עוד הרבה לפני שדייגו ארמנדו מראדונה הביא לעולם את יד האלוהים ושער הסלאלום שהפכו למיתולוגיה מול נבחרת אנגליה ושנתיים לפני שפלה הוביל את ברזיל הגדולה לזכייה במונדיאל 1970, העיר מקסיקו סיטי נכנסה לתודעה הספורטיבית עם המשחקים האולימפיים. אז נחשף העולם בפעם הראשונה להשפעה האדירה שיש לתנאי הגובה ולדלילות האוויר, אז לא פחות מ-15 שיאי עולם נופצו על המסלול והשדה של האתלטיקה.
והנה, אחרי שהעפילה לשמינית הגמר, רצה הגורל ואנגליה חוזרת למקסיקו ולמפגש לוהט ואטרקטיבי מול הנבחרת המארחת של המונדיאל, שלא רק שניצחה את כל ארבעת המשחקים שלה בשלב הבתים, אלא גם סירבה להוציא כדור מהרשת ב-360 דקות של כדורגל. לראשונה, הנבחרת של תומאס טוכל תתקל לא רק ביריבה קשוחה ומול קהל עוין, אלא גם תאלץ להתמודד לראשונה עם אתגר הגובה, שכן אצטדיון האצטקה שוכן 2,240 מטרים מעל פני הים. למי שתהה, באנגליה השטוחה אין אצטדיון שגבוה יותר מ-170 מטרים.
אם נחזור למשחקים האולימפיים, אז שם לספורטאים היה פחות חמצן, אבל גם פחות התנגדות אווירודינמית, שעזרה למקצועות מסויימים. "הגובה העניק יתרון במקצועות שדרשו מאמץ קצר אך עצים, כגון ריצות למרחקים קצרים (עד 800 מטר), קפיצות, זריקות והרמת משקולות. לעומת זאת, האוויר הדליל היה קשוח עבור מי שהתחרו במקצועות סיבולת שנמשכו יותר משתי דקות, כמו ריצות למרחקים בינוניים וארוכים, שחייה ורכיבה על אופניים", כך נכתב בתיעוד ההיסטורי של המשחקים האולימפיים באתר הרשמי.
יותר מ-50 שנה לאחר מכן, אותו גורם הוא שוב שחקן משמעותי במונדיאל 2026. אצטדיון אצטקה, אחד ממקדשי הכדורגל ההיסטוריים, ממוקם בעיר שבה הגובה משפיע הן על היכולת הגופנית של השחקנים והן על התנהגות הכדור. בגובה כזה, הלחץ האטמוספרי נמוך בהרבה מאשר בגובה פני הים, ולכן צפיפות האוויר נמוכה יותר. לכך שתי השלכות ישירות: מצד אחד, השחקנים מתעייפים מהר יותר בשל זמינות נמוכה יותר של חמצן; מצד שני, הכדור נתקל בפחות התנגדות במסלולו ולכן נע במהירות גבוהה יותר.
"זה המקום התובעני ביותר מבחינה גופנית שבו שיחקתי כדורגל אי פעם", אמר נייג'ל ריאו-קוקר, קשר העבר של ווסטהאם, ששיחק עם מונטריאול אימפקט בגמר ליגת האלופות של קונקאקאף באצטדיון אצטקה בשנת 2015, בראיון ל-BBC. "להגיע מאירופה ולשחק בגובה כזה זה קשה מאוד. פשוט אי אפשר להסדיר את הנשימה. במשך 45 עד 55 הדקות הראשונות אתה למעשה רק מנסה להמשיך לנשום. הכול הופך לעניין של אינטליגנציית משחק. אתה חייב לבחור בקפידה את הרגעים שבהם תשקיע מאמץ ותבזבז אנרגיה".
אחד האתגרים הגדולים בגובה, הוא להתמודד עם מיאוץ הכדור. מומחים מעריכים כי היכולת האירובית המירבית יורדת ב-10% ורמת העייפות צונחת ב-15% עד 20%. ג'ייסון דה ווס, שאימן ושיחק בקנדה כשזו פגשה את מקסיקו באצטקה, מספר: "אתה יכול לבעוט כדור מ-40 מטר ובאופן מיידי להקשות על השוער. מהר מאוד אתה לומד שהמשחק הרבה יותר מהיר ממה שדמיינת. כמאמן, אתה חייב לשנות את הטקטיקה ולהתאים את עצמך לגובה. אתה לא יכול פתאום ללחוץ כל המשחק, זה פשוט לא אפשרי פיזיולוגית".
הדרך הטובה להתמודד עם תנאי הגובה הקשוחים היא להרגיל את הגוף אליו. במילים אחרות: להגיע שבוע-שבועיים לפני לעיר. אך נבחרת אנגליה, ששיחקה עד עכשיו רק בארה"ב, תנחת במקסיקו סיטי רק יומיים לפני שמינית הגמר. "ממה שאני מבין אין לנו דרך להתרגל לגובה, אין לנו מספיק ימים בין המשחקים לכך. ברור לי שזה חסרון גדול ביחס ליריבה. עם החום והלחות התמודדנו טוב, אבל אני מבטיח לכם שנעשה את המיטב", סיפר בחשש לא קטן המאמן של אנגליה, תומאס טוכל
פתרון נוסף להתמודדות עם הגובה והוא נטילת ויאגרה. התרופה, שניתנת במרשם רופא, מוכרת בעיקר בזכות הטיפול בהפרעות זקפה, אך במקור פותחה כטיפול ליתר לחץ דם. "ויטמין V" (כינוי לוויאגרה) מרחיבה את כלי הדם בריאות באמצעות חסימת אנזים שמכווץ אותם – מנגנון שעשוי להיות חיוני במיוחד בגובה רב, שבו הגוף מתקשה לקבל מספיק חמצן. עם זאת, טוכל הכחיש שהשחקנים נטלו את התרופה הפופולרית, שנחשבת לתרופה מותרת לפי הסוכנות הבינלאומית למניעת סימום.
על הנייר אולי זו לא מקסיקו האיכותית או הטובה בכל הזמנים - רק ארבעה שחקנים מגיעים מהליגות הבכירות באירופה. אבל צריך לזכור גם שמחציתם משחקים בליגה המקסיקנית, ורגילים לדלילות האוויר ותנאי הגובה המאתגרים. העובדה שהנבחרת ממרכז אמריקה מגיעה אחרי שניצחה בכל המשחקים שלה בטורניר ונמצאת במורל גבוה, כמובן מוסיפה עוד דרגת קושי להתמודדות.
נדמה שהנתון הבולט והמפחיד ביותר, אם אתם שחקני או אוהדי נבחרת אנגליה, מלמד על כך שמקסיקו ניצחה ב-70 מתוך 89 המשחקים התחרותיים שקיימה באצטקה. היא הפסידה בו פעמיים בלבד (!) וזה מעולם לא קרה ב-10 משחקים שקיימה בתולדות שלושת המונדיאלים שאירחה. פחד גבהים, כבר אמרנו?