הולך על הדשא: הגאונות והבעייתיות של ליאו מסי

בדומה לג'רי סיינפלד, ליאו מסי בוחר שלא לרוץ. הקוסם של נבחרת ארגנטינה במונדיאל אישי נפלא בו הבקיע שבעה שערים, כשלאורך רובו המוחלט של הטורניר הוא משחק בהליכה. עד כה, חרף היכולת הלא מרשימה מול כף ורדה, זה עבד בצורה לא רעה בכלל.

ראינו את מסי מבקיע שלושער מול אלג'יריה במשחק בו הוא הלך ב-89.6% מהזמן, ועשה ספרינט של 60 מ' בלבד. ראינו אותו כובש צמד מול אוסטריה במשחק בו הוא הלך ב-88.7% מהזמן ורץ במצטבר פחות מקילומטר. מול כף ורדה, במשחק בו שיחק 120 דקות, הוא העביר 92% מהזמן בהליכה.

במצטבר, הוא רץ בקצב של ספרינט מרחק של 220 מ' עד כה. נתון כמעט בלתי נתפס, בטח לשחקן שאמור להיות במרכז של נבחרת ארגנטינה, וכזה שעומד במנוגד כמעט לכל מה שאנחנו חושבים על כדורגל מודרני. טכנית, מסי ממש "משוטט" על הדשא. אנחנו מצפים משחקני ההתקפה שלנו ללחוץ בדרך לחילוצי כדור והבקעת שערים. מסי לא עושה את זה, והוא עומד לסיים בתור מלך השערים של המונדיאל בגיל 39. 

בלתי נתפס לראות את מסי משחק כדורגל. במשך דקות ארוכות אנחנו בכלל לא מסתכלים עליו, כשהמשחק כמעט עובר מסביבו. כמו אריה שמחכה להזדמנות, הוא צריך נגיעה אחת, שניה אחת של חוסר ריכוז, בשביל לנצל את הטעות ולהגיע לשער.

מסי עם שבעה שערים ואפס בישולים במונדיאל, נתון נדיר למי שבכל שלב בקריירה היה היוצר המרכזי בהתקפה. הוא אמנם סובל מחוסר מזל בכל הקשור ליכולת הסיום של חבריו לקבוצה, לאחר שמסר עשר מסירות מפתח ולא בישל פעם אחת, אך עצם התפקוד שלו שונה. אנחנו רואים אותו בעמדה מעט יותר חופשית, בתור מי שיכול לנוע לאורך ולרוחב המגרש ולראות את הקבוצה עובדת בשבילו. 

ברמה מסוימת, לפחות לפי ארבעת המשחקים הקודמים, סגנון המשחק של מסי הפך לדומה לזה של הנמסיס כריסטיאנו רונאלדו. היכולת של הארגנטינאי לשנות את המשחק ברגע אחד היא חלק ממה שהפך אותו לשחקן כל כך גדול, ומה שהיה משמעותי גם בתקופתו בברצלונה הגדולה. מסי תופקד בזמנו בתור הקשר היצירתי וזכה לחיפוי מצד צ'אבי ואנדרס אינייסטה, גם התקפית וגם הגנתית. הן בגיל 21 והן בגיל 39 הרעיון הוא אותו רעיון, לשמור אנרגיה לדקות בהן הוא יכול להכריע משחקים.

יש מי שיכולים לטעון שמדובר בשחצנות ואף בחוסר מחויבות, של שחקן שכבר זכה בכל תואר אפשרי. פפ גווארדיולה, מאמנו לשעבר של מסי, טען כי זה חלק מהאסטרטגיה שלו: "הוא מעורב. הוא בתוך המשחק, גם בזמן ההליכה. הוא מזיז את הראש שלו כל הזמן. ימינה, שמאלה, ימינה. הוא יודע מה יקרה. הראש שלו תמיד בתנועה. הוא מסמן מראש חולשות בהגנה ויודע לאן לרוץ בעת הצורך. הוא יודע שאם הוא יגיע לנקודה הנכונה, הוא יצליח לתקוף".

נדגים את זה עם השער של מסי מול כף ורדה. באותו משחק מסי רץ ספרינט במרחק מצטב של 40 מ' בלבד ב-120 דקות. הוא הלך במשך 9.46 ק"מ, אבל הבקיע את השער הראשון במשחק הודות לאחד מארבעת הספרינטים שלו. איך? תנועה קטנה אחורה כדי לשבור את קו הנבדל, אחריה ספרינט של כ-20 מ' בשביל להגיע למצב של אחד על אחד מול ווזינה בזווית נוחה. שתי שניות הספיקו למסי בשביל רגע של גאונות, שמחכה לכם ב-00:28 >>>

כאן, איך לא, מגיע ה'אבל'. ארגנטינה פגשה עד כה את אלג'יריה, אוסטריה, ירדן וכף ורדה. האחרונים אמנם הרשימו במונדיאל, אך ארבעת הנבחרות האלה השיגו ביחד שני ניצחונות במונדיאל, שניהם מול הירדנים החלשים. כף ורדה לא הבקיעה מול ספרד ומול ערב הסעודית, גררה את ארגנטינה להארכה ולא הייתה רחוקה מסנסציה בדמות פנדלים, בהם כל הלחץ היה על אלופת העולם.

קשה להאשים את מסי ביכולת של האלביסלסטה. אפשר ובצדק להאשים את לאוטרו מרטינס או חוליאן אלבארס (כפי שעשינו באתר אותו אתם קוראים כעת). אפשר לדבר על היכולת המאכזבת של אמיליאנו מרטינס או על מה שלא ראינו מצד אנצו פרננדס ואלכסיס מקאליסטר, ואפשר גם להתייחס לקבוצות הכדורגל הגדולות בעולם, אלו שמגדירות את הכדורגל המודרני וסותרות את המגמה של הפרעוש.

פריז סן ז'רמן זכתה בליגת האלופות אחרי עונה בה חביצ'ה קרבצחליה רץ 10.3 ק"מ במשחק, עוסמן דמבלה 9.6 ק"מ במשחק ודזירה דואה 11.5, כולל 14.2 ק"מ בגמר. ארסנל שיחקה לאורך רוב העונה ללא חלוץ קלאסי וראתה את שחקניה מגיעים לנתונים דומים. קבוצות כדורגל, היום, מסתמכות על תנועה מתמדת שאמורה לסבך את ההגנה היריבה ולחץ גבוה.

מסי לא רץ לכל כיוון ולא לוחץ. אחרי מונדיאל 2022 כולנו ציפינו שהשילוב בינו לבין קיליאן אמבפה בפריז סן ז'רמן ישלוט בעולם, אך בפועל הם התפרקו אחרי שנתיים מאכזבות בהן מסי, אמבפה וניימאר לא הצליחו לתרום בהגנה או לחפות בהתקפה. גם בעונה של 20 שערים ו-20 בישולים הוא הודח בשמינית גמר ליגת האלופות, אחרי שבאיירן מינכן "נעלה" אותו והצליחה לשבש את תבניות ההתקפה של סן ז'רמן בשמינית.

השאלה הזאת חייבת להישאל, בטח כשארגנטינה תפגוש בהמשך נבחרות טובות פי כמה, החל מקולומביה שעשויה לחכות לה ברבע הגמר ונראית מצוין. ליאו מסי אולי שחקן הכדורגל הכי חכם בהיסטוריה. אם הוא רוצה ללכת במשך 89 דקות, אין מאמן שימנע את זה ממנו בזכות מה שהוא יכול לעשות בדקה האחרונה של המשחק. הוא צריך להשלים 90 דקות בכל ערב.

במונדיאל 2022 קיבלנו הוכחה לדרך בה מסי יכול ללכת עד התואר. אנצו פרננדס, רודריגו דה פול ואלכסיס מקאליסטר רצו בשבילו. מרטינס וחוליאן לחצו יריבים בצורה טובה. הקבוצה, ככלל, עבדה בשביל שמסי יקבל את החופש להבקיע. ארגנטינה אמנם ספגה פעמיים ברבע הגמר ושלוש פעמים בגמר, אבל מסי היה שם בכל משחק בשביל להוציא אותה מזה. לפני ארבע שנים, בגיל 35, ראינו ממנו יותר בהגנה.

האם זה יכול לעבוד גם עכשיו? לא בטוח. חלק גדול משחקני האלביסלסטה רחוקים מיכולתם באותו טורניר בקטאר, בו ארגנטינה הראתה אופי על חשבון דומיננטיות כשהיא ניצחה 2 מ-3 משחקיה האחרונים במונדיאל ההוא בפנדלים. השילוב בין הכושר הגופני והיכולת הירודה של חלק מהשחקנים לחוזק היריבות איתן התמודדה עד כה מעלה סימני שאלה.

יש משהו מפתה בצעקת "המלך הוא עירום", בטח על השחקן והנבחרת האהודים ביותר במדינת ישראל, אבל כרגע זה פשוט לא נכון. גם אם היריבות לא היו מרשימות, ארגנטינה עשתה את שלה בכל משחק ואמורה גם לעבור את מצרים. לאחר מכן, השאלה לא תהיה בהכרח "כמה מסי הלך" או "למה מסי הלך", אלא מה עשו עשרת השחקנים סביבו. גם השחקן הכי גדול בהיסטוריה, בסוף, לפעמים צריך מישהו לרוץ איתו.