פרק סיום העונה: המשימה שנפלה על אלכסיס סאנצ'ס
הוא סוף סוף קיבל צ'אנס להוביל קבוצה, נבחר לשחקן השנה בארסנל וגם גורם לכל חבריו לשאוף ליותר. בצל הסאגה סביב וידאל, טורניר הקופה הביתי הפך לטלנובלה של התותחן
אם יש משהו שצ'ילה עושה קצת פחות טוב ממדינות אחרות בדרום אמריקה, זה טלנובלות. תשאלו את מקסיקו, ארגנטינה וברזיל. אם יש תסריט שחוזר על עצמו באופרות הסבון, הוא איחוד בין שניים שמחפשים אחד את השניה, אבל נתקלים בכל כך הרבה מכשולים בדרך שמונעים מהם לממש את סיפור האהבה שלהם. בכל מה שקשור לקופה אמריקה, הצ'ילאנים מספקים בדיוק את הסיפור הזה ומאיימים להפוך סדרי עולם בדרמות סוחטות הדמעות.
כשהם נמצאים באמצע תור הזהב בנבחרת, בצ'ילה, מארחת הקופה, עושים מאמצים כדי לשים יד בפעם הראשונה על הגביע הנכסף. וכפי שצוין, הכל חלק מחתיכת אופרת סבון: תאונת דרכים שבה מעורבת אחת הדמויות הראשיות, ארתורו וידאל שמו, ומאיימת על המשך הריכוז שלו בטורניר; חורחה ואלדיביה, שמספרים שלא ממש סופר את החברים שלו, ועוד. אז אצל מי נשאר המפתח כדי שסיפור האהבה יהפוך באמת לבלתי נשכח? כנראה שאצל מישהו שעדיין לא החליט אם הוא רוצה אותו אצלו.
כבר שנים שאלכסיס סאנצ'ס "מסתובב בינינו". הכשרון שם, אבל הוא עדיין לא קיבל את ההזדמנות האמיתית כדי לבסס את הרושם שהוא אחד מהגדולים ביותר בימים אלה. השנה הכל השתנה. אחרי הפריצה הגדולה באודינזה, הכוכב הגיע לברצלונה, אך לצד האחרים בחדר ההלבשה שם קצת קשה לזהור. ואז הגיעה ארסנל.
במהלך 2014/15 קיבלנו כמה הוכחות שיש לאלכסיס אופי של מנהיג וגם ווינריות, תכונה שהייתה כל כך חסרה אצל התותחנים בשנים האחרונות. החיבור שלו לארסנל היה מהיר: הוא סיים עם 24 שערים ו-9 בישולים ופתאום היה שווה להשקיע בכרטיס כניסה לאמירויות. תשאלו את ג'ים קארי, אחד שיש לו מושג במכירת כרטיסים, שבא והתלהב מה"פיטבול שכל כך מרגש לראות". את עונת הבכורה שלו בלונדון, סאנצ'ס סיים עם זכיה בגביע, אבל זה כלל לא הספיק לו: "בסך הכל העונה הייתה בסדר, אבל יצאתי ממנה בתחושה קצת חמוצה. הייתי רוצה לשחק בגמר ליגת האלופות ולהיאבק על האליפות. אני באמת מאמין שיש בקבוצה שלנו מספיק כשרון לשם כך".
ארסן ונגר דיבר לא פעם על הרצונות והאמונה שלו בשחקניו שיכולים להגיע לגבהים האלה, אבל הוא לא עשה זאת בצורה כל כך נחרצת כמו הכוכב הצ'ילאני שלו. יש התקדמות מסוימת ביכולת של התותחנים בשתי העונות האחרונות, לראיה שבירת בצורת התארים עם שני גביעים ברצף, אבל אלכסיס מנסה לדרבן את חבריו ליותר. הרבה יותר. אם בלונדון עושה רושם שהוא יכול להתאקלם במהירות לתפקיד המנהיג, שדי עבר אליו באופן טבעי בשל הפרופיל הגבוה איתו הגיע לקבוצה, מה שקרה בקופה הפך אותו למי שצריך להוביל את צ'ילה בעל כורחו.
וידאל ואלכסיס הם שני הכוכבים הבלתי מעורערים. ולא נראה שהם באמת צריכים להפריע להרמוניה ביניהם. הם משלימים אחד את השני, אין באמת מישהו שיותר מנהיג מהשני וזה משתלם גם עכשיו עם יכולת נהדרת, כמו במונדיאל. הפאדיחה של קשר יובנטוס שינתה הכל. כמו בארסנל, אלכסיס קיבל את הבעיטה בישבן ואם הוא ינצח על הזכיה ההיסטורית, הוא גם יהיה הגיבור הבלעדי. "תצטרך עכשיו לקרוע את התחת", הסביר סאנצ'ס לארתורו, שצריך למצוא כפרה למעשיו, אחרי שעדיין איפשרו לו להמשיך לשחק בטורניר.
סאנצ'ס קיבל סטטוס שלא ממש חיפש גם בנבחרת, כמו בצפון לונדון. יותר מדי אין לו מה לעשות, חוץ מלעמוד בציפיות. וידאל יעזור לו, גם אדוארדו ורגאס יהיה שם, אבל הוא עדיין יהיה קצת מעליהם בהזדמנות הנהדרת הזאת שיש לצ'ילה להפוך לאלופת היבשת לראשונה. הסיפור הגדול לא פחות הוא מה יקרה כשתיפתח העונה החדשה באנגליה. אלכסיס כיוון ליותר עד כדי כך שהפך לאיש שהכי מתקרב להפוך להיות יורש למי שארסנל מחפשים לו כזה כבר שנים. "יש צורך בחיזוק, אבל לא ברמת גלאקטיקוס, כי יש את סאנצ'ס", מאמין תיירי הנרי. "אלכסיס צריך להמשיך בהתאקלמות שלו. הוא כבר סיפק עונה מדהימה אחת, אבל אני מצפה ממנו להשתפר אפילו יותר בזאת הבאה. אם הוא יימנע מפציעות, הוא יכול להוביל קרב על האליפות".
אלכסיס מכוון גבוה. הוא גרם לאנשים מסביב לארסנל לכוון גבוה בזכות הנוכחות שלו. כעת התהיה הגדולה היא אם באמת לכוכב, שנבחר גם לשחקן השנה על ידי אוהדי ארסנל, מסוגל לנצח על קפיצת המדרגה למשהו גדול קצת יותר משני גביעים ברצף. לתותחנים יש שמות גדולים, אבל לאף אחד מהם אין את המעמד שהרוויח הצ'ילאני. אצל ונגר זה לא היה בעל כורחו כמו בנבחרת, אבל סאנצ'ס כעת הוא האיש שצריך להוביל ובגיל 26 סוף סוף מקבל הזדמנות לעשות זאת. בלי כתמים, בלי סקנדלים. הקסם שלו יעמוד למבחן בשלבי הסיום של הקופה ובעיקר במבחן התוצאה באנגליה במאי 2016. כל מה שנשאר לראות זה אם הוא יודע לעשות סוף לטלנובלה קצת יותר טוב מהארגנטינים והברזילאים.