לונג’ביטי הוא כבר לא אתגר של הגוף. הוא אתגר של האגו. הספורט ניצח את הגיל.
לא באמת, כמובן. אף אחד לא הפך את בני ה-40 לבני 27. אבל בפעם הראשונה בהיסטוריה, המדע הצליח להאריך את הקריירה של ספורטאי העל באופן דרמטי. תזונה, שינה, מעקב רפואי, ניתוחי דאטה, עומסים מבוקרים, התאוששות וטכנולוגיה הפכו את מה שפעם נראה בלתי אפשרי למציאות.
כריסטיאנו רונאלדו עדיין משחק בגיל 41. ליאו מסי עדיין מכוון למונדיאל בגיל 39. לברון ג’יימס מתקרב לעונה ה-24 ב-NBA. נובאק ג’וקוביץ’ עדיין מאיים על כל תואר גדול. זו תקופה חסרת תקדים.
השיאים נופלים בזה אחר זה, אבל צריך גם לומר את האמת: הם נשברים על פני קריירות ארוכות בהרבה מאלו של האגדות שקדמו להם.
אבל דווקא כאן מסתתר הפרדוקס הגדול של עידן הלונג’ביטי. אפשר להאריך קריירה, אי אפשר להאריך את הפריים.
אין היום שום טכנולוגיה שיודעת להחזיר את הפיצוץ, המהירות, הזריזות או קבלת ההחלטות של שחקן בן 27. אפשר להאט את השחיקה. אי אפשר לעצור אותה. וכשאי אפשר לנצח את הגוף, מתחיל הקרב מול האגו.
כי אם פעם הקריירה הסתיימה כמעט בכפייה, היום היא יכולה להימשך עוד חמש, שש ואפילו עשר שנים. השאלה היא כבר לא האם אתה מסוגל להמשיך לשחק. השאלה היא האם אתה מסוגל לקבל שאתה כבר לא אותו שחקן. וכאן הכוכבים הגדולים מתחילים להתפצל.
יש מי שמבינים שהקריירה הארוכה מחייבת גם שינוי. הם בוחרים את הקרבות שלהם, מתמקדים בטורנירים קצרים, עוברים לליגות פחות תובעניות, מורידים עומסים ומקבלים שגם אם הם עדיין מנהיגים, הם כבר לא יכולים להיות הכל.
ומנגד יש מי שמסרבים לשחרר. הם רוצים להמשיך לקבל את אותו תפקיד, את אותן דקות ואת אותו מעמד. לפעמים הם אפילו חוסמים, מבלי להתכוון, את ההתפתחות של הדור הבא.
מסי הוא אולי הדוגמה הטובה ביותר לניהול נכון של השלב הזה. המעבר ל-MLS לא היה ויתור על תחרותיות, אלא בחירה במה שיאפשר לו להגיע במצב הטוב ביותר למטרה החשובה באמת נבחרת ארגנטינה והמונדיאל.
רונאלדו קיבל החלטה דומה כשהמשיך עם פורטוגל, אבל התקשה יותר לקבל את העובדה שגם כשהשם נשאר הגדול ביותר, התפקיד כבר חייב להשתנות.
ברזיל מצאה את עצמה במשך שנים מנסה לנהל את המתח הבלתי אפשרי סביב ניימאר בין הכוכב שהיה לבין הנבחרת שניסתה להתקדם בלעדיו.
גם ב-NBA מתחילים לראות את אותה תופעה. אף אחד לא מטיל ספק בגדולה של לברון ג’יימס, אבל ככל שהקריירה מתארכת, כך גדלה גם השאלה האם המערכת עדיין נבנית סביב השחקן, או שהשחקן צריך להתחיל להשתלב בתוך המערכת.
וזו כבר לא סוגיה של כמה אולסטארים. זו המציאות החדשה של הספורט. גם שחקני הדרג השני והשלישי יאריכו קריירות. יותר ותיקים יתפסו מקומות בסגלים. יותר צעירים יחכו להזדמנות. יותר מאמנים ומנהלים יצטרכו לקבל החלטות לא פשוטות בין תרומה מיידית לבין בניית העתיד.
במשך שנים השאלה הייתה איך להאריך קריירה. בעשור הקרוב השאלה תהיה איך לנהל אותה. הדור הבא כבר לא יזכור את הספורטאים הגדולים לפי גיל הפרישה שלהם. הוא יזכור איך נראו השנים שבהן הם סירבו להבין שהקריירה השתנתה.
בעידן החדש, האתגר כבר אינו להישאר על המגרש. האתגר הוא לדעת מתי להפסיק להיות הכוכב, כדי לא להפסיק להיות גדול.