מאור בוזגלו: כולם מזלזלים באלונה כי מפחדים ממנה
נמאס לו מהסטיגמה, הוא לא מפחד לדבר על אליפות ובטוח שהלחץ בב"ש גדול יותר מזה שיש במכבי ת"א או מכבי חיפה. הקשר, שהתאהב בקהל בבירת הנגב ("אני לא יכול ללכת ברחוב") הגיע ל"תחנות" ודיבר על האופי, הרגע עליו הוא מצטער, הבעלים וגם הנבחרת
תחנות עם מאור בוזגלו
מאור בוזגלו, גם אם ירצה וגם אם לא, הוא אחת הדמויות הכי צבעוניות בכדורגל הישראלי. ככזה, הוא צריך לא פעם להתמודד עם סטיגמה כזו או אחרת. 'בליין' כבר קראו לו, גם 'לא מקצוען' היה שם. אבל לקשר של הפועל באר שבע חשוב להבהיר, אחת ולתמיד, עד כמה התדמית הזו רחוקה מהמציאות.
בראיון לתוכנית סיום העונה של "תחנות", הוא מנסה לנפץ את הסטיגמה, מספר איך וכמה התאהב בקבוצה הנוכחית שלו, מחמיא לאלונה ברקת ומתייחס גם לסוגית עתידו בנבחרת ישראל. ועם בוזגלו כמו עם בוזגלו, אף פעם לא משעמם. "כל מי שתשאל אותו - ואני מדבר על מאמנים ואנשי מקצוע שראו ושמעו על 'הסטיגמה' ומאמנים אותי או אימנו אותי, יגידו שהשוני הוא עצום", הוא פותח את דבריו ומנסה לשכנע אחת ולתמיד.
בוזגלו, שגר בלהבים, לא חושב שיש קשר בין המגורים בפריפריה לבין ההצלחה - לא היום בב"ש ולא לפני מספר שנים בסכנין. "גם כששיחקתי במכבי, לא גרתי בתל אביב. אף פעם לא אהבתי לגור במקום שבו אני משחק", הוא מסביר ומפרט: "אני אוהב את השקט והפינה שלי. תמיד הייתי איש של בית, ידעתי שאתחתן מוקדם ואקים משפחה כאבא צעיר. הנסיעה הזו לאימון, עם המוזיקה, זה סוג של תרפיה עבורי".
כמה אתה אשם וכמה התקשורת בסטיגמה?
"5 אחוז זה אני, 95 זה התקשורת. אבל יש לי אשמה כמובן. הקעקועים, התספורת, הכובעים. אנשים שרואים מרחוק, אומרים 'זה בליין, משוגע, ילד בעייתי'. אחרי שחתמתי בליאז' עשו עליי כתבות "הילד הרע מישראל הגיע לבלגיה". פעם ניסיתי להילחם בזה, אבל למדתי שאסור וצריך לתת לזה לזרום".
"מאז שאני זוכר את עצמי לא השתנתי. תמיד שימשתי דוגמא והייתי קפטן של כל הנבחרות", ממשיך הקשר ומבהיר: "גם הקנסות שקיבלתי במכבי לא היו בגללי. מלבד המקרה ההוא בגביע, שלא עליתי לשחק בדקה 117 בהארכה, ושם באמת טעיתי. הייתי שחקן צעיר, שהרוויח הרבה כסף, עם ציפיות גדולות, וטעיתי. למדתי מזה. הרגשתי שמנסים להכשיל אותי. שבוע לפני זה הייתי המצטיין, התחממתי מדקה 37, כבר הייתי בטוח שלא אכנס. למדתי מזה על בשרי".
נראה כאילו המרחק בין תל אביב לבאר שבע, הוא כמו המרחק בין העצב לשמחה. ובוזגלו, והוא מעיד על כך בעצמו, לא יכול היה להיות שמח יותר. "היום אני נמצא בשלב הכי מאושר ושמח בקריירה. אני נמצא במועדון שבו מעריכים אותי, הקהל? כל מה שאגיד אעשה נזק. מאחל לכל שחקן שיזכה לקבלת פנים ואהבה כזו, גם בתקופות פחות טובות. אני כמעט ולא יכול ללכת ברחוב. זה כיף אדיר. ונותן המון ביטחון ומוטיבציה."
אתה מרגיש שהיום, ביכולת שלך, היית יכול להוביל קבוצה כמו מכבי ת"א או חיפה?
"אפתיע אותך, אבל הלחץ בב"ש גדול מזה שיש בחיפה או במכבי ת"א. הקהל פה אמנם עשה שינוי, אבל קבוצה שרוצה לקחת תואר כבר כ"כ הרבה שנים, זה לחץ גדול. הדבר הכי חשוב מבחינת המועדון, זו ההתמודדות. השחקנים שהגיעו בשנתיים האחרונות עשו את השוני בחשיבה, וכל לגיונר רוצה לקבל הצעה מב"ש. תהיה פה קבוצה אטרקטיבית עם שאיפות ומטרות - ובוא נראה איך נתמודד עם הלחץ הזה".
"אני לא מסתכל על מכבי ת"א, רק על הקבוצה שלי", אומר בוזגלו בביטחון: "אנחנו צריכים לעשות את קפיצת המדרגה כי יש קבוצה איכותית וברור שהמטרה היא כל התארים. עוד לא התחלנו, אבל אני רוצה לקחת את כל התארים. אנחנו קבוצה חזקה, ואלונה עשתה את הרכש הכי משמעותי, השקיעה פה המון".
אתה מרגיש שהיחס לאלונה היה שונה אם הייתה גבר?
"דווקא בגלל שהיא אישה חזקה מאוד, מגיעה לה עוד יותר הערכה. זה לא מובן מאליו ולא קל להתמודד עם נשיאים, בעלי קבוצות, כולם גברים שעושים ביזנס. כולם מזלזלים בה, כי מפחדים ממנה. יש לה כח הרתעה מאוד גדול. היא תעשה הכל כדי שניקח תואר. זה עניין של זמן ועבודה".
ושוב, בדיוק כמו המרחק בין האושר בב"ש לבין הימים בתל אביב, כך המרחק בין הכיף ושמחת החיים בבירת הנגב, לבין מעמדו בנבחרת ישראל. "אם יתנו לי, אוכל להיות שחקן משמעותי בנבחרת", בטוח בוזגלו, אך נכון לעכשיו זה לא לגמרי קורה. "אני מחכה בסבלנות", הוא מוסיף לסיום: "אני עובד קשה ומחכה לצ'אנס שלי. כרגע המאמן זה אלי גוטמן, יש לנו עדיין סיכוי לעשות היסטוריה, ואני רוצה להיות חלק מזה".