היום גיליתי שוב שהנייר סובל הכל, ושלמציאות לא תמיד יש ייצוג בבית המשפט. השופט דן בארי, בהחלטתו לדחות את בקשת טביב לתסקיר קצין מבחן לביטול ההרשעה, קובע באלה המילים "לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי אכן הנאשם סבל מהתנקלויות (טעות ההגהה במקור) מצד אוהדים שהגיעו לרמה חמורה ביותר ואף מסוכנת כאשר נעשה שימוש תחילה ברימון הלם ובהמשך אף ברימון רסס שלמזל כולם אף לא התפוצץ".
טביב זועם:" רצו שאני אמות"
על הפרוטקול הזה (שאגב כתוב עליו בדלתיים סגורות וזה כמובן לא הפריע לאף אחד לפרסם אותו), ועל המסקנה הזאת כבר בונה מר טביב את כל חוליי המדינה. המקולקלת כהגדרתו (אולי לכן הוא מעדיף את מיאמי).
לצורך הסדר הטוב, אני רוצה לתקן את הדברים ולהעמיד אותם על דיוקם. יש מחלוקת, ומחלוקת שכנראה גם הוכרעה, לגבי מי אחראי לרימון הרסס שהונח בחצרו של מר טביב. משטרת ישראל חושבת וכך גם פורסם, שהאחראיים לכך הם ארגוני פשע שדורשים מטביב תשלום בגין רכישת מועדון בית"ר ירושלים מארקדי גאידמק, והדברים פורסמו כבר בדצמבר 2013. אין מחלוקת שאף אוהד הפועל לא הואשם בכך, וגם המשטרה כבר מזמן זנחה את הכיוון הזה. למר טביב כמובן נוח ורצוי להצמד לצד הקורבן והקדוש המעונה, ולהציג את עצמו כמי שאויים ונרדף, אבל מה לעשות שהעובדות, כמו גם בהרשעתו האחרונה, אינן תואמות את הגירסאות הלא אמינות שהוא בוחר להציג. את זה אגב לא אני אומר, אלא בית המשפט.
אשר על כן, אבקש מהצדדים, במקרה זה התביעה ומר טביב, שגם אם ביניהם אין מחלוקת שלא יציגו לבית המשפט תמונה שאינה נכונה ושלא ימציאו עובדות לא נכונות, אשר עליהן ינסו לגלגל את האשמה לעבירות של טביב לאוהדי הפועל תל אביב. שווה גם לציין, שגם אם היינו מקבלים בהבנה את הטענה שטביב לא היה יכול לשלוט בעצמו והיכה את האוהד בסערת רגשות, מחיקת ההקלטה ושיבוש הראיות נעשו בדם קר ובשיקול דעת, ומתוך כוונה תחילה.
בכל מקרה מה שקצת מצחיק בסיפור הזה היא העובדה שנציגת המשטרה, התובעת, מסכימה על עובדה, שזרוע אחרת של משטרה, חושבת לגביה בדיוק ההיפך. אבל מנגד, כשזה מגיע למשטרת ישראל, העובדה שיד ימין לא יודעת על יד שמאל, כבר לא יכולה להפתיע, ובטח שלא להצחיק.