"זה טראומתי ומפחיד, אנו רק רוצות הביתה"

בנות נבחרת הג'ודו בראיון מיוחד על האסון ביפן: "פשוט אי אפשר להירגע. לא משנה מה, אנו תמיד ביחד, לא נפרדות"

דניאל רוט

Getting your Trinity Audio player ready...
שנה גודל פונט א א א א

"כבר 48 שעות שהכל פה ממש לא פשוט. קשה להשיג אוכל בשדה התעופה, כולם מסתערים פה על כל דבר. המצב כאן לא מובן מאליו". כך נשמע שני הרשקו, מאמן נבחרת הנשים של ישראל בג'ודו, שהייתה תקועה בטוקיו אחרי שרעש אדמה בעוצמה של 8.9 בסולם ריכטר שבר את אדמת יפן ביום שישי האחרון. הרעידה גררה אחריה צונאמי אדיר שהותיר אחריו אלפי הרוגים ועשרות אלפי פצועים, נעדרים ופליטים.

בראיון נרחב לאתר ערוץ הספורט, המאמן ו-5 בנות המשלחת - ירדן ג'רבי, רוני שוורץ, שחר לוי, עומרי קניון ושירה ראשוני - מספרים על הטראומה, הפחדים, החוויות והמחשבות אחרי אסון הטבע הענק בעודם מעבירים את הזמן בשדה התעופה "נריטה" שבבירת יפן, שאחרי יממה וחצי של שיתוק מוחלט נפתח לתנועה אווירית.

"אנחנו ישנים על הריצפה וממתינים כל הזמן בסבלנות לצ'ק-אין שלנו", סיפרה הג'ודוקא הבכירה במשלחת, ירדן ג'רבי. "כשרצינו ללכת לישון שלשום הייתה שוב רעידה ופחדתי שיגיעו עוד רעשים. לא נרדמתי במשך זמן רב. יכול להיות שאני כבר מדמיינת". אך ג'רבי, שמדורגת במקום העשירי בעולם במשקל עד 63 ק"ג, ממש לא דמיינה זאת. על פי הדיווחים, רעשי משנה המשיכו לפקוד את טוקיו בשישי מדי כמה דקות וגרמו לבניינים בבירה לרעוד במשך שעות, לניתוק החשמל בחלקים מהעיר, סגירת הרכבות והשבתת נמלי התעופה. "בבית כולם דואגים לי ורוצים לראות אותי כבר בישראל. אישית, נורא פחדתי ואני מאוד רוצה לחזור. מנסים עכשיו לעשות מה שצריך", הוסיפה ג'רבי המותשת.

"קיבלנו עזרה מהרבה אנשים שניסו למצוא לנו פתרונות כדי שנשוב ארצה", אמר המאמן הרשקו בעודו צר על קיוסק בנמה"ת במטרה להשיג אוכל לבנות הנבחרת. "השגרירות עזרה לנו מאוד. הם דאגו לנו להסעה לשדה התעופה, שזה דבר כמעט בלתי אפשרי כאן. אנחנו בתור אינסופי של צ'ק-אין, טיסות נדחות ומתבטלות כל הזמן. המצב כאן לא נראה סימפטי, אלו היו שעות רבות של קבלת החלטות לא פשוטות".

רוני שוורץ בת ה-27 היא הבוגרת בחבורה ואת הרעש הראשון קיבלה, ניתן לומר, די באדישות: "לא ידעתי מה לעשות, לא חשבתי קדימה, לא חשבתי שמשהו הולך לקרות. מיד אחרי הרעידה הלכתי לאימון. היה לי ברור - אז מה עם יש רעידת אדמה - אנחנו מתאמנות". אולם, ככל שהתבררו מימדי האסון, ההשפעה והלחץ על שוורץ עשו את שלהם: "בלילה זה כבר היה ממש מפחיד. היו כל הזמן רעידות וכל אחת הקפיצה אותנו. זה טראומתי ומפחיד. אי אפשר להיות רגועה במצב הזה. כולנו רוצות לחזור הביתה".

"בהתחלה היה לחץ ודי פחדתי", הודתה עומרי קניון בת ה-20, "עכשיו כבר פחות מתוח, אנחנו לא לוקחים סיכונים וחוזרים הביתה". ג'ודוקא צעירה נוספת, שירה ראשוני (20), נשמעה די מאוכזבת מהעובדה שהמחנה נעצר: "מצד אחד אני רוצה הביתה, אך מצד שני זה מבאס לעזוב כי רצינו עוד שבוע במחנה האימונים. זו בכל זאת יפן, לא מגיעים לכאן בכל יום".

הרשקו הסביר שלא הייתה ברירה אלא להפסיק את האימונים: "באיגוד, בראשות המנכ"ל ויעל ארד שפתחה חדר מצב אצלה בבית, קיבלו החלטה אמיצה. אחרי הרעידה עוד הספקנו לקיים אימון אחד כדי לא להראות לבנות שיש לחץ. ניסינו להשאיר אותן מחוץ לזה, אבל באיזשהו שלב כבר לא הייתה ברירה. אני מאמין שזה ייחשל אותן להמשך". על טוקיו עצמה הוסיף: "היפנים הם עם מיוחד, הם לא משדרים יותר מדי היסטריה. הייתי בטוקיו 7 פעמים אבל בחיים לא ראיתי אותה נטושה כך. למרות זאת אני סומך על היפנים. עוד נחזור לכאן להכנות עתידיות, זה המקום הכי טוב להתאמן בו".

גם הצלע האחרונה בחבורה היא אחת מהצעירות. "לא הייתי מודעת לחומרת המצב", אמרה שחר לוי בת ה-21, "ידעתי שיש סיכוי שנחזור הביתה, אבל בהתחלה חשבתי שזה יירגע. שני (הרשקו) עושה שמיניות באוויר עבורנו ועוזר לנו בהכל. הדבר שקבענו כולנו מעל הכל והכי חשוב", מדגישה לוי, "שלא משנה מה, תמיד נשארים ביחד. לא נפרדים".

בסביבות השעה 03:00 לפנות בוקר (בין שבת לראשון) פתחה הנבחרת במסע חזרה הביתה כאשר המריאו מטוקיו לכיוון מילאנו. בהמשך יעברו הרשקו והספורטאיות טיסת המשך לרומא וטיסה נוספת לישראל. הנחיתה המשוערת שלהן תהיה ב-02:00 לפנות בוקר בין ראשון לשני. אין ספק שהרבה לחץ והרבה אוויר ישתחררו מיד אחרי הנחיתה על מסלול הטיסה בנמל התעופה בבן גוריון.