בית המוות אולי מכיל את גרמניה ופורטוגל, אבל טומן בחובו עוד 2 נבחרות נפלאות ולא מוערכות מספיק. הלילה נקבל עוד פרק נוסף ביריבות שמתחילה להתפתח למימדים היסטוריים, כשגאנה וארה"ב ייפגשו למשחקן הראשון בבית 7. המפסידה, כמעט מיותר לציין, תתרחק מההעפלה כמרחק האוקיינוס שמפריד בין מערב אפריקה לצפון אמריקה.
היאנקיז והכוכבים השחורים נפגשו גם ב-2006 וגם ב-2010, ובשני המקרים גאנה סיימה לארה"ב את הטורניר: בגרמניה זה קרה בעקבות ניצחון 1:2 במחזור האחרון של שלב הבתים, ובדרום אפריקה, שוב עם 1:2, בשמינית הגמר. כאמור, כשבשני המחזורים הבאים מחכים להן אוזיל ורונאלדו, אין צורך להרחיב על חשיבותו של ניצחון במשחק הזה, שייערך בארנה דוס דונאס בנטאל.
גאנה, שעבורה זהו המונדיאל השלישי בתולדותיה (ובעצם השלישי ברציפות), עלתה מהבית שלה בשני המקרים הקודמים, כשלפני 4 שנים היא הגיע עד רבע הגמר, שם נכנעה ליד של לואיס סוארס ולאורוגוואי בפנדלים. דירוג פיפ"א מציב אותה רק במקום ה-38, הרבה אחרי ארה"ב המדורגת 13, אבל ההרכב הצפוי שלה מאיים מאוד: חוליית הקישור תכלול את מייקל אסיין, סולי מונטארי וקווין פרינס בואטנג, ובהתקפה ישובצו האחים אייוו, כשבחוד יפתח מלך השערים של גאנה בכל הזמנים - אסמואה ג'יאן.
מנגד, ארצות הברית לא כל כך נספרת על ידי הפרשנים, אבל היא הרבה יותר טובה ממה שנדמה לאירופאים. זהו המונדיאל ה-11 שלה אי פעם, וה-6 ברציפות, כלומר, דגל הפסים והכוכבים הונף בכל טורניר מאז איטליה 1990. האיש שיוביל אותה כמאמן, יורגן קלינסמן, זכה בתואר כשחקן ב-1990, וב-2006, כמאמן, הוא הגיע עם גרמניה למקום השלישי.
עם זאת, את הציבור האמריקאי (כלומר, את האחוז הקטן ממנו שיודע מה זה 'סוקר', ואת האחוז המזערי שיודע שמתנהל כרגע מונדיאל) הוא כבר הכעיס פעמיים. פעם אחת, כשלא כלל את מלך השערים בכל הזמנים, לנדון דונובן, ובפעם השניה עם ההצהרה ששיחרר: "אנחנו מתחזקים בכל שנה ולא מתייחסים לעצמנו כאנדרדוג, אבל צריך להיות ריאלים - כנראה שלא נזכה בגביע". האמירה הזו, הגיונית ונכונה לחלוטין, זיכתה את המאמן בביקורות רבות, כשהעילה היא "לא להאמין שאתה מסוגל זה לא הדרך של האמריקאים", "תבוסתנות מגעילה" וכו', כפי שנכתב בבלוגים רבים ובכלי התקשורת שם.