ההצתה הכריעה: העונה של בית"ר נגמרה. יומנו של אוהד

עד ההצתה הבזויה בבית וגן תכננתי בכלל לכתוב על הסיוט באצטדיון גרונדמן ברמת השרון, שם הבנתי בדקה ה-84 שהעונה שלנו הלכה, כשאריאל הרוש - היחידי שעמד בגבורה מול הגזענים ששמחים לאיד לקבוצתם - לא הצליח להציל אותנו מהפסד. אבל ביום שישי בבוקר התעוררתי לסיוט חדש, מבחיל. הבנתי שלא רק שהעונה של בית"ר ירושלים נגמרה, אלא שהלכה המסורת, הקבוצה, הקהל. הכל נמחק בבום אחד, כאשר כמה אוהדים (אפשר בכלל לקרוא להם כך?) החליטו להתנהג כמו אחרוני הטרוריסטים.

להסתכל על התמונות, לראות גביעים שרופים, חולצות הרוסות, היסטוריה שלמה שנשרפה כליל. לא האמנתי שיגיע היום שאומר את זה, אבל אני מתבייש שיש לידי ביציע אנשים שיכולים לעשות מעשה נבלה כזה, אנשים שמתחבאים מאחורי הקפוצ'ון ומזכירים לנו תקופות אחרות.

גאווין קירקהאם, אוהד צ'לסי, נעצר בנובמבר האחרון על ידי המשטרה הבריטית ונחקר לאחר שביצע "תנועה של קוף" לכיוונו של שחקן מנצ'סטר יונייטד, דני וולבק. גאווין נכנס למעצר ממושך והורחק לכל החיים מהמגרשים. אז למה לא אצלנו? למה אצלנו בטדי מותר לטנף את העולם באמרות שמזכירות את גרמניה ההיא, כלפי שחקנים שלא האמינו ב"אל הנכון"? למה המשטרה שותקת?

אני אוהד בית"ר כבר 24 שנים, אני שומר שבת ואפילו הייתי גולנצ'יק. במשך השנים הלכתי למאות משחקים והשנה הנוכחית הזכירה לי לרגע את הימים שאלי אוחנה חזר מבלגיה, עם אווירה מחשמלת, 8 שחקני בית בהרכב וקבוצה לוחמת שהשכיחה סופסוף את כל האלמנטים של אוכלי החינם ושכירי החרב בתקופת הדאבל של ארקדי גאידמק.

הכל היה ורוד, עד לאותו רגע ארור שבו הבעלים ה"מסור" נזכר שיש לו פה איזו קבוצה שנושמת. אני משוכנע שלא כל המהלכים שלו נובעים מרצון לשנות ולחנך. לא בטוח שזה באמת מה שמעסיק את בעל הבית. אולי, מי יודע, זה בכלל נקמה באוהדים על שלא בחרו בו להיות ראש העיר. אינטרסים הרי יש לכולם, חוץ מלנו האוהדים. כך או כך, כולנו צריכים להמתין בקוצר רוח לשער הראשון של זאור סדאייב. אולי אז, סופסוף, במעוז הברבריזם יבינו מה ההבדל בין דת לגזע לכדורגל.