שלושה שערים כבשה הפועל עכו העונה, בדרך ל-6 נקודות מתוך 9 אפשריות, כשעל שניים מהם חתום אליאור סיידר. החלוץ, שלא פתח ב-1:0 להפועל חיפה במחזור הראשון, קיבל את חולצת ההרכב מול בני יהודה והפועל כפ"ס, והחזיר לירון הוכנבוים בשני שערים מרהיבים, אחרי מבצעים אישיים שלא היו מביישים כוכבים גדולים בהרבה. כבר אחרי שלושה מחזורים, החלוץ בן ה-23 הגיע לאותה כמות שערי ליגה כמו בעונה שעברה, כשאז שני שעריו הגיעו במחזורי הסיום, וסידרו ניצחונות קריטיים (0:1 על סכנין והפועל חיפה) בדרך למסע הישרדות מרשים של העכואים.
סיידר לא שם מוכר בכדורגל הישראלי (עדיין?), אך סיפור חייו הוא אחד המעניינים ביותר שידע הענף שלנו. סיפור על ילד שמגיל צעיר נתקל בכל קושי אפשרי, בדומה לכוכבי הכדורגל הגדולים מדרום אמריקה ואפריקה, אך התגבר שוב ושוב על הקשיים וראה לנגד עיניו רק מטרה אחת – להיות כדורגלן.
כבר בגיל 9, חלוץ הפועל עכו איבד את אמו שנפטרה בעקבות מחלה קשה, ובאותם ימים היה מנותק לגמרי מאביו. בעצם, מגיל 14 הוא חי לבד עם אחותו הגדולה, וניסה לשלב לימודים ועבודה, לאו דווקא בסדר הזה, כדי להתפרנס. "בגיל 11 הייתי מוכר ארטיקים בחופים של נהריה ועכו, ועל כל ארטיק המעביד היה נותן לי שקל", חזר סיידר 10 שנים לאחור בראיון לערוץ הספורט: "כשהגעתי לגיל מבוגר יותר, הייתי עובד בשלוש מסעדות כשוטף כלים כדי שיהיה לי כסף. זו היתה תקופה קשה. גרתי עם אחותי, לאבא היה קשה בעבודה והייתי חייב לפרנס את עצמי", מספר החלוץ שבמהלך שירותו הצבאי הוכר כחייל בודד.
סיידר גדל בנהריה, אך עד גיל נוער שיחק בהפועל עכו. את עונת 07/8 (נערים א') סיים עם 16 שערי ליגה, ועונה לאחר מכן הכל התפרץ כשעלה לנוער וכבש 30 שערים ב-19 משחקים, והרוויח, בגיל 17 וחצי, קריאה ראשונה לקבוצת הבוגרים ו-4 הופעות בליגה הלאומית בעונת העלייה של עכו. עונה לאחר מכן המשיך עם כושר ההבקעה, כבש 13 שערים ב-13 משחקים בנוער, וקיבל דקות ראשונות בליגת העל.
"ירון הוכנבוים היה המאמן של הפועל עכו כשהייתי בנוער, והוא העלה אותי לבוגרים בשנה שעלינו ליגה", נזכר החלוץ: "אחר כך הייתי מושאל למעלות ושנה נוספת להפועל עפולה איתה עליתי ליגה וסיימתי כמלך השערים. חזרתי לעכו ושם יובל נעים האמין בי נתן לי לשחק ולחץ שאקבל חוזה לשלוש שנים".
אבל למרות יכולת הבקעה המרשימה, והעובדה שעל הדשא הדברים – לפחות באופן יחסי – הסתדרו לו, מחוץ למגרש הכל היה קשה יותר. "בצבא היה לי קשה מאוד. הייתי חייל בודד, אחותי כבר היתה בחו"ל והקשר עם אבא שלי לא היה קיים באותן השנים", הוא מספר כאב ומסביר: "החיים חישלו אותי. זאת היתה סוג של הישרדות, ותמיד ראיתי בכדורגל מוצא חיובי לחיים שלי. נשבעתי שמה שהיה חסר לי במשך תקופות מסויימות בחיים, לא יחסר לי יותר, וגם לא לילדים שלי. הם לא יחוו את החיים שאני חוויתי".
לפני שנה, בנוסף לכל הצרות שליוו אותו בילדותו, סיידר היה צריך להתמודד עם משבר נוסף – פציעה קשה. החלוץ ספג מכה חזקה מצ'ימאזי מבה, שחקן הפועל פ"ת, ושבר את הלסת ואת ארובת העין. כ-3 חודשים הוא ישב בחוץ, אך כשחזר לשחק, עם המסיכה המפורסמת על הפנים, כבש את אותם שערים שעזרו לקבוצתו לשרוד.
"ההתמסרות שלי לכדורגל היא טוטאלית. אני הולך עד הסוף וחושב שגם במגרש רואים שאני נותן הכל מעצמי. אני שמח שפתחנו טוב את העונה, וגםאני באופן אישי. זו שנת החוזה האחרונה שלי, ואני צריך ספק מספרים – שערים וגם בישולים – כדי שאוכל לשדרג את עצמי בעכו או בקבוצה אחרת", מסביר סיידר. והחשש התמידי מירידת ליגה? בעכו כבר צוחקים על המצב. "אנחנו צוחקים על זה באימונים ואומרים שאם לא ירדנו בשנה שעברה כבר בטח לא נרד. למרות כל הקשיים בקיץ, פתחנו טוב את העונה", נותן החלוץ את הזווית שלו ומסכם: "מה שלא פחות חשוב עבורי, זה שעכשיו הקשר עם אבא שלי טוב יותר, הוא בא למשחקים ורואה אותי כובש".
הסוכנת של החלוץ, ויקי וקנין, שעזרה לו בתקופה הקשה, הסבירה את התהליך שעבר סיידר: "אני תמיד זוכרת את ההרגשה של להיות למטה, שיש מחסור ושקשה בחיים, אבל זה מה שעושה לבן אדם מוטיבציה ורצון לשאוף למעלה. בסופו של יום זאת ההרגשה הכי כיפית ומספקת לדעת שעשית הכל מלמטה והגעת לפסגה בכוחות עצמך. זה מה שאני תמיד משרישה בשחקנים שלי וגם באליאור, והיום מתחילות לראות ניצוצות של תוצאות".