זהו. ממש תכף מונדיאל 2026 יגיע לסיומו - עם המשחק על המקום השלישי ומשחק הגמר. אלה היו 39 יממות משוגעות של כדורגל, שבהן חווינו הכל - דרמות, סנסציות, שערים מדהימים וזיכרונות שניקח לכל החיים. אז לרגל סוף הטורניר, זמן טוב להציג לכם את מילון המונדיאל - המושגים, השמות והרגעים שניקח איתנו הלאה מהקיץ המסחרר הזה.
א
ארבעים ושמונה נבחרות - החידוש הגדול ביותר של הטורניר הזה, ומה שהיה הטענה המרכזית נגדו. בפועל? אמנם הטורניר התארך (כולל שלב חדש - 32 הגדולות), אבל קשה להגיד שנפגמה החוויה. הכרנו גם כמה נבחרות חדשות, שאלמלא הטורניר לא היינו מכירים. היידה קאבו ורדה.
אמבפה, קיליאן - הוא אמנם עף בחצי הגמר, אבל זה היה טורניר פנטסטי נוסף של הסופרסטאר הצרפתי. אמבפה הגיע במונדיאל הזה ל-22 שערים - ובהתחשב בעובדה שכנראה שאת מסי לא נראה בפעם הבאה, הוא כנראה יהיה מלך שערי המונדיאל בתום הטורניר הזה.
אצטקה - האצטדיון שבו הכל התחיל, והאצטדיון הכי מפחיד בטורניר - עם הגובה של 2,200 מטרים מעל פני הים והאווירה המחשמלת, הוא הטיל את כישופו על לא מעט נבחרות - עד שהגיעה אנגליה, ושברה אותו עם הופעה הירואית במיוחד.
ב
בלינגהאם, ג'וד - גם הוא יזכור את הטורניר הזה לטובה. שישה שערים (השחקן האנגלי השלישי בלבד בהיסטוריה שעושה את זה, יחד עם גארי ליניקר וחברו הארי קיין), רגעים מופלאים ותחושה של קבלת בעלות על הנבחרת הזאת. אחרי שנה די מבאסת בריאל, הזכיר לספקנים למה הוא - עדיין - כוכב כדורגל. ויש לו עוד הרבה מה לתת גם הלאה.
בייסבול וסקוטים - אחד הטרנדים המגניבים של המונדיאל הזה. אוהדי סקוטלנד לא נהנו מאוד מהכדורגל (הנבחרת שלהם הודחה אחרי שלושה משחקים ולא כבשה אף שער), אבל הם כן מצאו נחמה במשחקי הבייסבול - אליהם הם הגיעו בהמוניהם וסיפקו אווירה מרגשת ומפתיעה לקהל האמריקאי המנומנם.
ג
גולים - היו הרבה כאלה, מסתבר. 297 שערים הובקעו ב-102 משחקים (הנתונים נכונים ללילה שלפני המשחק על המקום השלישי והגמר), וכן - אמנם משחקים יותר, אבל גם בממוצע ראינו 3.09 שערים למשחק - שזה הרבה מעל לממוצע. כמובן שגם הנוכחות של נבחרות חלשות יחסית כמו עיראק עזרה לנתון הזה, אבל בסך הכל - ראינו הרבה פעמים רשתות זזות. וזה מה שחשוב בכדורגל.
גרמניה הלוזרית - שנים ארוכות חינכו אותנו ש"כדורגל משחקים 90 דקות ובסוף הגרמנים מנצחים", אבל גם הפעם - למרות סגל די מוכשר - גרמניה מקפלת את עצמה מוקדם מדי. זה כבר טורניר שלישי ברציפות שהיא לא מגיעה אפילו לשמינית הגמר, והפעם הנבחרת של יוליאן נגלסמן סיימה טורניר די מאכזב שכלל הפסד לאקוודור והדחה מול פרגוואי. סיבה לנחמה: למונדיאל הבא, היא תגיע עם קלופ.
גיל 40 - פעם חשבנו שאי אפשר לשחק כדורגל בעשור החמישי לחיים, אבל מה שנראה כמו אירוע בלתי נתפס - הופך למציאות. ארבעה שחקנים הופיעו במונדיאל הזה כשהם מעל גיל 40 - כריסטיאנו רונאלדו מפורטוגל, לוקה מודריץ' מקרואטיה, אדין דז'קו מבוסניה וגיז'רמו "ממו" אוצ'ואה ממקסיקו. לאלה מאיתנו שמתקרבים לגיל, זו סיבה לאופטימיות - ולא נתפלא אם נראה לפחות אחד מהארבעה האלה גם במונדיאל הבא.
ד
(ה)דמעות של גאקפו - כנראה הרגע הכי מרגש שחווינו במונדיאל הזה - הגיע ממשחק שבו הולנד הפסידה. זה הרגע שבו קודי גאקפו, החלוץ של האורנג', הבקיע נגד מרוקו - ובמקום לשמוח, התפרק מדמעות על הדשא. זה היה בגלל הלידה השקטה שעברה רעייתו, נואה ואן דר בי, שישה ימים קודם. רגע אנושי מרהיב - ורגע אמיץ מאוד מבחינת השחקן המוכשר של ליברפול.
ה
הפסקות שתייה - תאהבו, תשנאו (כנראה שתשנאו), אבל הן כאן כדי להישאר. מה שהתחיל כניסיון להילחם בחום הכבד ביבשת אמריקה, הפך - מה אתם יודעים? - גם למשהו שהכניס הרבה מאוד כסף לרשתות השידור, ומכך גם לפיפ"א. שני טיים אאוטים במהלך המשחק הם, כנראה, הנורמלי החדש - וזה אפילו הופך את המשחק לטיפה טוב יותר. גם אם זה מנג'ס.
הלאנד, ארלינג - הוא אמנם אכזב נגד אנגליה, אבל זה לא ייקח ממנו את ההופעה האדירה שלו - שבעה שערים הוא כבש במונדיאל הזה, שזה כל מה שנבחרת נורווגיה הבקיעה בשלושת המונדיאלים האחרונים ביחד! וחוץ מהשערים על הדשא, הוא גם הפך לגיבור תרבות אמריקאי - דמות מקומיקס שנחתה על הדשא ופתחה את עצמה לשווקים חדשים. והוא אפילו חזר הביתה מטקסס עם דביבון. אגדה.
הימורים - כי כנראה שאין שאלה ששמעתם יותר מ"איך אתה בהימורים?". מהתחרויות הפנימיות בעבודה, דרך "חמש חבר'ה" שלנו - כולם הימרו על המשחקים, כולם חשבו שהם חכמים גדולים והביאו חישובים ואופטות, רק כדי להפסיד להוא מהנהלת חשבונות שלא יודע מי זה מודריץ'. אלה החיים.
נחוץ או לא? הפסקת שתיה במונדיאל (Getty)
ו
ווזיניה - גיבור הקאלט הגדול של המונדיאל הזה. דיברנו על גיל 40? אז קבלו את השוער האדיר של נבחרת כף ורדה - האיש שעצר את שתי הנבחרות שהגיעו לגמר (ספרד וארגנטינה); את ספרד הוא השאיר על 0:0 סנסציוני, את מסי והארגנטינאים הוא גרר להארכה שאותה היא ניצחה בקושי. שוער שנכנס ללב ולתודעה של כל אחד מאיתנו. נכס לקבוצה הבאה שלו - ועוד לא דיברנו על האינסטגרם.
וונדרוול - השיר של להקת "אואזיס" מ-1995 הפך להמנון של הקהל האנגלי - והנבחרת האנגלית, במסע שנגמר עם שיברון לב בחצי הגמר. הפזמון המדבק והסוחף, החיבור לאיחוד של הלהקה שקרה ממש לא מזמן (ואולי ינחם את האנגלים בקיץ הבא), והשירה הכמעט משיחית הפכה לסמל לטורניר האנגלי - ומשהו שהם ייקחו הלאה, לחלומות הבאים.
ז
זלאטן - האיש האייקוני (שוב, תאהבו או תשנאו) קצת נעלם לנו מהרדאר מאז שפרש, אז הוא חזר אלינו בגדול - והפעם כפרשן של רשת "פוקס". הדמות האסקצנטרית שלו החליפה את מדי הכדורגל בחליפה והתיישבה ליד תיירי הנרי, מה שחילץ לא מעט רגעים ויראליים - כולל הרגע שבו הוא שלף אדום למנחת שידורי "פוקס", רבקה לואו. עוד משהו שקשה להישאר אדיש אליו.
ח
חתירה - מה שפעם היה מזוהה בעיקר עם מישה קלגנוב האגדי (אוהבים אותך מישה!), הפך לסמל המסחרי של אחד הקהלים הכי כובשים שראינו במונדיאל הזה - ואלה אוהדי נורווגיה שהסתערו על ארצות הברית. תנועת החתירה שלהם הפכה לרגע הקהל הכי זכור במונדיאל הזה, וכבר משהו שזכה ללא מעט חיקויים - אפילו כאן בארץ, מאוהדי בית"ר ירושלים.
חיל, אורלנדו - אחד מסיפורי הסינדרלה הגדולים, שמדגים כמה המונדיאל יכול להפוך שחקן משום דבר לשם דבר - שוער שבהתחלה עורר לא מעט סימני שאלה כשנבחר לעמוד בין הקורות, ופתח לא טוב עם תבוסה מול ארה"ב, הלך והשתפר עד שהגיע לשיא עם מופע מטורף נגד גרמניה הגדולה - שנתן למדינה שלמה כרטיס סנסציוני לרבע הגמר. ועכשיו, נראה מי יתעלם ממנו.
ט
טראמפ, דונלד - כי לא חשבתם שאפשר יהיה לגמרי בלעדיו, נכון? זה היה מונדיאל שהיה אמור להיות רגע ניצחון גדול עבור נשיא ארצות הברית - והוא אכן הותיר בו את חותמו, באמצעות אותה שיחת טלפון לנשיא פיפ"א שגרמה (לכאורה) לביטולו של כרטיס אדום - ואחר כך עוד התגונן. ולמי שחשב שזה יספיק - אל תדאגו, הוא עוד יתפוס את הטר(א)מפ שלו גם על הגמר.
י
יפן מנקים את היציע - טרנד שלא התחיל במונדיאל 2026, אבל המשיך להיות אחד מהרגעים היותר שובי לב - וזהו הקהל היפני שתומך בנבחרת שלו (עם אותו שיר במשך תשעים דקות, אבל ניחא) ולא שוכח לנקות אחריו. בדרך, עם השקיות, הקהל הזה ייקח גם ניצחון בלתי נשכח על ברזיל הגדולה - ותקווה שבמונדיאל הבא, יזכרו אותה יותר בגלל כדורגל.
כ
כסף (שלא קונה הכל) - הנה עובדה: שלוש מארבע הנבחרות הכי "יקרות" בעולם (צרפת, אנגליה ופורטוגל) לא נמצאות בגמר. למרות הנטייה שלנו לראות את הכל דרך החור בגרוש - צרפת, למשל, ששווה 1.5 מיליארד דולר ב"טרנספרמרקט" - הודחה בבושת פנים ע"י ספרד, ששווה קצת פחות. ארגנטינה שווה כמעט חצי מצרפת (808 מיליון לעומת 1.5 מיליארד), והיא יכולה להניף גביע. בקיצור, לכסף כמובן שיש ערך, אבל יש דברים שהוא לא יכול להשיג. כמו ווינריות.
ל
לכסות את הפה - מסתבר שזו עכשיו עבירה ששווה כרטיס אדום, כפי שלמדו בדרך הקשה (ובאופן תקדימי) פיירו הינקאפי מאקוודור ומיגל אלמירון מפרגוואי. זכר לשערוריית פרסטיאני והקללות הגזעניות (לכאורה) שנזרקו לעבר ויניסיוס בליגת האלופות, נכנסה ההוראה התקדימית - ושחקנים, גם בהקשר הזה, יצטרכו להיזהר יותר מכאן והלאה.
מ
מסי, ליונל - לא ברור אם זה ייגמר בגביע, והוא כמובן ירצה להניף, אבל האמת שאת הלבבות הקולקטיביים הוא שבה כבר מזמן. האיש שכל מילה עליו מיותרת - בגיל 39, הוא הפך למלך שערי המונדיאל בכל הזמנים, ממשיך לסחוב את הנבחרת שלו על הגב לגמר מונדיאל שלישי בקריירה, אולי גם לשבירת שיא היסטורי שלא נעשה כבר 62 שנה - ומקבע את מקומו כאדם הגדול ביותר ששיחק כדורגל.
מרלין הברווז - לבני יהודה יש את התרנגול, ולמקסיקו יש ברווז. "מרלין", בסך הכל בן שנתיים, הפך לוויראלי אחרי שהולבש במדי נבחרת מקסיקו, אחרי הניצחון במשחק הפתיחה נגד דרום אפריקה. מאז, הוא הפך לקמע - ואפילו הצטלם עם נשיאת מקסיקו, קלאודיה שיינבאום. ממשיך את המורשת של פול התמנון - חיות אקראיות תמיד יודעות, איכשהו, לגנוב את ההצגה.
מסי. ציוני מלידה (Getty)
נ
נאנה קוואקו בונסאם - אם השם הזה לא אומר לכם הרבה, זה בסדר; כי אתם כנראה מכירים אותו בתור "המכשף הגנאי". אותו רופא אליל, שרגע לפני המשחק של אנגליה נגד גאנה, "כישף" את חלוץ הנבחרת האנגלית הארי קיין. זה לכאורה מגוחך, אבל האמת היא שבאותו משחק - קיין לא הבקיע, ואף רשם החמצה די מסמרת שיער בסיום. למזלו של חלוץ באיירן, קוואקו הסיר את הכישוף לאחריו, וקיין חזר לכבוש.
ס
סלבריטיז - זה היה המונדיאל שבו ארצות הברית התאהבה בכדורגל, ואיתה גם המפורסמים שלה. לא ברור אם זו היתה התאהבות ספונטנית או מהלך מתוכנן לשזור ביציעים את שלל כוכבי הוליווד - אבל כולם הגיעו; שחקני קולנוע דוגמת בראד פיט, טום קרוז, ג'סיקה אלבה, זמרים כמו ג'יי זי או סברינה קרפנטר, אייקונים של ספורט כמו ג'יילן ברונסון או טום בריידי, ואפילו נודניקים כמו חאבייר בארדם. (וזה עוד בלי לדבר על כל כוכבי הכדורגל מהעבר שהיו ביציעים - מבקהאם ועוד רונאלדו 9). זה היה מונדיאל של כוכבים - ולא רק על הדשא.
ספיד - ואם כבר מאוסים, כנראה שהדמות הכי נצפית במונדיאל הזה (שאינה שחקן או מאמן) היא ה"יוטיובר" ומשפיען הרשת, שידע כמובן לתפוס כל טיפת אור זרקורים שהיתה פנויה. הוא הקפיד להחליף חולצות, להיות מופגן (ומעצבן) כהרגלו, לריב עם זלאטן, לנחס את רונאלדו, להחליף חולצות יותר ממנחה בטקס האוסקר - בואו נקווה שניפרד ממנו לשלום במונדיאל הבא. למרות שאני בספק.
סופות רעמים - הפחד הגדול של המונדיאל הזה, שבסופו של דבר - לא ממש התממש. בסופו של דבר (לא כולל שני המשחקים שנותרו), רק משחק אחד נקטע במהלכו בשל סופות רעמים - וזה היה המשחק בין צרפת לעיראק, שנעצר למשך שעתיים וחודש רק בהמשך הלילה (או הבוקר, תלוי איפה אתם על הגלובוס). נזק מינימלי יחסית, בוודאי ביחס לציפיות.
ע
עצמי, שער - אחד הטרנדים המוזרים של המונדיאל הזה הוא כמות הגולים העצמיים. 14 שערים עצמיים הובקעו בטורניר הזה, יותר מבכל מונדיאל אחר בהיסטוריה. יש אפילו שחקן אחד, מוחמד האני ממצרים, שכבש שניים מהם בשני משחקים שונים. כמובן שזו גם פונקציה של כמות המשחקים שעלתה משמעותית - ועדיין, ראינו הרבה מאוד רגעים אומללים בטורניר האחרון.
עומאר ארטאן - המונדיאל, כידוע, הכיל לא רק רגעים זוהרים, אלא גם רגעים יותר בעייתיים. למשל, ארטאן - שופט סומאלי שנבחר לשופט הטוב ביותר באפריקה, ונבחר לשפוט במונדיאל - אבל לא נכנס לארצות הברית וגורש ממנה, לאחר חקירה של לא פחות מ-11 שעות. סאגה מאוד לא נעימה, שהביאה לא מעט אש כלפי פיפ"א - ודי בצדק.
פ
פנדלים, כאלה שקופצים לפני שהם בועטים - דיברנו על טרנדים מאוסים? קבלו את המנהג שעצבן לא מעט אוהדים במונדיאל הזה - והוא ההחלטה של יותר מדי שחקנים (מורשת ניימאר) לבצע את הצעידה, "הגמגום" הזה, לפני שהם בועטים בפנדל. אלוהי הכדורגל שיחק אותה מצידו - וגרם לרובם גם להחמיץ. כמו שצריך. תבעטו כבר כמו בני אדם.
צ
צעירים - לצד השחקנים הבוגרים שהוכיחו שגיל זה רק מספר, זה הוכח השנה - גם בכיוון ההפוך. נבחרת ספרד, שתשחק בגמר המונדיאל, שיתפה שני שחקנים מתחת לגיל 20 - פאו קובארסי וכמובן לאמין ימאל. כמה זה נדיר? עוד לא קרה במונדיאל שבו שיחקו שני "בני עשרה" ביחד - מאז ברזיל במונדיאל 1958. (ולה זה עבד נהדר). וזה בלי לדבר על חילברטו מורה בן ה-17 - שכיכב במדי מקסיקו.
ק
קאנטרי רודס - עוד רגע מוזיקלי אדיר, הפעם מכיוונה של נבחרת ארצות הברית, שלכמה רגעים (עד פרשת טראמפ והאדום) נראתה כמו המרענן הרשמי. השיר המרגש של הזמר ג'ון דנבר מ-1971 זכה לחיים חדשים בזכות הנבחרת האמריקאית שאימצה אותו לסגנון - ונשאר ביציעים, גם אחרי שהיא הודחה מהטורניר.
קונספירציות - כי לכולם היו כאלה. ההצלחה של נבחרת ארגנטינה והשילוב עם הרשתות החברתיות הוציאו לא מעט נודניקים מרבצם - כולל אנשים שהסבירו לך בשלל תיאוריות איך פיפ"א מהנדסת את הטורניר ככה שמסי יניף. וכיאה לקונספירטורים, גם אותם אי אפשר ממש לשכנע עם עובדות - רק לקוות שמתישהו הם יתעייפו מעצמם.
קונה, איסמעיל - הרגע שובר הלב של הטורניר. הקשר של נבחרת קנדה עלה למונדיאל הראשון בחייו ואף הרשים - עד לרגע טראגי, שבו שחקן נבחרת קטאר, עיסאם מאדיבו, ביצע עליו עבירה ברוטאלית וגרם לו לסיים את הטורניר. קונה שבר את הרגל, עבר ניתוח מוצלח וייעדר בין ארבעה לחמישה חודשים.
ר
רונאלדו, כריסטיאנו - כן, זה היה עוד מונדיאל לא טוב שלו; אבל אי אפשר לספר את הסיפור של הטורניר בלי לדבר על רונאלדו, שירד מהדשא כנראה בפעם האחרונה במונדיאל. זוהרו של רונאלדו הועם מעט בשנים האחרונות, אבל אסור לשכוח שמדובר באגדה של ממש עם קריירה מטורפת. ולמרות אקורד הסיום הצורם, הוא נפרד בראש מורם.
ש
שעות הפוכות - הטרנד הכי מסחרר שעבר עלינו, הישראלים, בקיץ הזה. קיומו של הטורניר ביבשת אמריקה אילץ את רובם לישון ביום ולהיות ערים בלילה - כולל בכמה משחקים בלתי נשכחים. אמנם נהנינו מאוד, אבל יש לנו תחושה שעל כל זה יבוא וואחד מחיר בחודשים שאחרי. לילה טוב.
ת
תוספת הזמן - חשבתם שזה נגמר? תחשבו שוב, כי לא פחות מ-31 שערים במונדיאל הזה (לפני חצי הגמר והגמר) הובקעו אחרי הדקה התשעים (לא כולל הארכות). זהו שיא בגביע העולמי, שיש כאלה שמייחסים דווקא להפסקות השתייה השנואות - שמגבירות את הרעננות של השחקנים גם בדקות הסיום. בכל מקרה, הוכח גם במונדיאל הזה שזה לא נגמר - עד שזה ממש נגמר.