"נהג המונית אמר לי 'שמענו שישראלים הורגים ילדים'"

שלושה שבועות אחרי שחזרה מאליפות העולם בעומאן, למעיין דוידוביץ' יש עדיין בטן מלאה על כל הסאגה. הגולשת הבכירה של ישראל, שבשתי אליפויות העולם הקודמות סיימה עם מדליית ארד על הצוואר, סיימה הפעם במקום ה-14. דוידוביץ' לא מתחרטת שיצאה לנסיכות אבל בטוחה שהדברים היו יכולים להיראות אחרת.

בראיון מיוחד לאתר ערוץ הספורט מספרת כיצד התחזתה לאוסטרית במשך שבוע ובאילו אמצעי זהירות נקטה, לא חוששת להודות שהתאכזבה מהאיגוד, ומצהירה: "אם לא הייתי חושבת שאני מסוגלת להשיג מדליה אולימפית הייתי מפסיקה להתאמן עכשיו".

"איך שהגעתי לטורקיה הכנסתי עמוק לתיק את הדרכון הישראלי ולא נגעתי בו עד שחזרתי לארץ. מהרגע שנחתתי בעומאן שיחקתי את עצמי אוסטרית, אפילו החלפתי את השפה בסלולרי מעברית לאנגלית, כדי שאם מישהו יסתכל אהיה מכוסה", שיחזרה דוידוביץ' את אותם רגעים.

"בטיסה היו איתי הרבה אירופאים, כך שזה הרגיע אותי. הוצאתי את הויזה ממש מהר, בלי שום בעיות, הופתעתי מזה לטובה. אבל אז נאלצתי לחכות שעתיים לנהג מונית שהיה אמור לאסוף אותי ואיחר. זה היה באמצע הלילה וכבר הייתי קרובה לקחת מונית פרטית למרות שהייתי עם כל הציוד, אבל בסופו של דבר הגיע הנהג והצגתי את עצמי כאוסטרית", מספרת הגולשת על המפגש הראשוני עם עומאן.

"הנהג היה נחמד. הוא סיפר לי על הסולטאן ששולט במדינה ודיבר איתי על דאעש. שוחחתי איתו באנגלית והייתי זהירה במילים שלי. בדרך כלל אני שואלת איך אומרים את המילה הזו והזו בשפה שלכם אבל הפעם לא שאלתי כי לא רציתי שהוא ישאל אותי בחזרה, ואני לא יודעת אוסטרית או גרמנית. איך שהגענו למתחם של המלון הייתה עוד אבטחה, והמאבטחים דיברו כמה דקות עם הנהג ופתאום שמעתי אותם אומרים 'ישראל'. אחרי כמה דקות שאלתי את הנהג מה הם שאלו אותו והוא אמר שיש שמועה שישראלים מגיעים. באותו רגע קצת נלחצתי. הוא התחיל לדבר איתי על ישראל ואמר 'הישראלים לא בסדר, הם הורגים ילדים'. אמרתי לו שאני לא יודעת, לא יכולתי להתחיל להתווכח איתו".

"הגעתי למלון. שם לקחו עוד שעתיים עד שקיבלתי את החדר. כמובן שאיך שהגעתי הצגתי את עצמי כאוסטרית וחששתי שבקבלה ישימו לב שבדרכון האוסטרי שלי כתוב שהוצאתי אותו בת"א. כל הזמן שהדרכון היה אצלם הייתי בלחץ אבל למזלי הם לא שמו לב. כל פעם שהייתי בחדר הייתי כמובן נועלת את הדלת".

"הייתי שם לגמרי לבד ולא הרגשתי בטוחה מבינה ביטחונית. כמובן שלא הייתי לבד במשך כל השבוע הרי בכל הארוחות היינו הגולשים כולם יחד אבל לקח לי זמן להשתחרר. רק ביום חופש החברים שלי שיכנעו אותי לשבת איתם יחד בבית קפה של המלון. המלון היה אומנם חמישה כוכבים אבל היה פשוט באמצע שום מקום, חוץ מהמלון לא היה כלום באזור".

"כשהסתובבתי הייתי חשדנית. תמיד אנחנו נוקטים בחו"ל אמצעי זהירות, אבל שם זה היה מעבר. כשראיתי סירות פתאום בים באמצע שיוט אז חששתי, משהו עבר בראש. לקראת סוף התחרות כל מה שרציתי היה לחזור הביתה כי זה הרגיש לי קצת כבד. כמובן שאני מרוצה שהייתי שם, לא מתחרטת, ובדיעבד הייתי נוסעת שוב רק דואגת שלא הכל יקרה ברגע האחרון".

אבל לא הכל ורוד. לדוידוביץ' יש בטן מלאה על איגוד השייט הישראלי. "אני מאוד מאוכזבת מהאיגוד, מזה שהייתי צריכה לנסוע ככה לבד. האיגוד אומנם תמך בי אבל מאחורי הקלעים. אני חושבת שכולנו (נמרוד משיח ושחר צוברי, ש.א) היינו צריכים להיות שם וחבל שזה לא יצא. אני מרגישה שהפסדתי אליפות עולם - למרות שהייתי שם פיזית והתחרתי - ואני משייכת את זה לאיגוד שלנו שנתן לעניינים פוליטיים לפגוע בנו. אם מלכתחילה היו קובעים שרק הבוגרים יוצאים לאליפות לא הייתה כל בעיה. כולנו הפסדנו אליפות עולם וזה לא היה צריך להיות ככה".

לא היה לך קשה לא לייצג את ישראל?
"מבחינתי ייצגתי את ישראל. מדובר בתחרות של שבוע בים, אם היו רואים אותי עם הדגל במשך שבוע היו אומרים לי 'מה את משוגעת?' 'את רוצה צרות?'. לא הייתה לי שמירה, הייתי לבד. לא חשבתי על זה יותר מדי, פשוט לא יכולתי לוותר על התחרות הזאת. ידעתי שאני יכולה להגיע לשם והוויתור הספורטיבי היה גדול מדי. ידעתי שיהיה לי קשה מבחינה מקצועית להצליח אבל לא יכולתי לוותר. אגב, גם אם שלושתנו היינו נוסעים לא היינו מתחרים עם דגל, אלו הדרישות".

מה את אומרת לכל אלה שמבקרים את הספורטאים הישראלים שלא מתחרים תחת הדגל?
"זה לא בסדר מצידנו לא להתחרות עם דגל ישראל, אנחנו בכל זאת מייצגים את המדינה ואני חושבת שצריכים לפעול יותר שנתחרה עם הדגל. צריך לזכור אבל שבשייט לדוגמה אין לנו אבטחה בים, זו תחרות של שבוע שלם, צריך בטחון מטורף. אני חושבת שהוועד האולימפי הבינלאומי צריך לאסור על מדינות לארח תחרויות אם הן לא יכולות להבטיח מראש שכל הספורטאים יהיו שווים וכולם יתחרו תחת הדגל שלהם. מדינות שלא יכולות להבטיח את זה מבחינה ביטחונית שלא יהיה שם תחרויות".

מבחינתך, ספורטאי ישראלי צריך להתחרות ולא משנה מה?
כן, לגמרי. זה חלק מהאמנה האולימפית. אנחנו צריכים להתעסק רק בספורט ולא בפוליטיקה, ספורטאי לא צריך לחשוב על זה בכלל"

יש לך טיפים לאורן יעקב שתתחרה שם ותנסה להשיג את הקווטה בלייזר רדיאל?
"אצלה זה סיפור אחר, יש לה את הצוות שלה, היא הגיעה בזמן, התאמנה שם שבוע שלם. פשוט שתעשה מה שהיא יודעת. היא גם ראתה שחזרתי משם בשלום אז היא בטח מרגישה יותר בטוחה".

אי אפשר שלא לשאול על המשחקים האולימפיים בריו. עד מה את חולמת על מדליה אולימפית ומאמינה שזה אפשרי?
"בשביל זה אני מתאמנת ואם לא הייתי חושבת שזה אפשרי הייתי מפסיקה כבר עכשיו".