עונה על כל הציפיות

אלירן עטר הוא כיום אחד הדברים הבטוחים במכבי תל אביב - קבוצה שבה שום דבר לא בטוח והציפיות הכי גדולות כמעט תמיד מתרסקות במבחן המציאות. לראיה, שני עמיתיו של עטר לחוד - ברק יצחקי ורוברטו קולאוטי. הראשון לא שיחק כמעט כל העונה שעברה וחזר עם משקל עודף, השני הוכיח שגם 700 אלף יורו לעונה יכולים להתרגם לתרומה אפס. מאור בוזגלו, התקווה הכי גדולה של מכבי בשנים האחרונות, כבר לא חלק משום תכנית. אם זה רק היה תלוי בה, מכבי הייתה לדעתי שמחה להיפטר מהאריס מדוניאנין, גיז'רמו ישראלביץ', יואב זיו, קלמי סבן, אבי סטרול, ואולי אפילו ניבאלדו - כולם שחקן אולטרה-יקרים, כל אחד בקנה המידה שלו, אך כולם סיפקו בעונה שעברה תרומה מזערית בהשוואה להשקעה הפיננסית והמקצועית בהם.

• כתבות נוספות, פרשנויות וכל הבלוגים באיזור הצבע שלנו >

וכנגד כל הפלופים הללו ניצב בודד אלירן עטר, שחקן שהגיע לפני שנה מבני יהודה. במחיר לא נמוך ועם שק תדמית בעייתי על הגב, ואף על פי כן הוכיח כבר בשנתו הראשונה בצהוב כי הוא מסוגל לספק תוצרת גדולה ועקבית ואף לסתור את האתוס והמיתוס (הנכון) של "כשלון חלוצים במכבי". דווקא במכבי ממהרים לציין כי "המנטליות של עטר מתאימה למכבי בכך שהוא לא מתרגש שהוא במכבי. אלירן גדל בשכונה והמנטליות שלו שכונתית במובן הטוב. הוא מאמין ביכולת שלו, הוא משחק משוחרר והכי חשוב - מבחינתו כדורגל זה משחק. אהוב וחשוב, אבל בסך הכל משחק".

דווקא במכבי הגישה הזו משתלמת במיוחד. אין עוד מועדון לחוץ וקפוץ תחת כמו זה שמתאמן בקרית שלום, ותמיד נתון בפני כל גחמה של עיתונאים ואוהדים. אבל במכבי של מיץ' גולדהאר וג'ק אנגלידיס האאוטסיידרים מנסים לברוא משהו חדש. ואולי עטר הוא הדבר שהכי מתאים לקונספט. חלוץ שכונתי וסופר-מוכשר שלא סופר אף אחד (כולל את העובדה שהוא משחק במכבי).

הקרדיט על כך שעטר לובש צהוב ראוי בראשונה לאבי נמני, המאמן והמנהל המקצועי לשעבר שנכשל כמעט בכל עסקאות העברות השחקנים שהיה מעורב בהן, אך עם עטר הצליח. לצד נמני עבדו עם החלוץ בעונה שעברה יוסי מזרחי ואיציק עובדיה, שניהם טוענים כי "עטר הוא פצצת כשרון. שחקן שיש לו כמעט הכל" (מזרחי) ו-"שחקן שגם יודע לעבוד קשה, גם אחרי אימונים, וכזה שרוצה שיאמנו אותו וישפרו אותו" (עובדיה). מההיבט הטכני, כל שניתן לעשות עם עטר זה לשייף את מתת האל הגדולה.

"הוא אחד השחקנים הכי טכנים שראיתי בכל שנותיי בכדורגל", טוען מזרחי. "יש לו שליטה נהדרת בכדור, בעיטה מעולה בשני רגליים, גם מרחוק, יכולת למסור, לנגוח, לעבור שחקנים ולהשתחרר משמירה בתוך שטח קטן". המאמן הוותיק, כיום במ.ס. אשדוד, טוען כי "לעטר גם האופי והווינריות, שחקן שאתה רוצה לצאת איתו למלחמה. ולא עם כל שחקן אתה בטוח לצאת למלחמה".

מה בכל זאת טעון שיפור? "התנועה בלי הכדור. הידיעה מתי למסור ומתי לעבור. קצת קבלת החלטות". ומה עם האגואיסטיות הידועה? "כל חלוץ הוא אגואיסט. דווקא הקטע הזה בסדר. ועדיין, עטר צריך לעבוד יותר קשה בעבודה בלי כדור. הוא צריך להגיע לאיזורים המסוכנים כדי שיהיה ניתן למצוא אותו שם. הוא צריך להפוך עצמו גם לשחקן מטרה ולא לשחקן שמסוכן רק כשהכדור אצלו".
 
זו אולי השכונתיות של עטר, סבורים אנשי מקצוע, שגורמת לו לרצות את הכדור כל הזמן. "בשכונה משחקים כדורגל די סוליסטי של אני נגד כולם, ודאי כאשר אתה יותר טוב מכולם", טוען איש מקצוע שעבד עם עטר בבני יהודה. "אז אפשר להוציא את עטר מהשכונה, אבל לא את השכונה מעטר. ומסתבר שזה לא תמיד רע בהכרח. כי הרי במכבי מרבית השחקנים לא ברמה הטכנית שלו. והוא גם חלוץ. אז זה טוב שהוא אגואיסט, אבל לפעמים זה יותר מדי. הוא יכול להיות שחקן יותר טוב אם הוא ינצל את כשרון המסירה שלו, ובוודאי שהוא יכול להיות טוב יותר אם הוא גם יעשה תנועה רבה יותר ללא כדור. בכדורגל של היום, אם אתה מסתמך כמעט אך ורק על זה שאתה הולך עם הכדור לבד בסוף יעצרו אותך. ובמקרה של עטר יש לא מעט מאמנים שמתדרכים איך צריך לעצור אותו".

אלא שעטר, לפי מזרחי ועובדיה, מוכן תמיד להקשיב לביקורת ולעבוד על המשחק שלו. "הוא בחור מאוד צנוע, מאוד חיובי". בזמן שהם עזבו את מכבי ניגש עטר לשניהם והודה להם על כך שהם הפכו אותו לשחקן טוב יותר. גם תחת מוטי איווניר המשיך במגמת השיפור. הוא סיים את העונה שעברה עם 22 שערים בסך הכל, 18 מהם בליגה - כפול מכמות השערים של הבא אחריו (רוברטו קולאוטי). לכן קולאוטי, גם אם יפתח הערב, עשוי לעזוב בקרוב. גם ברק יצחקי, שהגיע למכבי בהרבה יותר רעש מעטר, יפתח על הספסל.

הלחץ לספק תוצרת הוא על אלירן עטר. בעונה שעברה, בשלב אחד יותר מתקדם, הוא כבש צמד מול פאריס סן ז'רמן. המשך העונה נראה לא פחות טוב. "אני לא מבין מה השחקן הזה עושה בארץ", תמה מזרחי. "הרי עזבו לחו"ל שחקנים שיש להם פחות ממחצית הכשרון והיכולת שלו". אבל עטר שייך למועדון מפואר, כזה שלמרות כל כשלונותיו נחשב אולי לגדול בארץ. להיות סופרסטאר של מכבי תל אביב זה לא פחות טוב מאשר לשחק בליגה הבלגית. "אלא שעטר יכול לכוון גבוה יותר", מעיר עובדיה, "לדעתי הוא יכול לשחק בכל ליגה בעולם. זה תלוי רק בו ובכמות ההשקעה ובשיפור שלו". ובסוכן טוב.

במכבי טוענים כי "הוא היום השחקן הכי טוב שלנו, אבל הוא עדיין יכול לעבוד קצת קשה יותר. להיות יותר במכון כושר. אם היה לו את האופי של גל אלברמן, הוא כבר כנראה היה בחו"ל מזמן". אלברמן כבר שיחק בחו"ל וכיום ספק אם יש לו מקום בהרכב של מכבי למרות משכורת של מאות אלפי יורו לעונה. עטר משתכר הרבה פחות ממנו, אך התפוקה שלו הרבה יותר גבוהה. היהלום משכונת התקווה נמצא כיום במקום טוב, טוב מאוד, אך דווקא בגלל כשרונו הגדול הלחץ עליו להמשיך להתקדם ולמצות אותו גדול יותר מזה של כל שחקן אחר בקבוצה. אולי בליגת העל כולה.

בעונה שעברה אלירן עטר פרץ בקבוצה גדולה. העונה הוא צריך לפרוץ מחוץ לכדורגל הישראלי. אם גילי ורמוט ואיתי שכטר משחקים בבונדסליגה אז יש לו סימן מטרה ברור מאוד ובעיקר אפשרי. האם יגיע לשם או שמא יהיה עוד אחד במסכת ארוכה של כשרונות כדורגל ישראלים שבסופו של דבר הכזיבו? גם ראובן עובד היה כשרון שכונתי עצום עם יכולת אינסופי ברגליים. גם לו הייתה פתיחת קריירה מרשימה. איפה הוא עכשיו?

לא נכון יהיה להשוות לגמרי בין השחקנים הללו והסיפורים שלהם, ועדיין - לא היו שחקנים טכנים מרהיבים מהם בשנים האחרונות בארץ. מקרה עובד צריך להזהיר את עטר ממה שיכול לקרות לו אם הוא לא ימשיך להשתפר. כי בכדורגל, אם לא הלכת קדימה הלכת אחורה. ובמכבי תל אביב אם הלכת אחורה אתה לרוב שחקן גמור. כי זו לא קבוצה טובה להיכנס בה למשברים, ודאי אם אתה חלוץ, לא כל שכן אם אתה לא שחקן בית ובטח אם יש לך אופי וגינונים כשל אלירן עטר. השחקן הזה חייב להצליח כדי להמשיך לקבל קרדיט מהסביבה. ודווקא כעת, כשהוא במקום הגבוה בקריירה, יש את הסיכון הגדול ביותר לנפילה. עטר היה צריך לדעת להמיר את העונה המצוינת האחרונה בחוזה בליגה טובה באירופה. אולי הוא יעשה זאת במהלך העונה הקרובה ואולי בסיומה. אך לשם כך הוא צריך לשמור על היכולת של העונה שעברה ואולי אף לשפרה. קל זה לא יהיה. אפשרי? בהחלט.