בין דרבי באדום לדרבי בצהוב, בין עוד שיא כיבושים ועוד אליפות מפוארת. בין עוד חגיגה סטנדרטית לפיו פיו מתריס, קל מאוד להקצין את ערן זהבי האייקון. נראה שאת השחקן הטוב ביותר בליגת העל אוהבים מאוד או שונאים מאוד, אין באמצע. אוהדי הפועל סגדו לו בזמן שבמכבי סלדו, והיום הוא הגיבור הצהוב והאויב מספר 1 של היציע האדום.
האירועים האלימים בדרבי האחרון, במהלכו הותקף על ידי אחד מאוהדי הפועל תל אביב, הגיב בדחיפות משלו וראה את הכרטיס האדום, הציבו את ערן זהבי - יותר מתמיד - בעין הסערה. בתוך כל הלהבות מסביב קל מאוד לשכוח שזהבי, כמו כל כדורגלן בליגת העל, בלאומית או בליגות הנמוכות, היה פעם ילד שרק רצה לשחק כדורגל.
גם ערן זהבי היה ילד כזה. ביישן, רגיש וחולם להיות כוכב. נבירה בארכיון ערוץ הספורט העלתה כתבה ששודרה ב-1998 ב"חדשות הספורט". רון עמיקם בדק אז את תופעת הכדורגלנים הצעירים שכרטיסם שייך למועדונים שונים ולמעשה משועבדים אליהם. חלק גדול מהכתבה התמקד בילד בן 11, שחקן קבוצת הילדים של הפועל תל אביב, ושמו ערן זהבי.
"אני ערן זהבי, שייך למועדון הפועל תל אביב. כבשתי 48 שערים בעונה שעברה ואני רוצה להיות כמו יוסי בניון", זה היה המשפט שאמר אז למצלמה כוכב מכבי ת"א בהווה. במהלך הכתבה נראה זהבי הצעיר מחוץ לגדר בזמן שחבריו להפועל ת"א מתאמנים, לאחר שהמועדון מנע ממנו לקחת חלק באימון בשל מחלוקת. זהבי נראה מזיל דמעה, ומ-1998 מזכיר לנו: הוא בסך הכל ילד שרצה לשחק כדורגל.