17 שנה חלפו ויחי ההבדל הגדול. הדמעות הזכורות של
יוסי בניון הצעיר, במשחק הירידה של הפועל באר שבע (מול
מכבי חיפה) היו רגע בלתי נשכח. אז, הן נבעו מתוך מלחמת הישרדות קבוצתית. אמש, מול מכבי נתניה, הדמעות שלו היו רגע מרגש מתוך מלחמת הישרדות אישית. לא משנה כמה כסף תרוויח וכמה רחוק תגיע - כל שחקן הוא קודם כל בשר ודם. גם אחד הכוכבים הישראלים הגדולים אי פעם יכול להתפרק רגשית משער נגד מכבי נתניה, שבסך הכול נותן קצת תקווה למקום בפלייאוף העליון.
זה העניין. ההתפרקות שלו אחרי השער היא המלחמה של יוסי היא נגד הגוף שלו ונגד הדברים שכבר קשה לו לעשות – דריבל, וחדות מול השער. זו המלחמה שלו נגד הביקורות החריפות מבחוץ. נגד המחצית הראשונה שהייתה יכולה להוות סיום מר מאוד לעונה הזו. סוף כזה, עם ההחמצות האלה, היה מעלה שוב שאלות לא פשוטות בנושא בניון לקראת הקיץ.
כבר אחרי ההחמצה הראשונה, בניון הסתכל על ההילוך החוזר במסך הגדול באצטדיון כדי להפנים איך זה קרה. בהחמצה השנייה, הוא כבר התחיל להרגיש מקולל. ככה זה כשאתה חוזר מהאוורסט של הכדורגל העולמי כדי למתג ולהוביל את
מכבי חיפה החדשה. חוזר לאצטדיון מפואר, לקהל שחלם על קאמבק כזה שנים על גבי שנים, ואז מבין שהליגה שלנו כבר לא כל כך קטנה עליך, מגלה שהגוף ממשיך לבגוד בך כמו בשנתיים האחרונות - פציעה אחר פציעה – ומגלה שכבר אין את הביטחון והיכולת לעבור שחקן בקלילות או להיות חד מול השער.
גם מבחינת מנהיגות, העונה הזו הייתה בעייתית. באותו משחק לפני 17 שנה, שקבע אם הפועל ב"ש תרד או תישאר, בניון בן ה-18 לקח אחריות וניגש לבעוט את הפנדל בדקה ה-90. בעונה הזו, כמנהיג של קבוצה במשבר, הוא אפילו לא היה בין חמשת הבועטים בהדחה מהגביע לקריית שמונה. איך השחקנים האחרים ייגשו לבעיטות, ועוד כאלה ללא ביטחון ומעמדם בקבוצה מעורער? אמש, לעומת זאת, הקפטן ניגש לאלעד גבאי אחרי הטעות הנוראית בשער וחיזק אותו. הוא לא ויתר גם ברגעים הכי קשים במשחק.
אי אפשר לקחת מיוסי בניון את הנחישות הענקית שלו והרצון להוכיח. להוכיח שהוא יגיע לאן שהוא שואף. בדיוק כמו שהיה כשיצא לאירופה בגיל צעיר. אז טענו שהוא קטן מדי, צנום מדי ובעל אופי בעייתי, אך הוא ענה בקריירה מפוארת - אולי הכי מפוארת של שחקן ישראלי. עכשיו, בניון מנסה להוכיח שהוא לא מוכן לפרוש ככה. הוא רוצה להוכיח שהוא יסיים אחרת מברקוביץ' ורביבו שחזרו לעונת פרישה מיותרת. הוא רוצה להוכיח שהוא יכול להוביל את
מכבי חיפה חזרה לצמרת בעונה הבאה, כשהוא על כר הדשא.
למרות הרגע המרגש ומשמח, זו עדיין החלטה לא פשוטה עבור המועדון ועבור בניון. האם להישאר על המגרש והאם להפוך להיות השחקן ה-12 שמנהיג את הקבוצה אבל לא תמיד במגרש. מנהיגות אחרת, בדרך לתפקיד מקצועי.
נ.ב. - זר פרחים ענק יש לשלוח לאלירן עטר, הרכש הנהדר, שכבש את הראשון והגיש לבניון על מגש של כסף את השער השני.