בשעות שלאחר מסיבת העיתונאים בה הודיע חיים רמון על העברת הפועל תל אביב לידי הקבוצה בראשותו, השיח הציבורי – מחוץ לציבור אוהדי הפועל תל אביב – נע סביב שאלת האמינות. האם להאמין לרמון. האם באמת מדובר במושיע, באוהד שלא יכול היה לראות את הקבוצה שלו סובלת ועשה מעשה או בספין שמטרתו חשיפה תקשורתית בלתי מוגבלת לצורך הפרויקט השני שלו, בזירה הפוליטית. כמובן שהסירוב העיקש של רמון לחשוף את המשקיעים שעומדים מאחוריו שימש כחומר הבערה העיקרי בשריפה הזו אבל איכשהו, בסבך שבין חשיפת הסדר התשלומים לפרופסור החביב שישב בצד ימין של השולחן ושמר על שקט מופתי, רמון שלף הצהרה חשובה יותר מכל דבר שנאמר באותה מסיבת עיתונאים, למעט "אלי טביב לא יחזור", וזה עבר בשקט.
"התקציב תלוי מאוד ברכישת מנויים", אמר רמון. מהמשפט הזה אפשר להסיק, בעזרת היגיון בסיסי, את המסקנה הבאה: אותו משקיע או אותם משקיעים שנמצאים מאחורי רמון, ובואו נניח שיש כאלה, אמונים על העברת 17 מיליון שקלים לאלי טביב או לנושי המועדון השונים, וזהו. זאת אומרת, שגם בתרחיש האופטימי ביותר, לפיו העסקה תושלם ללא תקלות ובצורה הכי חלקה שיש, בסופו של תהליך הפועל תל אביב תהיה קבוצה שתקציבה עומד ביחס ישר להכנסות שלה, בלי שום דבר מעבר. ניסיון העבר מלמד שבעונה סטנדרטית, כלומר כזו שבה הפועל לא מעפילה לשלב הבתים של ליגת האלופות, היא יכולה להגיע לתקציב של 25 מיליון ש"ח, וגם זה בהסתמך על 9,000 מנויים ומעלה. זה לא תקציב רע, אבל זה תקציב נמוך משמעותית מזה של מכבי תל אביב ומכבי חיפה.
מודל שליטת האוהדים שרמון ותאומים דוחפים וזוכה לתמיכה כה גדולה מחזק את המסקנה שלעיל ומעבר לכך, ינציח את הפער התקציבי. גם בפריזמה הורודה ביותר, הפועל זה לא מועדון שמסוגל לייצר לעצמו הכנסות גדולות על בסיס רב שנתי ובטח שלא לייצר רווחים. בכדורגל הישראלי יש בדיוק שיטה אחת להגדלת התקציב: בעלים שמוכן להזרים כסף ולחיות בהפסד ממניעים רומנטיים/ציוניים/פרסומיים. ליענקל'ה שחר לקח כמעט 20 שנה של הפסדים לייצר הכנסות משמעותיות ממכירות שחקנים וכדומה וגם אם הוא עוזב היום, מכבי חיפה לא תמשיך להתקיים ברמה התקציבית הנוכחית. אם לחיים רמון היה משקיע שכזה, הוא כבר היה נחשף. אם יש משהו שלמדנו בעידן ההפרטה של הכדורגל הישראלי הוא שאפשר למצוא מיליונרים שיהיו מוכנים לשפוך את הונם לבור בלי תחתית, אבל מיליונרים שמוכנים לשפוך את הונם לבור בלי תחתית מחד, וסולדים מחשיפה מאידך זו חיה שלא קיימת.
קרית שמונה זה משהו שקורה אחת לעשרים שנה. לאורך זמן, הקבוצות בעלות הכסף הן אלו ששולטות וזה לא סוד. מכבי חיפה שם כל עונה וגם מכבי תל אביב בסופו של דבר תגיע לשם אם גולדהאר יישאר. זו מציאות בלתי נמנעת ולכן, הפועל תל אביב יצאה אתמול לדרך חדשה, שבסופה שתי אופציות. הטובה שבהן תביא לקיבוע מעמדה כקבוצה השלישית בגודלה וברמת ההישגיות שלה בכדורגל הישראלי. זה לא כל כך נורא, זה פחות או יותר המקום בו היא נמצאת היום, אבל זו בטח לא סיבה לאוהדיה לצאת בתופים ומחולות. גם אם טביב הלך.