מבפנים, וגם מבחוץ, נראה שבהפועל חיפה סירבו לדלג על טעויות ועשו העונה כל טעות אפשרית בדרך למקום האחרון הליגת העל, כשבקופה נותרו 12 נקודות בלבד. יואב כץ, עם תקציב שמגרד את 20 מיליון השקלים, נתן בתחילת השנה יד חופשית לראובן עטר - אך כסף גדול, באופן יחסי, לא תמיד מבטיח הצלחה.
המהלך הראשוני היה ניקוי הקבוצה משחקני הבית. עטר ויתר על עהאד עזאם, יובל אבידור, יוסי דורה ואפילו על השוער הצעיר ניב אנטמן שכבר עמד בסוף השנה בין הקורות במאבקי התחתית ובמקומו הביא שוער זר בינוני בדמות קובאר. אם זה לא מספיק, המאמן החליט לייבש את אושרי רואש ובעצם השאיר את הקבוצה ללא זהות ונשמה.
הגעתם של יובל שבתאי, סטיבן כהן ומהראן אבו ריא (שלא קיבל דקה) ושחקנים כמו חיים מגרלשווילי, קובי דג'אני ועומר ורד לא הייתה תחליף ראוי, ושחקני הבית שכן נשארו היו ברובם צעירים וחסרי נסיון, כאלה שהתקשו להתמודד עם הלחץ (אולי למעט רועי שוקרני). גל כהן היה הישראלי היחידי שהצטרפותו הניבה פירות, אבל לרוע מזלו ולרוע מזלה של הפועל חיפה - הפציעה שלו ברצועה הצולבת השביתה אותו עד לסיום העונה.
אבל בעיית הבעיות הייתה הרכש. אוסיי מאולי וטוסיין ריקטס היו אמורים להיות שני החלוצים המובילים של עטר, אך השניים לא הלהיבו בלשון המעטה ומצאו עצמם בלאומית (מאולי) ובעמדן המגן הימני (ריקטס). תאמינו או לא, היה זר גרוע אפילו יותר: מינדאוגס קלונאס, שהגיע כרכש נוצץ והפך במהרה לבליין ותו לא, כזה שמחפש את הפאבים בכרמל ולא את החלוצים בכדורים חכמים. בדצמבר הוא כבר נזרק, ויחד עם מאוולי פינה מקום לסליחי וריקטס.
למרות שלעטר הייתה הזדמנות לתקן בינואר, הוא בחר להביא את האלבני מעכו - שמרוויח 80 אלף שקל נטו בחודש ולא מצדיק את שכרו ולצרף אליו את זרקו קוראץ' לקדנציה נוספת. להגנתו של חמדי סליחי יאמר שהוא משחק באגף, ולכן מתקשה לבוא לידי ביטוי. וכמה השניים כבשו עד כה? תשאלו את מאוולי וריקטס. "בכסף של סליחי היה אפשר להביא שני שחקנים טובים לעמדות אחרות. איך זה שלא הגיע מחליף לקלונאס? הקבוצה ממש לא מאוזנת", אמרו במועדון בכעס.
אם זה לא מספיק, הגיעה הפציעה של אור אוסטוינד בשרירי הבטן שמונעת ממנו בחודשיים האחרונים להציג יכולת טובה ואין פלא שהפועל חיפה כבשה הכי מעט בליגה. "בלי השערים של ללה, שגם אותו ייבש עטר בהתחלה, כבר מזמן היינו יורדים ליגה", טוענים בקבוצה, ובצדק יש לציין.
אבל יכול להיות שהבעיה הכי גדולה, והטעות הכי גדולה במועדון, היא הריחוק והפילוג בכל נושא הקהל. כ-700 אוהדים, הגרעין הקשה של האוהדים, הפסיקו להגיע בגלל הקמת קבוצת "רובי שפירא" בליגה ג' (הקבוצה כבר עלתה לליגה ב'). אוהדים אלו היו עמוד התווך בקהל, שרו וסחפו אחריהם את כל היציע, וכעת מגיעים בקושי 2,000 למשחקי הבית והעידוד בקושי נשמע. "מספיק היה לראות את החיבור של יוסי דורה עם הקהל האדום בעכו בשבת כדי להבין כמה שחקן עם כזו הקרבה חסר כדי להזדהות. אולי כמו ירושלים וקטמון עוד כמה שנים הקבוצות יפגשו לדרבי בלאומית", הבהירו אנשים במועדון.
אז נכון, גם טל בנין לא חף מטעויות, לא מצליח לגבש הרכב וסוחב מאזן עגום מאז שהגיע (ניצחון על מכבי, תיקו עם ב"ש ו-5 הפסדים בהם הקבוצה לא כבשה) - אבל השאלה הגדולה היא האם במצב של הקבוצה ניתן בכלל היה לעשות שינוי עם חומר השחקנים הקיים. ולא בטוח שלשאלה זו יש תשובה.