באיזור השער יחד עם הקרנות המדויקות של הבוסני, יוצרות בעיה לשוער. הוא מסתכן בכך שאם ייצא יותר מדי לכיוון שחקני ההתקפה, הכדור עלול להיכנס ישירות לשער, מה שכמעט קרה יותר מפעם אחת.

אחד המעברים המתוקשרים של הקיץ האחרון, היה זה של ראדי לב"ש. הקשר הרגיש שהוא זקוק לשינוי, ובעיקר רצה לשחק הרבה יותר ממה שיכלה להבטיח לו שיטת הרוטציה של הצהובים. נראה שהמהלך השתלם לו מבחינה אישית. אם בעונה שעברה ראדי שיחק 46.3 דקות בממוצע למשחק ב-24 משחקים והשלים 90 דקות 5 פעמים בלבד, העונה הוא ממלא תפקיד משמעותי יותר. הקשר עלה לממוצע של 76.16 דקות למשחק וכבר הופיע ב-25 משחקים מתוכם ב-13 השלים 90 דקות. מ-4 שערים ו-2 בישולים בעונה שעברה בצהוב, הוא מציג העונה מאזן מרשים של 5 שערים ו-7 בישולים. למרות שבסיבוב השני היכולת שלו דעכה, ראדי הוא האקס פקטור של ב"ש. הוא היחיד בסגל של בכר שחווה את האליפויות של מכבי, ומכיר היטב את הדינמיקה של ניצחונות במשחקים מהסוג הזה יותר מכל אחד בקבוצה. במשחק בבלומפילד, הוא בישל את השער השני למליקסון, והוסיף עוד 2 מסירות מפתח, יותר מכל קשר אחר בקבוצה.

כל אחד מהמאמנים יכול לשלוף שפן מפתיע מהכובע (וובה בראון או אבי ריקן למשל), אבל ההצלחה תהיה תלויה בעיקר בשחקנים שהחזיקו את הקישור עד כה בכל קבוצה. כששתי הקבוצות מחזיקות בקשרים האחוריים הטובים בליגה, אלברמן ואוגו, ובסט יכולות מגוון בקישור, מעניין זה בטוח יהיה.