"התחלתי בכדורגל, במכבי חיפה. הייתי שוער תקופה קצרה - עד גיל 10 - ואז הייתי צריך לבחור שחייה או כדורגל". כמו לא מעט ילדים, גם יהונתן קופלב, בילה בילדותו במגרש הכדורגל. אלא שבגיל עשר מאמן השחייה שלו הגדיר אותו כבעל פוטנציאל גדול, ויחד עם שכנוע של הוריו הוא זנח את השער ונשאר בבריכה. מאז הוא לא עוזב אותה, כבר ארבע עשרה שנה.
"הייתי שוער בסדר, הייתי ילד, לא יודע למה הייתי גדל. לא יכול להגיד לך שהייתי דוידוביץ' אם הייתי ממשיך לשחק", הוא מספר רגע לפני יריית הזינוק לאליפות אירופה: "אני שמח שבחרתי בשחייה, אבל כן, אני חושב מה היה קורה אם הייתי שוער מכבי חיפה. קודם כל החשבון בנק היה הרבה יותר גדול וגם מבחינת פרסום ודברים כאלה כדורגל זה הספורט שיש לו הכי הרבה חשיפה".
קופלב מתמחה במשחה ל-50 מטר גב. ב-2012 הפך לשחיין הישראלי הראשון והיחיד שהוכתר כאלוף אירופה. שנה לאחר מכן, עשה שוב היסטוריה, כשעלה לגמר אליפות העולם יחד עם גיא ברנע. עם זאת, 50 גב הוא משחה לא אולימפי וקופלב צריך לקבוע את הקריטריון במרחק הכפול - חודשיים וחצי לפני פתיחת המשחקים בריו, עדיין לא הבטיח את מקומו: "הרבה פעמיים עובר בראש 'למה עוד לא עשיתי?'. כאילו אני מסתכל על אנשים וזה עשה קריטריון, ועוד אחד קבע (לאו דווקא בשחייה). הדבר שעובר בראש זה למה אני עובד קשה כל כך ולא מצליח לעשות את זה בינתיים. עד שלא סוגרים את ההרשמה לא אוותר על זה".
קופלב כבר מכיר את הלחץ שיש בקמפיין אולימפי. בדיוק לפני ארבע שנים, לקראת המשחקים בלונדון הוא עמד בו, כשקבע את הקריטריון בהזדמנות האחרונה שלו. למרות זאת, בסופו של דבר, הוא נשאר בבית: "אפשר להגיד שזו אחת מהתקופות הכי קשות. הייתי בבית חולים כשהתחרויות התחילו. ראיתי אותן, והיה לי מאוד מאוד קשה היום הראשון שזה היה ה-100 גב, לראות את החברים שלי מתחרים ואני לא שם. הייתי על גג העולם, הפסגה הכי גבוהה שיכולה להיות. ברגע אתה נופל כאילו למן בור עמוק כזה ואז אתה מנסה בכל דבר חיובי שאתה מוצא".
למרות ששיאו האישי (54.38 שניות) רחוק שתי מאיות בלבד מהקריטריון, התחרות של קופלב היא לא רק נגד השעון, כשקיים גם מצב בו אף אחד מבין השלושה לא יעפיל לברזיל. על המקום היחיד שנותר במשחה לצידו של יעקב טומרקין, מתמודדים גם גיא ברנע הוותיק ודוד גמבורג, חברו הטוב ביותר של קופלב בנבחרת, שצעיר ממנו בשנתיים: "אני צריך לנצח את החבר הכי טוב שלי, ובגלל זה אולי התחרות עכשיו לריו היא יותר קשה לי מללונדון. שניהם יריבים קשים. כמה שאני מנסה להסתכל רק על עצמי, אני עדיין מסתכל עליהם ואתעניין כמה התוצאות שלהם, ומה הם עושים ואיך הם נראים במים, ואיך הם מרגישים, וכל מיני דברים קטנים שאם זה בשביל הביטחון שלי או לפעמים גם עושים דברים בשביל החוסר ביטחון שלהם. שאלות על אימונים אפילו שאני יודע שהאימון שלהם היה פחות טוב אז עדיין לגרום להם להגיד את זה, או לענות להם כשהאימון שלי היה מדהים ולספר להם איך היה האימון שלי. כל אחד עושה את זה גם אם זה בלי להרגיש, זה לא במודע".
באליפות אירופה שתיפתח בלונדון, קופלב יקפוץ למים כבר ביום הראשון למבחן האמיתי שלו. כמה סימבולי, שאותה בריכה אולימפית בה היה אמור לשחות בדיוק לפני ארבע שנים, עשויה לקבוע את גורלו, בריו 2016: "זה מרגש אותי לשחות שם ואין לי אמנות תפלות ודברים כאלה אבל במקרה הזה אני מאמין שבגלל שהגעתי ללונדון ולא שחיתי שם אז הבריכה הזאת - יש סיכוי גדול שתביא לי את המזל שאני צריך כדי לגעת בתוצאה שאני צריך".