ניגוד עניינים: המורשת שאבי לוזון השאיר

על דבר אחד לא נתווכח, כי יש הוכחות - לא היה משעמם בקדנציה של אבי לוזון; את עידן לוזון כיו"ר ההתאחדות לכדורגל בשבע השנים האחרונות ניתן לסכם בשני מישורים: הצלחה מרשימה בתחום הניתוחים הפלסטיים, לצד כישלון גורף בטיפול במחלות. כן, הכדורגל הישראלי חולה - ולא מדובר במיגרנה. כל החלטה המתקבלת בגוף ציבורי עוסקת בראש ובראשונה בדעת הקהל, וכאן מתחילה הבעיה הגדולה.

כן, הסיפור פשוט: על פי לוזון, לא צריך לקבל החלטות מהותיות. אפשר לזרוק קצת איפור, להסיר שומנים, להרים חזה, לצבוע והכל מסודר. כך בדיוק התנהלה ההתאחדות לכדורגל בשבע שנות שלטונו של אבי "אני לא סופר אתכם" לוזון.

מה בעצם עשית?
אבי לוזון, ראש ממשלת הכדורגל, חתום על כמה מהלכים שמצטלמים נהדר, זוכים לציון 10 בדעת הקהל, אבל בשורה התחתונה, לא מועילים כהוא זה לכדורגל הישראלי. אליפות אירופה לנבחרות צעירות עד גיל 21 היא חלון ראווה שנבנה בזכות יכולתו של היו"ר להתחבר לגורמים הנכונים בעיסת הפוליטיקה של אופ"א. נכון, זו היתה היסטוריה חד-פעמית, אבל מועילה לכדורגל שלנו? ממש לא.

בעוד שנה תגיע לכאן אליפות אירופה עד גיל 19 לנערות, עוד טורניר יוקרתי שיכול וצריך לשגר תדמית נורמאלית של ישראל למדינות אירופה שאנו תקועים להן עמוק בגרון. יוקרתי פחות, אבל עדיין, חשוב תדמיתית לאופ"א. טוב לכדורגל הנשים בישראל? כרגע, כן. פרויקט האקדמיה בווינגייט עובד ומקדם את נבחרת הנערות שתשחק בטורניר כמארחת. אבל, מה יהיה על הפרויקט שעה לאחר סיום הטורניר? מה יהיה על כדורגל הנשים שלא נספר בהתאחדות?

הצלחה נוספת שראש ממשלתנו ניכס לעצמו היא הקמת האצטדיונים החדשים. מדבריו, נדמה היה שהוא זה שגייס כספים ובנה בעצמו את האצטדיונים בעכו, פתח תקווה, נתניה, חיפה ובאר שבע ואפילו שיפץ במו ידיו את טדי ובלומפילד. עובדתית, האצטדיונים נבנו מכספי מדינה וכספי תורמים, לא מכספי ההתאחדות שעדיין מתעקשת להחזיק באצטדיון המכוער והמנוכר ביותר שמכונה ה"אצטדיון הלאומי". העניין פשוט. בכדורגל הישראלי שכחו לטפל במחלה שעומדת להכריע אותו, תשתיות בסיס.

אחיזת עיניים?
אבי לוזון הוא סיפור מעניין. מצד אחד יודע את העבודה, מבין את חשיבות דעת הקהל ויודע למכור סיפורים. מצד שני, על דוקטור מעונב השתלט לא פעם מיסטר שכונה. הדרך המתלהמת בה לוזון בחר להעברת מסר כשמישהו או משהו הקפיץ לו את הפיוז אינה דוגמא ראויה ליו"ר ומנהיג בספורט הישראלי. ממלכתיות לא קונים בקשירת עניבה וחליפה מחויטת. לוזון היה חייב להבין שהוא מודל לכדורגלנים, אוהדים והרבה מאוד ילדים ונוער שצופים בו. על פוזה לוזון מקבל ציון 9, על תרומה אמיתית לכדורגל הציון עובר בקושי.
 
טורנירים בינלאומיים, אצטדיונים מרהיבים, עניבות וחליפות במשרדי ההתאחדות. הכל דבש, לא? כשהתחילה הקדנציה הראשונה יזם לוזון את פרוייקט "מיני פיץ'". כך אהב יושב הראש לקרוא לאותם מגרשים סינטטיים קטנטנים שהוקמו במקומות שונים ודרכם הבטיח לקדם את הכדורגל. פיפ"א ואופ"א דאגו לכסף, ההתאחדות הבטיחה למנף את הקמת המגרשים לטובת הכדורגל. בפועל? כמו תמיד, קוסמטיקה, איפור והרמת עפעפיים. עבודה אמיתית על תשתיות? רק בחלום. אם אבי לוזון היה משלב בין ניתוחים פלסטיים לניתוחי ליבה לטובת תשתית היה סיכוי טוב להבריא את הכדורגל.

יש תשתיות? יש עתיד?
נכון לרגע זה, מעמד המאמן אינו קיים, לא בליגות בכירות ולא בליגות החשובות ביותר, ליגות הילדים והנוער, שם צריך את מיטב המאמנים המקצועיים שיוכלו לגדל את הדור הבא באופן מקצועני ולא על בסיס השלמת הכנסה. רוב הילדים מתאמנים במקומות מלאי עשבים שאפילו עז לא הייתה לועסת. הקמת ליגות הטרום לימדה ילדים שהניצחון הוא הדבר החשוב, אבל שכחו ללמד אותם איך משחקים כדורגל. מאמנים והורים הגיעו למשחקי ליגה כשהם מוטרפים לניצחון של הילדים, ובמקום לגדל דור שחקנים בעל איכויות טכניות ויסודות בריאים גידלנו דור שיודע כמה חשוב לנצח אבל לא מסוגל. כשהתקשורת התערבה, לוזון נזכר לבטל את ליגות הטרום. הכל בשם דעת הקהל הציבורית.

בליגות הנוער מותר לשלב בהרכב שלושה שחקנים בוגרים שסידרו להם תואר מפוצץ: "חריגי גיל". מדובר בשחקנים בני 19 שעברו את גיל הנוער ולמעשה עוצרים התקדמות של שחקנים צעירים מהם כשהם תופסים את מקומם בהרכב או בסגל ולא פחות חשוב, ההתקדמות של אותם חריגי גיל נעצרת אף היא. שחקנים באירופה בגיל דומה משחקים רק בליגות לבוגרים והתפתחותם לא נעצרת. בתקופת שלטון לוזון נבחרת כדורגל החופים גם היא נעלמה ולא תשתתף הקיץ במסגרות הבינלאומיות, כי זה לא ממש חשוב. כל מה שעובר מתחת לראדאר התקשורתי נעלם ולאבי לוזון זה לא מפריע.

הנבחרת הלאומית דרכה במקום בעידן לוזון תחת שני מאמנים שונים וטורניר גדול נראה רחוק מתמיד. זוכרים מתי כדורגלן ישראלי השפיע בפעם האחרונה על סדר היום באחת הליגות הבכירות באירופה? בקדנציה של לוזון הגענו לשיא בכמות הלגיונרים באירופה, אבל רבים מהם חזרו עם הזנב בין הרגליים. הם הבינו שבאירופה צריך לעבוד קשה לא כמו שלימדו ואימנו אותם בכדורגל הישראלי. על מהלך אחד אבי לוזון יקבל ציון טוב מאוד. הבאתו של המנהל המקצועי ומאמן הנבחרת הצעירה מיכאל ניס. מדובר באדם רציני ומאמן יסודי שיכול להוביל שינוי, אבל ניס לבדו לא יוכל לבצע מהפכה. עובדתית, אנחנו רחוקים וממשיכים להתרחק מאירופה יותר ויותר. אבל למרות הכל, נקווה שעופר עיני יעסוק בענייני ליבה בוערים ויעזוב אותנו מאיפור וקוסמטיקה.