"כבר אמרתי 'מה אני צריכה את האתלטיקה הזו בכלל?'"

"הייתי רוצה שיכירו אותי כספורטאית ישראלית שרוצה לייצג את המדינה בכבוד באליפויות עולם, באולימפיאדה, באליפויות אירופה, בכל המפעלים הבינלאומיים". על פניו, הבקשה של אולגה לנסקי נשמעת מובנת מאליה: אצנית, בת 23, שבסך הכל מחפשת קצת הכרה. אבל במקרה של לנסקי, השאיפה הזאת מקבלת משמעות נוספת.

תוך שנה ושלושה חודשים שמה של לנסקי נקשר לשתי פרשיות מפוקפקות. הראשונה, אי התייצבותה לבדיקת חומרים אסורים אחרי שניפצה את השיא הישראלי המיתולוגי ב-100 מטרים. "מצד אחד אני לא מתחרטת כי נסעתי בשביל סבתא שלי, אבל אולי הייתי צריכה לעשות את זה אחרת. אולי הייתי משנה את זה קצת, הייתי יותר מדברת איתם, עומדת על שלי".

גם הפרשה השנייה הטילה ספק במקצועיות של לנסקי. לאחר שקבעה את הקריטריון ב-200 מטרים בתחרות מחוזית ברוסיה התברר כי הריצה הייתה ללא מדידת רוח כפי שנדרש והתוצאה בוטלה. "זה לא התפקיד שלי לבדוק את מד הרוח, לבדוק אם המזניק מזניק עם אישור. אני לא אשמה במה שקרה ברוסיה. לא באתי והוצאתי את מד הרוח ואמרתי 'אני לא רוצה לרוץ עם מד רוח. בכיתי, זה ביאס אותי".

"כבר אמרתי 'מה ייצא לי מכל האתלטיקה בסופו של דבר? מה אני צריכה את זה ומה ייצא לי מזה?" אבל אני חיה בתוך האתלטיקה מאז שנולדתי ואני פשוט מבינה שאני לא יכולה בלי זה כבר. דיברתי על זה הרבה עם חבר שלי והוא אמר לי 'אני לא נותן לך לפרוש , אין מצב". בסופו של דבר לנסקי המשיכה הלאה. כיום, הבכי התחלף בצחוק, על עצמה. "למדתי לקחת את הדברים בקלילות. זה לא יעזור לי בחיים אם אקח את זה יותר מדי קשה. אם אני לוקחת את זה בקלילות, יותר קל לחיות ככה. לפחות מכירים אותי ככה ברחובות, יש בזה גם משהו טוב", אומרת האצנית בחיוך.

במהלך השנה שעברה לנסקי חזרה למסלול - תרתי משמע. היא הוכתרת לאלופת הארץ ב-100 וב-200 מטרים וזכתה עם נבחרת האתלטיקה במקום השלישי במשחקי אירופה בבאקו. את כל זה עשתה כשאמה אירנה, שעדיין מחזיקה בשיא הישראלי ל-200 מטרים, מפקחת על כל צעד. "אמא היא כמו החברה הכי טובה. אני לא יודעת איך זה להתאמן אצל מאמן אחר כי מאז שאני קטנה התאמנתי אצלה". גם אירנה, נשמעת מרוצה מהמצב: "זה הבת שלי, זה החלום שלי. זה בסדר שהיא יותר טובה ממני, כך צריך".

חצי שנה לפתיחת המשחקים האולימפיים בריו, לנסקי נמצאת במרדף אחרי קביעת הקריטריון בריצה ל-200 מטר. בסוף מאי היא תצא לפורטוגל במטרה לנסות להוכיח שהיא באמת שייכת לרמה הגבוהה ביותר. "הביאו לי מתנה ליום ההולדת, קאנבס עם תמונה של ריו כדי שאסתכל על זה כל יום וארצה להגיע לשם. זה מול המיטה שלי כל בוקר, כשאני קמה אני מסתכלת על ריו. כשאני מגיעה לאליפויות הבינלאומיות, אליפות אירופה ואליפות העולם, ורואה את הספורטאים שם -אני אומרת לעצמי 'אני רוצה להיות שם'. לראות את בולט, גטלין, אליסון פליקס, דפני שיפרס, זה שונה. אני רואה אותם ואני פשוט רוצה להיות שם, להתחרות איתם".

מתוך המגזין האולימפי מבית ערוץ הספורט, "ריו 2016", שילווה את ההכנות האולימפיות בארץ ובעולם, עד לטקס הפתיחה ב-5 באוגוסט. המגזין משודר בכל יום שישי ב-18:00, ב-5SPORT, ובו נעקוב אחר ההתקדמות והתרחבות של המשלחת האולימפית הישראלית, וכל הסיפורים החמים מהעולם. את המגזין תגיש מירי נבו, וילוו אותה באופן קבוע אריק זאבי, רון קופמן ומולי אפשטיין, לצידם של אורחים בכירים מהספורט הישראלי.