ההימור ישתלם? לבנאדו יש את מה שצריך כדי להצליח. ולהיכשל

כשחושבים על השם אריק בנאדו עולה בראש מחשבה ויזואלית וחשיבה לוגית. התמונה היא של דמות תמירה תמיד, עם חזה קדימה וראש מורם. לכאורה משהו שמדגיש שפת גוף יהירה ומודעות יתר כלפי עצמך. אך כשעולה החשיבה הלוגית המחשבה היא על איש שקט, אבל כריזמטי, מופנם ומצד שני סופר רגיש. כשמביטים יש תחושה של משהו מסתורי בדמותו. אבל לאלו שמכירים מקרוב האיש הוא ספר פתוח שלא מנסה להיכנס לפוזה שאינה הוא.

הערב מתחיל אריק בנאדו בעוד פרק במקום בו החל לשחק כילד, ועלה לבוגרים בעונה הגדולה ביותר בהיסטוריה של המועדון (1993/4, ללא הפסד), ואז העזיבה הראשונה לבית"ר והחזרה, לאחר מכן עוד נדודים לירושלים של גאידמק אבל תמיד בסוף היה הבית הירוק. אותו מסע מרגש הביתה לפי שנתיים, הודעת הפרישה המפתיעה שריסקה חלום, ההתחלה כעוזר מאמן, ולאחר מכן כשנזרק על ידי עטר, המעבר לנוער וכעת הבמה המרכזית. מוכן או לא למשימה, זה הנעלם הגדול ביותר, אבל בנאדו, אדם רווי החלטות, לא יכול היה לומר לא לחלום וכעת המציאות היא בידיו.

מהו סל היתרונות שמביא עימו בנאדו לתפקיד, שבתכלס הוא מבחינת נעלם גדול עבורו, ואיך הם עומדים ביחס לחסרונות להיכנס בתקופה כזו, עם חוסר שפשוף כמאמן והסיכון לכל הצדדים שבעניין.
כשאלישע לוי הסכים לבקשת שחר להחזיר את בנאדו לסיבוב פרישה בקבוצה, זה החל בישיבה ממושכת ומתסכלת על הספסל. בנאדו לא פצה פה וסחב, אך לוי לא ממש האמין בו, כך נראה, באותה תקופה.
לאורך אותו זמן מי שהפציר במאמן לתת צ'אנס לבנאדו, היה יניב קטן. לוי לבסוף התרצה ושיתף אותו במשחק גביע הטוטו, ומאז בנאדו הפך אולי לגורם הכי משמעותי באותה אליפות. את החיבור הסיאמי בין קטן לבנאדו היה ניתן לראות בהנפת צלחת האליפות, כשהקפטן הזמין לרגע הכי משמעותי, את בנאדו שיחלוק עימו בתהילה.

קטן גם כיום הוא הדמות המשמעותית בחדר ההלבשה וכאן יהיה לבנאדו שקט עם אשראי בלתי נגמר, גם אם המאמן הצעיר יעשה כמה טעויות בתחילת דרכו. גם ללא הקפטן, חלק לא קטן מהשחקנים שיחק עם בנאדו והולך אחריו בעיניים עצומות.

אבל האם גם פה טמון חיסרון אפשרי? מה יהיה אם קטן יהיה ביכולת רעה, אבל בגלל יחסים חמים עם המאמן הוא לא ייצא מההרכב? ואם כן, איך תהיה מערכת היחסים בין השניים וכיצד היא תשפיע על חדר ההלבשה? איך יצליח בנאדו ליצור מצד אחד את האווירה המדהימה אותה הוא ידע ליצור כשחקן בחדר ההלבשה, לבין העובדה שכמאמן יש לך שיקולים שאותם לא יבינו השחקנים ויכולים לגרום לכעס ומירמור.

הנגטיב של עטר: משתף ומייעץ, ובעיקר לא חושד
יתרון עצום בבחירתו של בנאדו הוא יחסיו האנושיים ובעיקר המערכת החמה שלו עם הבעלים יעקב שחר. כשרצה לחזור לכפר גלים מבית וגן, הוא נפגש עם הבוס שתמיד חיבב אותו וקיבל חיבוק חם שפתח בפניו את הדרך הביתה. אריק לא היה הבחירה הראשונה עם פיטורי עטר, אבל כשעלה שמו הוא היה מוסכם על כולם.

הוא מחזיק מבנאדו 'מענטש', גבר. אחד שלא חושב קודם על עצמו, אלא בא מהערכים של פעם, מהקלישאה של 'אחד למען כולם' ולא של אחד למען עצמו. שבוע שלם יודע בנאדו שהוא המאמן למרות כל הכותרות עם שמות אחרים, ושמר הכל בבטן מבלי להגיד מלה לאיש. זה מה שהנשיא אוהב. אנשים שלא מדליפים, שמאחדים סביבם מקום עבודה. שחר יודע שלבנאדו יש מערכת יחסים מעולה עם כל ההנהלה והצוות המקצועי. החלטות כמו שעשה עטר לגבי קטן מבלי לספר לבוס, או לזרוק את כל הצוות המקצועי בגלל חשד לחוסר נאמנות כזה או אחר כפי שעשה ה'סמל' שהלך הביתה, לא ייקרו אצל בנאדו.
אדם שאוהב לשתף ולהתייעץ, לא חשדן ובטח שלשחר יש מקום נכבד בלבטים ובהחלטות שיהיו לבנאדו. לא מתוך חשש אלא מתוך הערכה וכבוד.

גם פה צץ זרע של חיסרון. האם הוא באמת יקבל החלטות לבד? בכל דבר הוא ירוץ ליענקל'ה להתייעץ איתו? יהיה פה מקרה ברק בכר ואיזי שירצקי? ההיגיון אומר שלא, אבל הכל דינאמי. לבנאדו חשוב הצוות, הוא לא פועל לבד כמו עטר. קייסי היה אצל עטר רק האיש שבא לסמן על חילוף בקו האמצע, וכעת יהיה דמות שיקבל משקל בהחלטות. הוא סוג של תאום לבנאדו ומישהו שהמאמן מחזיק מאוד מדעתו.

גם אלון חרזי, שעטר העלים אותו, נמצא במערכת יחסים טובה מאוד עם מי ששיחק איתו ביחד שנים בהגנה. התיאום העיוור של צמד הבלמים יבוא גם הוא לידי ביטוי וחרזי ישוב להיות בעל משקל, בלי שום שקולי אגו בכפר גלים. בנאדו, גם כן בצעד בונה אמון, לא מיהר לזרוק את אנשי עטר הביתה. בניגוד למאמן המפוטר שזרק את כל הצוות המקצועי, כאן נשארים כרגע מאמן השוערים אבי פרץ, ומאמן הכושר אורי הראל, וכל עוד יוכיחו את עצמם יישארו במועדון.

האני מאמין המקצועי
מעט אנשים מכירים את החשיבה הטקטית של בנאדו. 9 משחקים נהדרים עם הנוער של הירוקים ו-100 אחוזי הצלחה הם עדיין לא מדד אמיתי. מספרים עליו שהוא פריק של טקטיקה. לא אוהב להשאיר דברים ליד המקרה. מנוי על שלל חוברות מקצועיות ותמיד עם אחת מהן מתחת לבית השחי, וצופה בקלטות שעות על גבי שעות.

הוא חסיד של משחק של נגיעה בכדור ושחרור מהיר, לא סובל ששחקן נסחב עם הכדור בדריבל אין סופי (חן עזרא, לתשומת ליבך), מאמין בדרך קבע בשני קשרים אחוריים ובדרך כלל השיטה המועדפת היא 4-4-2 עם שני חלוצים למעלה (הערב בטדי יעלה דווקא רק עם חלוץ בודד). מבחינת שחקנים, חוץ מקטן הוא מאמין מאוד בשלומי אזולאי וגם לולא הפציעה של אנדלובו, שלומי היה מקבל את חולצת ההרכב. אוהב מאוד את דוידוביץ' ובכלל שחקנים עם ניסיון, וכשזה יהיה כשיר יקבל ישר את האפודה. צמד הבלמים המועדף עליו הם צוצאליץ' וקינן, פיליאבסקי יראה הרבה ספסל, אבל יקבל הזדמנויות להוכיח מבלי שייפסל על אוטומט.

ואיפה החיסרון? היכולת להתאים את האמונה שלך מבחינת כדורגל לקבוצה שממוקמת בתחתית ולא רגילה לכך, שצריכה באמת להילחם על הלחם ולא ליהנות מהחמאה, והצורך בצבירת נקודות על חשבון שיטת הטקטיקה בה הוא מאמין. פה יצטרך בנאדו כנראה להתפשר ולהתאים עצמו למצב. בינואר הוא יעמוד בפני מבחן נוסף, כשיצטרך להביא שחקנים חדשים על פי ראות עיניו וייבחן בזכוכית מגדלת אחרי מחדלי עטר. אם בנאדו לא יצליח לבחור שחקנים שיזרקו את חיפה למעלה, זה כישלון שיכול להירשם על שמו, ולכן ינואר הוא סופר קריטי עבורו.

סמל שמאחד את הפלגנות בין האוהדים
כשהגיע ראובן עטר לחיפה הוא התקבל כמו משיח, אך עדיין היו רבים שלא ראו בו כסמל שחוזר הביתה. עטר נדד בין 7 קבוצות, עבר בשיא הקריירה ליריבה הכי שנואה, וזהותו כסמל היתה מוסכמת אבל לא ברוב מוחלט. כשהחל המשבר ורק יציע ג' נותר לתמוך בו, עלו מהיציעים המקורים 2-4 קריאות נגדו והמשבר עם קטן כבר סימל את השבירה והפילוג בתוך נאמניו הגדולים ביותר.

בנאדו מגיע כקונצנזוס, בלי זיקוקים ובלי אימון פתיחה עם 200 איש, אבל כאדם שמוערך מאוד כדמות ביציעי קריית אליעזר. "התחנה האחרונה" הוא השלט עם התמונה של בנאדו שתמיד הסתובב ביציע ג', והתחנה הזו הגיעה. אריק יקבל ימי חסד ואהבת קהל, אבל גם כאן היתרון הוא חיסרון. כשהסבלנות תתחיל להיעלם אם יהיה דשדוש, יכול להיות שהעונה הזו גם תהיה האחרונה שלו כמאמן הבוגרים מבחינת הקהל, שידרוש מאמן זולל תארים עם ניסיון. היתרון הוא שמבנאדו אין ציפיות להיות משיח כפי שציפו מעטר, אלא רק להעיף את המועדון מהתחתית וחוסר ציפיות לא יזיק לו מול האוהדים. הצלחה, ויש להם משיח חדש. כישלון יחסי, והמקסימום מבחינתם הוא שקונספציית שחקני הבית כמאמנים הוכחה סופית כלא נכונה.

בשבוע שעבר הגיע בנאדו, שידוע כמי שטעמו בלבוש הוא מהאיכותיים שיש, למשחק מול סכנין עם טרנינג. כשנשאל למה בא כך, אמר: "באתי לעבוד ולא לשחק". בשבת האחרונה, בתום משחקו האחרון בנוער, חיבק את שחקניו ודמעות בעיניו כמעט ללא מילים, כמו שאריק בנאדו יודע. לפני יותר משנה הוא ואשתו אילנה ברקוביץ' החליטו לעזוב הכל ונסעו לחצי שנה לארה"ב לטיול מחוף לחוף, שהסתיים עם טלפון מהמועדון: 'בוא הביתה, צריכים את עזרתך'. הערב המסע הזה מתחיל מחדש ואיש לא יודע, כמו תמיד אצל אריק, איך זה יסתיים.