כסף, אליפויות ומשבר אינסופי: עידן גאידמק עשה טוב לבית"ר?

"הוא הגיע עם הקש, קנה כל מה שיש, את בית"ר, את הפועל, עוד מעט ת'תקווה 6. אמור לי גאידמק אולי נוכל להסתדר? להופיע אצלך שנה הבאה בסילבסטר...". (להקת "התקווה 6"). מהרגע שנחת בישראל אי שם ב-2005, ארקדי גאידמק שיגע את המדינה. מההשתלטות על ירושלים, התרומה לסכנין, הבאת המונדיאל לחיילים, רכישות מאסיביות במשק ועד האוהלים בניצנים. בקיצור, בתוך שלוש שנים הוא נתן הספק כלכלי ששמור רק לשייחים בקטאר ובדובאי. אולם אחרי שסיים כמעט לחלוטין את עסקיו בישראל נותר לשאול את השאלה - האם השנים האלה, שבהן שרף כסף בלי חשבון, היו שוות את שנות הבצורת שבאו אחר כך בבית"ר ואיתן העונות החלשות, קרבות התחתית והבלאגן עם האוהדים?

אחרי שהציף אותה במיליוני דולרים, גאידמק ייבש את בית"ר בצורה מרשימה שלא נראתה כמוה מאז ייבוש עמק החולה. ההבדל הוא שהעולים החלוצים מיהרו לבנות שם מושבים ויישובים ואילו האוליגרך הותיר את בית"ר לטבוע בביצה מגעילה של הסכמי שכר אסטרונומיים והתחייבויות עד מעל הראש. אז שוב, האם שתי האליפויות שהביא המיליארדר (כנראה לשעבר) היו שוות את כל הסבל?

אני מסוגל להבין את מי שאומר שלא היה שווה, שעדיף לו היה נשאר בעסקי הלולים והגז. יש שטוענים כי ארקדי גאידמק עשה סיבוב על בית"ר ירושלים, קיבל קצת יחסי ציבור והדליק את המדינה - כל זאת במטרה להיבחר לראשות העירייה - וכשנכשל בצורה קולוסאלית בבחירות (קיבל פחות מ-8,000 קולות), הוא החליט לסגור את החשבון. עם מי? עם האוהדים שהיללו אותו ביציע המזרחי, אלה שקיבלו אותו במחיאות כפיים כשנסע במכונית פתוחה ברחובות הבירה עם ראש העיר לשעבר אורי לופוליאנסקי, כאילו היה יורשו של אידי אמין דאדא.

טיעון אפשרי נוסף נוגע לעובדה שגאידמק הביא שתי אליפויות ודאבל היסטורי רק בזכות ליגיון הזרים נטול הזהות שרכש במיטב כספו. לדעתי, אוהדי בית"ר יכולים היום כבר להודות, לפחות בפני עצמם, שהשנים עם גרשון, בנאדו, זנדברג, טל, תמוז ושות' לא תרמו דבר ורק פגעו בהתפתחות שחקני הבית. בכל מקרה, התארים הללו החזירו את נשמתם לבורא אחרי השריפה בבית וגן.

אולי רק הצמיחה של שחקנים דוגמת הרוש, בן שושן, יצחקי ועידן ורד, עשתה לאוהדים שליכטה בלב. בעצם, נראה לי שהקהל התחבר באמת רק לדרק בואטנג. עד ה-5:0 המקולל. ואם זה לא הספיק, גאידמק העביר את בית"ר בין שבעת מדורי גיהנום בכל קיץ בחמש העונות האחרונות. למלמיליאן, אמסלם, יובל נעים ואלי כהן לא היה סיכוי ממשי להצליח לאור בנייה מאוחרת של הסגל והיעדר מחנות אימונים.

בכל זאת, כמה פעמים כבר שמעתם את הטענה הנצחית של קורנפיין, "יהיה קיץ קשה, יש אי וודאות גדולה"? דווקא המהלך האחרון של גאידמק, ההבאה של סיס ובוסיס תוצרת צ'צ'ניה, כלומר קאדייב וסדאייב, יכול היה לשנות את התמונה מבחינתו - ולהפוך לאיש שמביא את בית"ר לנורמות הליברליות של המאה ה-21 - אבל הצורה שבה זה נעשה הייתה כל כך חובבנית.

הוא שיחק לידיים של אלה שלא רצו אותו במועדון עוד קודם לכן. כמובן שגם הכישלון המוחלט של השניים ושל יתר חבריהם לקבוצה, היה בעוכריו של גאידמק. עכשיו הסיבוב שלו בארץ הקודש ובטבור העולם נראה כאחד המיותרים והמבוזבזים בהיסטוריה של המועדון, אפילו יותר מזה של גד זאבי וקובי בן גור. אולי רק דן אדלר ואדם לוין עברו אותו בישורת האחרונה בבית וגן (צריך לזכור שהם נתנו ספרינט מרשים בפיינל).

למרות הכל, בשורה התחתונה גאידמק עשה יותר נזק לעצמו מאשר למועדון מהבירה. על אף העונות הקשות, הגרעון והעצבים בכל קיץ, בית"ר זכתה בתארים והחזיקה למשך מספר שנים במחלקת נוער ראויה, שמניבה פירות לא רעים בכלל גם היום. ואילו ארקדי יצר לעצמו תדמית רעה של איש עסקים תמהוני, קיבל החלטות לא רציונאליות (מז'ידוב? באמת?) ואף איבד כמעט את כל הונו בישראל, כולל 400 מיליון שקלים שנפלו מהמכונית הפתוחה באזור בטדי פינת מלחה.

נכון לעכשיו הקדנציה הזו נראית כשלילית. למה "נכון עכשיו"? כי רק מבחן הזמן יוכל להגדיר אותה כחיובית. מדוע? משום שלמועדון שבו הציגו חשיבה כלכלית מזעזעת בעיתות של שפע ומנגד התנהלו בצורה שקולה ונכונה דווקא ברגעי משבר כלכלי, בהחלט יש תקומה. הכוונה לחשיבה לטווח ארוך. ייטב לאלי טביב לו ישקיע את הכסף שלו קודם כל בנוער ואחר כך יבנה סגל בצורה מושכלת, טובה וחסכונית.

הקבוצה שהעלימה 100 מיליון דולרים במשיכת עט ובהינף יד, תוכל עכשיו לחיות 5 שנים גם עם חמישית מהסכום. העתיד של בית"ר והתועלת של עידן גאידמק כולו, טמונים אך ורק בהפקת הלקחים מההתנהלות הכלכלית ההזויה של גאידמק. יש גבול לכמה שניתן לחיות בין עושר לעוני.