מונדיאל 2026 הוא המונדיאל של הכוכבים. ליאו מסי, האלוף המכהן, בשיאו. קיליאן אמבפה מוכיח שהוא אחד משחקני הנבחרות הגדולים בכל הזמנים. ג'וד בלינגהאם כיכב ברבע הגמר, והרשימה הולכת ומתארכת. גם לארלינג הלאנד, ויניסיוס ואפילו כריסטיאנו רונאלדו היו משחקים מצוינים בטורניר.
כוכב אחד, לעומתם, לא כל כך מעז. לאמין ימאל הגיע למונדיאל הראשון בקריירה עם הר של ציפיות, כשרבים ציפו שנראה המשך ישיר ליורו. ציפינו שהמונדיאל יהיה טקס ההכתרה של ימאל לצמרת העולמית. הוא אמנם יעלה לחצי הגמר היום (שלישי) מול צרפת כשחקן הרכב, אך יעשה זאת אחרי שהבקיע שער אחד בלבד בטורניר.
כן, קראתם נכון. לאמין ימאל הבקיע שער אחד עד כה, מתוך רחבת החמש מול ערב הסעודית, ועדיין לא בישל. גם בהשוואה ליורו 2024, בו היה צעיר בשנתיים, מדובר בהליכה אחורה. בכמעט כל נתון רלוונטי הכוכב של ברצלונה ואחד השחקנים הטובים בעולם בירידה גדולה. השאלה המעניינת מבחינתנו היא כמובן - למה?
ההסבר הראשון, ככל הנראה, בריאותי. ימאל התמודד עם פציעה קשה לפני המונדיאל ולא שיחק בין ה-22 באפריל עד למשחק מול ערב הסעודית בו עלה מהספסל. הוא עדיין לא במיטבו, כשהשילוב בין עומס המשחקים והטיסות (כשספרד כיסתה מרחק גדול פי 16 מצרפת באוויר) מנע ממנו להחלים כמו שצריך.
ימאל אינו חלוץ רחבה קלאסי כמו אמבפה או סקורר כמו מסי, לפחות בשלב הזה בקריירה, כך שהוא מסתמך על בעיטות עוצמתית מרחוק, בין אם מחוץ לרחבה או מטרים ספורים בתוכה. כאן הוא פשוט לא יכול לבעוט באותה עוצמה.
"אף פעם לא עברתי פציעה כזאת", הודה ימאל זמן קצר לפני המונדיאל. "לא חוויתי כאב כזה בחיי. פחדתי מפציעה חוזרת". אמנם הוא משחק, והוא הראה שיפור לאורך הטורניר, אבל לא מדובר בימאל בשיא כושרו. ראינו אותו עובר תקופה דומה בתחילת העונה בברצלונה השנה, מעין "מיני בצורת" בספטמבר ובאוקטובר כשהוא התמודד עם פציעות במפשעה.
במקביל, נראה שקבוצות כמעט למדו אותו. ימאל אמנם נבחר מול בלגיה לאיש המשחק בחסות הסקר המגוחך של פיפ"א, אך בפועל התקשה להשפיע. סביר שנראה את צרפת מגיבה באותה הדרך, עם מגן מהיר שיוצא קדימה ומנסה לכסות את הקו עליו ימאל רץ. ברגע שהוא מצליח "לנער" אותו ולהתקרב לרחבה, מגיע הבלם הסמוך וסוגר את ימאל.
התוצאה? לאמין בועט יותר לשער וכמעט ולא מייצר לחבריו, מה שמטשטש את נקודת החוזק שלו, הן בברצלונה והן בנבחרת ביורו. מספר הבעיטות למסגרת עלה כשהיעילות ירדה, בהשפעת הפציעה, אך הוא כמעט ולא מוצא את חבריו.
אם זה עובד בנבחרת, למה שלא נראה את זה בליגה? כאן הגענו לחלק המרכזי, שקשור לסגנון המשחק של ספרד. ברצלונה של האנזי פליק משחקת כדורגל משוחרר, לעתים משוחרר מדי, מתוך מטרה שימאל וראפיניה יובילו התקפה שתבקיע שער אחד יותר מהיריב. ספרד משחקת כדורגל מסודר יותר, איטי יותר, מתוך מטרה לא לספוג שער אחד יותר מהיריבה. עלי מוהר ז"ל כנראה לא פגש את לואיס דה לה פואנטה מימיו, אך שניהם היו חותמים על אותה תוצאה: לפרק אותם, 0:1.
נבחרת ספרד מתבססת על קישור מעובה, כשלרוב אנחנו רואים באגף שמאל את אלכס באנה ולא ניקו וויליאמס שהתמודד עם פציעה. העול ההתקפי נופל על ימאל כמעט לבדו. לאורך רוב המשחקים באנה והחלוץ מיקל אויאסרבל צמודים לשאר שחקני הקישור, בזמן שימאל כמעט מבודד באגף ונועד "למתוח" את המגרש.
זה בלט מול פורטוגל ושוב מול בלגיה, שתי נבחרות איכותיות (ואירופאיות) שפגשו את ספרד בשמינית וברבע. בשני המקרים, הנבחרת שלטה בכדור והעבירה את רוב המשחק בשליש המגרש של היריבה, בשני המקרים היא לא איימה באופן משמעותי במשך דקות ארוכות וניצחה הודות לשער מאוחר של מיקל מרינו המחליף, קשר מארסנל שעולה קדימה.
זה לא באג, אלא פיצ'ר. דה לה פואנטה שומר את הפואנטה לסוף ומוכן "לחיות" עם זה שימאל לא מגיע לידי ביטוי, אם זה אומר שבתמורה באנה מהאגף השמאלי מניע כדור, ההגנה מקבלת ביטחון והקבוצה משחקת כדורגל בטוח. השליטה של ספרד במשחקיה גדולה עשרות מונים מזאת של ברצלונה, מה שמתבטא בין היתר בטורניר המצוין והעקבי של פאו קובארסי בהגנה.
זה לא אומר שהיא לא לוחצת על הגז. השילוב של שחקנים כמו מרינו (ופביאן רואיס שפתח מול בלגיה) מעניק לספרד קשרים חכמים שיכולים לעלות קדימה, וראינו אותה עושה את זה בדקות הסיום בשני המשחקים הקודמים. סביר שנראה אותה מנסה לשחק באותה דרך מול צרפת, אולי המשחק היחיד בטורניר (כולל הגמר, אם וכאשר) אליו ספרד תגיע כאנדרדוג.
הלחם והחמאה של ספרד, גם בימיה הגדולים לפני 15 שנה, הוא קשרים. אז אלו היו צ'אבי ואינייסטה. היום יש את פדרי, רואיס, רודרי, מרינו, מרטין זובימנדי וגאבי בסגל. כולם יכולים להבקיע שערים ובעיקר להבטיח "שליטה" על כר הדשא, כשהם מאפשרים לדה לה פואנטה לשלוט במשחק יותר מכל שחקני התקפה שחיים על דריבל וכישרון במצבים של אחד על אחד.
ברמה מסוימת, הנבחרת משתמשת בימאל כמעט כמו פיתיון. זה לא רק שהוא בטורניר מאכזב אישית, אלא שמראש ספרד מוכנה לתת לו "להפסיד" בקרב, ולא לסייע עם שמירות כפולות או תנועה קדימה של פדרו פורו בניסיון לפתוח לו נתיב התקפי, בשביל לנצח במלחמה.
פעולה גדולה אחת של ימאל הערב מול צרפת, או בגמר אם ספרד תגיע אליו, תהפוך אותו לגיבור לאומי ועשויה לקבע את המונדיאל הזה בתודעה הקולקטיבית בתור המונדיאל שלו, גם אם הוא נע בין פושר למאכזב בששת המשחקים הקודמים. אם ספרד תנצח את הטורניר הזה כשהוא נעצר על שער אחד? ימאל של מונדיאל 2026 יזכר בתור הפיתיון הטוב בהיסטוריה.