הוריקן בדרך: אבי ריקן סוחף את אוהדי בית"ר י-ם לעונה חלומית

הוריקן. זה הכינוי שהדביקו לריקן אוהדי בית"ר. אולי בגלל השם, אולי בגלל היכולת הסוחפת באגף, או סתם בגלל שהוא "מעיף" אותם באוויר. אבל דבר אחד בטוח, הוא אחד הגורמים המשמעותיים ליכולת המפתיעה שמציגה בית"ר במחזורים האחרונים אחרי פתיחת עונה פושרת.

הקשר בן ה- 24, בניגוד לסופה, לא פרץ לתודעת חובבי הכדורגל בסערה. זה לקח לו לא מעט זמן. ההתחלה היתה לא פשוטה ולאחר שהוביל את קבוצת הנוער של בית"ר לדאבל היסטורי ביחד עם שמוליק קוזוקין, קובי מויאל וחן עזריאל, הוא לא קיבל הזדמנות של ממש בקבוצת הבוגרים. בעידן הכסף הגדול של ארקדי גאידמק, המאמן יצחק שום לא ממש בנה על החבר'ה הצעירים והמליץ לרובם למצוא קבוצה, שתתן להם יותר דקות משחק. 

ריקן הושאל למכבי הרצליה ובמדיה כבש שני שערים בשמונה הופעות בלבד. בעונה שלאחר מכן, הוא הושאל להפועל פתח תקווה ביחד עם חברו חן עזריאל ושם חבר למאמנו מהנבחרות הצעירות, זאביק זלצר. "הוא בחור יוצא דופן שהיה בורג מרכזי בכל נבחרות הנוער והנערים", סיפר זלצר, "כבר מגיל צעיר הוא סומן ככישרון גדול מאוד, הייתה לו ראיית משחק טובה, כושר מנהיגות ובעיטה מצויינת".

באותה עונה, זלצר שינה את תפקודו של ריקן והוא הוסב מקשר למגן. השינוי הזה סייע לו לתפוס מקום בהרכב של המלאבסים אבל מדובר היה בהסבה שנבעה בעיקר מכורח הנסיבות. "היה חסר לנו מגן, ואבי היה שחקן אינטליגנט עם רגל שמאל טובה שיודע לרוץ ולהרים ולכן המעבר היה טבעי", הוסיף זלצר.

לא חסרות דוגמאות לקשרים שהוסבו מחוליית הקישור או אפילו ההתקפה לעמדת המגן, בעיקר אם מדובר בכאלה שנהנים מבעיטה רכה ברגל שמאל, מצרך די נדיר בכדורגל הישראלי. נג'ואן גרייב עשה מזה קריירה בנבחרת, דדי בן דיין ויואב זיו הם רק חלק מהשמות שעשו הסבה דומה. אבל בואו נחזור לריקן.

היכולת הטובה בפתח תקווה הקנתה לו מקום בסגל הבית"רי בעונה שהגיעה לאחר מכן ואף סידרה לו זימון לנבחרת הצעירה. גם ריקן היה מרוצה. הוא שוב חזר למועדון הגדולה שבו גדל והשתלט על עמדת המגן השמאלי ולסירוגין שיחק גם בצד הימני. בשתי העונות הבאות הוא כבר תפס מקום קבוע בהרכב של הירושלמים שקרטעו, בימים שאחרי שפיכת המיליונים של גאידמק. אז המקום ב-11 היה די בטוח אבל בצד ההתקפי, לא ראינו מריקן משהו מיוחד. בשתיים וחצי העונות האלה, הוא כבש שער אחד בלבד. נשמע הזוי כשמביטים עליו היום.

ואז הגיע אלי כהן. "השריף", הגיע באמצע העונה כדי להציל את המועדון מירידה. בית"ר ההיא סבלה ממשבר חריף בחלק הקדמי ובקושי היתה מסוגלת להבקיע. כהן חיפש פתרונות ובדחיפות ואז ביצע את המהלך שכנראה שינה לריקן את הקריירה. הוא החזיר השחקן לעמדה הטבעית שלו מהנוער, כלומר הציב אותו בקישור הקדמי.

זה עבד. ריקן כבש שלושה שערים סופר חשובים במסע ההיחלצות של בית"ר מהתחתית והיה ברור שגם העונה, הוא יוצב בעמדות קדמיות במרכז ובאגפים של הקישור. עד עכשיו העונה, הוא כבר כבש ארבעה שערים (זוכרים את השער האחד בשנתיים וחצי?) מה שמציב אותו בינתיים בעמדת מלך השערים של הקבוצה מהבירה.

"הניסיון שהוא צבר בתור מגן עזר לו", ציין זלצר שציפה ממנו לפרוץ אפילו בשלב מוקדם יותר, "אבל קשר קדמי זה התפקיד הטבעי שלו. היתרון של ריקן הוא העובדה שהוא שחקן מודרני שיכול לשחק בכל התפקידים בקישור ובהתקפה, ולראיה אלי כהן השתמש בו תחילה בכלל כמגן ימני".

דבר אחד בטוח בכל הסיפור הזה. אוהדי בית"ר משוועים לסמל, שחקן בית שמזוהה עם הקהל, כזה שלא היה בקבוצה מאז אולי הימים של אלי אוחנה. לכן, שני השחקנים הפופולאריים ביותר ביציעים הם קובי מויאל, שעושה רושם שלא יישאר עוד הרבה זמן בקבוצה (היה מעומד לעבור כבר השנה למכבי חיפה), וריקן שנחשב לחביב האוהדים שאפילו חיברו בשבילו שיר.

ושוב אנחנו חוזרים לזלצר והפעם לא דווקא מהסיבות המקצועיות. המאמן טוען שהסיבה העיקרית להזדהות של הקהל עם ריקן היא בגלל העובדה שנשאר בטדי גם בתקופות הקשות. "הוא הפך לסמל בגלל האופי והאישיות. קהל אוהב להזדהות עם מישהו שגדל מתוכך ומייצג אותך ומוכן לוותר על הרבה דברים בכדי להשאר במערכת", הוסיף.

השאלה שנשאלת עכשיו היא האם ריקן ובית"ר סתם "עושים רוח" או שכמו הוריקן אמיתי, הוא הולך לסחוף את בית"ר בחזרה לצמרת? כבר הערב נגד מכבי חיפה נתחיל לקבל תשובות בנושא הזה. מה שבטוח הוא שאם ריקן ימשיך ביכולת הטובה שלו היום ובהמשך העונה, אי אפשר יהיה לדעת היכן ההוריקן הזה ייעצר. אתם יודעים מה, אולי הוא אפילו יגיע לאירופה.