"כבר לא אומרים שאני חסר ניסיון. כל הדיבורים פסקו"

בתחילת העונה השנייה שלו כמאמן הפועל רעננה, חיים סילבס מרגיש בבית. לאחר שהעביר כמעט את כל חייו בחיפה, העביר המאמן, שבעוד חודשיים יחגוג 40, את אשתו ושלושת ילדיו לעיר והתמסר באופן טוטאלי למועדון. כמה טוטאלי? "אנסה להביא את רעננה למקומות שאני חולם להגיע אליהם, ולא ללכת למקומות אחרים כדי להגשים חלומות", הוא מבהיר בראיון לערוץ הספורט.

אתה שונא להפסיד. כמה התבאסת שאתם הקבוצה שמכבי חיפה התאוששה על חשבונה?
"לא התבאסתי להיות הקבוצה שמכבי חיפה מתאוששת על חשבונה, התבאסתי להיות הקבוצה שהפסידה במשחק. לקחנו את המשחק למקום שרצינו. ידענו שחיפה תבוא עם הרבה אנרגיות, בתחושה של להיות או לחדול - משחק של טירוף - ורצינו להשקיט את המשחק, שיהיה קצב איטי ושיילך לכיוונים שלנו. ידענו שככל שיעבור הזמן נגיע למצבים וחיפה תאבד את הסבלנות. במחצית הראשונה זה הלך מצויין ובחצי השני הגענו למצב שיכול היה להכריע את המשחק".

לאן רעננה הולכת העונה?
"קשה לי לראות לטווח הרחוק, דברים קטנים יכולים להשפיע על העתיד. אנחנו מסתכלים על המשחק הבא, זו קלישאה אבל זו האמת. קבוצות כמו הפועל רעננה מחפשות את הדרך כל הזמן, מבחינת הטבלה, מבחינת צבירת הנקודות וזה תלוי בתוצאות. יהיו משחקים שנהיה טובים ונשיג תוצאות פחות טובות, דבר שעלול לדחוף אותנו אחורה בביטחון, ויכול להיות הפוך. אנחנו צריכים להגיע לכל משחק מגוונים, מאוד ורסיטלים בטקטיקה שלנו וביכולות שלנו, ויש לנו יכולות לעשות הכל גם התקפית וגם הגנתית. יש לנו כל מיני שיטות משחק. הגענו למצב שיש לנו את כל האופציות, מסוגלים לעשות הכל במגרש. בסופו של דבר התוצאות הן שיקבעו את הדרך של המועדון".

אפשר לדבר על פלייאוף עליון? בעיקר אחרי העונה הקודמת שפספסתם אותו ברגע האחרון.
"בשנה שעברה קרה מה שקרה בלי שאמרנו שאנחנו רוצים פלייאוף עליון. כלומר, לקחנו את המשחקים איך שהם, אספנו ואספנו נקודות, ובסוף זה הגענו למצב של כמעט פלייאוף עליון. להגיד שאנחנו לא רוצים? זה לא נכון, אבל להגיד שזו המטרה העיקרית שלנו, גם לא נכון.  המטרה היא לדעת את מקומנו. רעננה, עם כל התנאים מסביב, היא קבוצה שצריכה לשרוד בליגה באופן קבוע בצורה יחסית נוחה, ואז היא תהפוך למועדון יציב בליגה, האוהדים יקבלו יותר ביטחון, כל הסביבה תהיה בטוחה יותר, נאסוף קהל, לשחקנים יהיה קל יותר לבוא לשחק ברעננה. אנחנו  כל הזמן מחפשים להשתפר, כל הזמן מחפשים להפוך לקבוצה טובה יותר בכל האספקטים וזה נעשה בתנאים לא פשוטים כי רעננה היא קבוצה שאם היא קצת מצליחה אז לוקחים לה ישר שניים-שלושה שחקנים טובים. זה קרה בשנה שעברה ואני מעריך שזה גם יקרה השנה".

זה הגיוני שאתה עדיין מדבר על לשרוד בליגה?
"כן, יש שאיפות של מועדון ויש שאיפות של קבוצה. כמועדון הוא צריך כל הזמן לשאוף לשרוד בליגה, לא להסתבך אף פעם למטה, לא להגיע למצב שיורדים ליגה כי אחרי זה יהיה קשה לחזור. זה הבסיס. בטח שכקבוצה וכיחידים, מאמן, צוות מקצועי, שחקנים, שואפים חזק למעלה כל הזמן. אנחנו מגיעים לכל משחק עם דרך אמיתית לנצח. אנחנו מאמינים שאנחנו יכולים לנצח גם קבוצות גדולות או טובות מאיתנו. אנחנו מאמינים שאנחנו יכולים לנצח כל קבוצה בכל מגרש. אני כמאמן רוצה להגיע הכי גבוה שאפשר, בהתפתחות מסוימת רעננה מסוגלת להגיע לפלייאוף עליון. יש לי גם עוד מטרות שהן לפתח שחקנים צעירים, שזה דבר חשוב למועדון כמו שלנו, לקדם את השחקנים שנמצאים, לגרום לשחקנים שקבוצות גדולות ירצו ויקנו אותם, וכמובן להתקדם כמאמן, כל הזמן למצוא את הפתרונות. זה אתגר לא פשוט אבל כל הקבוצה, השחקנים כולל הצוות המקצועי, כל הזמן מתקדם ומשתפר וזה חשוב. רעננה זה מועדון קטן שעושה צעד-צעד ומנסה לגדול ולהתפתח להיות מועדון בינוני. כרגע אין לו את המשאבים להיות קבוצה גדולה או כזו שתיאבק על התארים. אפשר להבליח פה ושם והקבוצה יכולה לעשות הרבה מעבר למה שמצפים ממנה".

כשהפכת למאמן ראשי הפריע לך שכל הזמן דיברו על זה שאתה צעיר וחסר ניסיון. אתה מרגיש שהדיבורים האלה פסקו?
"כן, בסופו של דבר תמונה שווה אלף מילים. בשנה שעברה לא היה כל כך מה לראות בהתחלה, לא ידעו איך לקבל את זה. היו המון מאמנים צעירים, ואמרו שאני חסר ניסיון, אז כשהיו תוצאות פחות טובות המשפט תמיד נזרק לאוויר. השנה כבר לא אומרים את זה. הצוות צבר ניסיון, התמודדנו עם הכל, ופשוט רואים את זה. רואים שהקבוצה מנסה למצוא פתרונות, הקבוצה חושבת, ויש לה דרך. כולם כבר מבינים שזה שבן אדם הוא צעיר זה לא אומר שהוא חסר ניסיון. אני והצוות שלי גדלנו בכדורגל, אנשים צוחקים עליי שנולדתי ברחבת ה-16 כי כל החיים אני בכדורגל. היינו חסרי ניסיון, ושילמנו על זה וטעינו, וגם עכשיו אנחנו טועים כי אנחנו עדיין צוברים ניסיון. כאדם וכמאמן תמיד אני רוצה ללמוד עוד, לצבור ניסיון ולהתפתח".

עניין הפיטורים בשנה שעברה עוד יושב בראש?
"בכלל לא מתעסקים בזה. שכחתי מזה וגם במועדון כולם שלמים עם המבנה שלנו, עם השחקנים, עם הצוות המקצועי, הכוורת הניהולית מחוברת. אין מה להשוות את מערכת היחסים שיש לי עם ההנהלה לעומת מה שהיה בתחילת הדרך. לא היה לנו קשר טוב בהתחלה. דמיאן (רוטמן, ש.א) ואשר (אלון, ש.א) הם בעלי הבית. דמיאן רצה שאהיה מאמן ואשר לא רצה בתחילת הדרך. היה בינינו קשר קורקטי, יבש, לא קשר טוב. הוא לא הכיר אותי מספיק ואני לא אותו בגלל שלא הייתה תקשורת מספיק טובה. הוא לא ידע בדיוק איך אני חושב ומה אני עושה. ברגע שהיו תוצאות לא  טובות היה לו קל לשחרר אותי כי הוא קיבל את הרושם רק מהתוצאות על הדשא. לא דיברנו מספיק, לא ישבנו מספיק, יכול להיות שזו הייתה אשמתי שלא יזמתי שיחות כי חשבתי שהוא לא כל כך בעדי. אחרי שקרה מה שקרה נשבר הקרח, ישבנו, התחלנו להכיר אחד את השני יותר לעומק, הוא התחיל להכיר אותי, את הדברים הטובים והפחות טובים והיום אנחנו מקשה אחת. אני נהנה מהעבודה שלי, שיתוף הפעולה היום הוא אמיתי, בכל הרמות. מדברים על הכל. לעולם לא ביקשו ממני להרכיב שחקן ספציפי או ניסוי לקבוע לי את ההרכב, אני מקווה שזה גם לא יקרה".

כמה אתה חולם על קבוצה גדולה?
"אני חושב שזו שאלה לא הוגנת. ספורטאי חולם הכי גבוה, אני אוהב את המקום שאני נמצא בו ונאמן אליו. אני חושב שכל עוד רעננה לא חושבת על מאמן אחר אז אין סיבה שאחשוב על קבוצה אחרת. כולם מצפים לטוטאליות אחד מהשני ורואים את זה גם על המגרש. בלילה לכל אחד יש את החלומות שלו, אבל כרגע זה יהיה טיפשי וגם אם לפעמים עובר לי משהו בראש אני מסיט את זה ממני. כדי להגיע למשהו בחיים צריך לנצח בהווה וזה רק דרך רעננה ודרך ההצלחה שלה. כל כולי נתון לקבוצה. כשמפסידים אני מרגיש 100 אחוז אכזבה וכשאנחנו מנצחים זה 100 אחוז אושר. אני טוטאלי למקום שלי. כשיגיע הרגע ומסיבה כלשהי לא אהיה ברעננה אשקול את הדרך. אני רוצה להיות פה עוד הרבה זמן, אנסה להביא את רעננה למקומות שאני חולם להגיע אליהם ולא ללכת למקומות אחרים כדי להגשים את החלום".

איפה נראה את חיים סילבס בעוד 5 שנים?
לא יודע. אני לא יודע איפה אהיה עוד שנה. הכדורגל זה מקצוע נזיל, זה אולי גם מה שיפה בו. אני מאמין בעצמי ובדרך שאנחנו עושים. כולם חולמים חלומות, אם לא נחלום הכי גבוה שאפשר, אז אוי ואבוי אבל אשאיר את החלומות שלי לעצמי. אני היום במקום מצוין, מקווה שאוכל להגיד את זה גם בשנה הבאה ובשנה שאחרי".