ההחלטה של פיפ"א להשעות את עונש ההרחקה של פלוריאן באלוגון, ולאפשר לכוכב נבחרת ארה"ב לשחק בשמינית גמר המונדיאל מול בלגיה, עוררה סערה בינלאומית. מסתבר שהמקרה של החלוץ האמריקאי הוא לא תקדימי בתולדות גביע העולם.
בחצי גמר מונדיאל 1962 הורחק כוכב ברזיל, גרינצ'ה, לאחר שבעט בישבנו של אחד מהשחקנים הצ'יליאנים, אלאדיו רוחאס, בתום משחק אלים במיוחד. ההיסטוריונים טוענים כי המגע היה קל ורוחאס ביצע התחזות, אבל השופט החליט להרחיק את גארינצ'ה, מה שהיה אמור לגרום לו להחמיץ את הגמר.
באותם ימים עדיין לא נכנסו לתוקף הכרטיסים הפיזיים (רק מ-1970), אבל חמישה שחקנים אחרים שהורחקו במהלך המונדיאל בכל מקרה הושעו אוטומטית מהמשחק שבא לאחר מכן. מה הפך את המקרה של גרינצ'ה לשונה ממקרים אחרים?
יש כמה וכמה גירסאות. הראשונה מדברת על כך שהגורם המרכזי בפרשה היה הקוון האורוגוואי שראה את ההתנהגות האלימה לכאורה של גרינצ'ה. אותו קוון בשם אסטבן מרינו, כלל לא התייצב לדיון המשמעתי ועל פי הדיווחים עזב את צ'ילה, שאירחה אז את הטורניר. ללא עדותו לא היתה אפשרות להטיל על גארינצ'ה עונש השעיה.
גרסה שניה טוענת כי ברזיל הפעילה לחץ גדול מאחורי הקלעים על פיפ"א בשיתוף שגרירים מדרום אמריקה וראש ממשלת ברזיל טנקרדו נבס, שעירב אז את נשיא פיפ"א סר סטנלי ראוס בנושא. לפי הגרסה הרשמית של פיפ"א, נשיא צ'ילה חורה אלכסנדרי בכבודו ובעצמו הוביל עצומה שנועדה לאפשר לגרינצ'ה להשתתף בגמר.
בכל מקרה נראה שהיתה פה התערבות פוליטית, בדומה ל-2026 ולמה שנטען בתקשורת העולמית, שכביכול הבית הלבן והנשיא דונאלד טראמפ לחצו על ג'יאני אינפנטינו להקל על נבחרת ארה"ב ולאפשר לבאלוגון להשתתף במשחק המכריע.
למרבה האירוניה ולאחר כל הסערה סביב השתתפותו, גרינצ'ה היה חולה ביום הגמר ולא הציג את רמתו הקבועה שכן עד לאותו משחק היה השחקן המצטיין בטורניר ולקח פיקוד אחרי הפציעה של פלה בשלב הבתים. בכל מקרה, ברזיל התגברה על פיגור מוקדם מול צ'כוסלובקיה בדרך לניצחון 1:3 באצטדיון בסנטיאגו. 70 אלף איש הריעו לסלסאו שזכו בטורניר בפעם השניה ברציפות.