זה הכל בראש: ככה הצליח אריק בנאדו במקום בו ראובן עטר כשל

לפני שמונה מחזורים אריק בנאדו הכניס ראש בריא למיטה חולה. המאמן שהוקפץ מהנוער ולא אימן מימיו משחק בוגרים, קיבל קבוצה שהתבוססה מתחת לקו האדום, חדר הלבשה מפורק ושחקנים שהתקשו להבין כיצד נקלעו למערבולת הזאת. חודשיים מאוחר יותר, ובמאזנו של בנאדו שישה נצחונות ושתי תוצאות תיקו. מכבי חיפה ביצעה קפיצה מטורפת מהמקום ה-13 אל המקום השלישי בטבלה. מאותו סגל שאיתו עטר נכשל, בנאדו הוציא נפלאות. אבל איך זה קרה? בואו ננסה לפרוט את זה לפרוטות.

שיוויון הזדמנויות
נראה שיותר מהכל, הסיבות להצלחה של הירוקים בחודשיים האחרונים הם מנטליות וחברתיות. בנאדו נוקט בגישה של שיחות אישיות עם השחקנים, וכיום כל שחקן בסגל, מהבכיר ביותר ועד הזוטר, כבר שוחח עם בנאדו ב-4 עיניים. המאמן הטרי מצא בכפר גלים סגל עם היררכיה מוגזמת (ולא בהכרח מדוייקת), ונתן לשחקנים להרגיש שכל אחד יקבל את ההזדמנות שלו. ברגע שהחניכים שלו ראו שבנאדו גם מיישם את זה בשטח, נדלק ניצוץ מסויים. השחקנים הבינו שקיים דיאלוג מול המאמן, שמקדיש לכל אחד מזמנו ושלכל אחד תהיה הזדמנות להוכיח מה הוא יודע.

את ימפולסקי בנאדו החזיר מגלות ביציע אל הספסל והעניק לו הזדמנויות, בוקולי שלא נספר אצל עטר, הפך לבורג חשוב, אסמעיל ריאן מהנוער קיבל צ'אנס וזכה לקביעות מסויימת. ליניב קטן, שרבים מהפרשנים החשיבו כמוקש לכל מאמן שיגיע אחרי עטר, בנאדו לא העניק פריבילגיות, על אף שהם חברים קרובים. בנוסף, בנאדו לא היסס להביא כעוזרו את אורי אוזן, למרות שהאחרון העביר ביקורת על הקפטן מתוקף תפקידו כפרשן.
 
רוטציה
מאמנים שמבצעים רוטציה נרחבת, בדרך כלל עושים זאת כאשר הקבוצה סובלת מעומס בשל השתתפות במספר מפעלים במקביל. אצל בנאדו, הרוטציה היא חלק מהשיטה (מישהו אמר רפא בניטס?). מהמשחק האחרון מול אשדוד אפשר לקחת דוגמא נהדרת לעניין: בנאדו החליט שטאלב טוואטחה יפתח בהרכב, ולא בגלל ששמואל שיימן היה חלש (להפך, המגן הולך ומשתפר לאחרונה), אלא כדי להראות לטוואטחה שהתחרות על המשבצת פתוחה בכל עת.

הצעד של ספסול שיימן, אגב, לווה בזימון המגן לשיחה והודעה אישית. השחקנים, שראו את שיימן דקות אח"כ לוקח את העניין כמו גבר ומעודד את חבריו בעלייה למגרש, הבינו שיש מאמן שאפשר לסמוך עליו והמלחמה על מקום בהרכב תמיד פתוחה.

סטטיסטיקה
נכון שלא חסרים מאמנים שעושים בסטטיסטיקות שימוש נרחב, אבל תודו שמצידו של בנאדו זה קצת מפתיע. הוא החל לתלות בחדר ההלבשה סטטיסטיקות מדוקדקות אחרי משחק: תיקולים, חילוצי כדור, מספר הנגיחות, אחוזי אחזקת כדור ועוד ועוד. השחקנים משננים את הנתונים, מה שיוצר אצלם ציפייה לשיפור משבוע לשבוע. בנאדו, מסתבר, לא פראייר - הוא לא מסתפק רק בתליית הנתונים על הלוח, אלא גם דואג שהשחקנים יראו ויפנימו.
 
מוטיבציה
בנאדו משתמש לא פעם אחת במשלים וסיפורי גבורה מעניינים, בפן שקצת מזכיר את שיטות ההמרצה של אברם גרנט. לפני המשחק מול אשדוד בנאדו סיפר לשחקניו על מנהיג מקסיקני קדום שנותר במערכה עם 500 מאנשיו, ובכל זאת הביס את הצבא הגדול שעמד מולו. כנראה שזה עבד, כי חיפה הציגה משחק שוטף, ייצרה מצבים רבים וניצחה בתוצאה הגבוהה ביותר שלה העונה. רבים מהאוהדים מדברים על כך שאפשר לראות שוב את הד.נ.א הירוק ושבלם העבר הדביק את חניכיו במעט ממה שאפיין אותו כשחקן: אופי, נחישות, אמונה ואגרסיביות.
 
ולמה יעקב שחר לא מגיע יותר לאימונים?
ומילה אחרונה על הנשיא יעקב שחר. אולי הסימן הגדול ביותר לקבוצה בריאה בכפר גלים, היא העובדה ששחר פשוט כבר לא מגיע לאימונים. מי שמכיר את המועדון, יודע שזה דבר טוב. גם בשנה שעברה וגם בתחילת השנה הנוכחית הוא הגיע הרבה, לא תמיד כי רצה, אלא יותר כי הרגיש חייב, וניסה לכבות שריפות ולנזוף בשחקנים כדי שיתחילו להראות מחוייבות. יהיה מעניין לראות כיצד תסתיים העונה הזאת של חיפה והאם הדהירה תיעצר מתישהו, או שההישגים של בנאדו העונה באמת יעלו על כל דמיון. מה שבטוח, השחקנים, האוהדים והמערכת כולה, ישמחו אם בנאדו יהיה שם גם בקיץ כדי להכין את הקבוצה לשנים הבאות.