לילה בלי כוכב: גרמניה פשוט לא מספיק טובה

מסתבר שזו הפכה כבר למסורת: נבחרת גרמניה מתעקשת ללכלך את המורשת המונדיאלים המפוארת שלה עם תוצאות מחפירות טורניר אחרי טורניר. אחרי שתי הדחות ראשונות אי פעם בשלב הבתים של מונדיאל 2018 ו-2022 הגיע שפל חדש בדמות הפסד בפנדלים לפרגוואי בשלב 32 האחרונות של הטורניר ב-2026.

לא רק שמדובר בפעם השלישית ברציפות שגרמניה לא נמנית על 16 הנבחרות הטובות בעולם, היא הוסיפה חטא על פשע והפסידה בפעם הראשונה אי פעם בדו קרב מ-11 מטרים בטורניר החשוב בעולם אחרי 4 ניצחונות רצופים. למעשה, מאז הפאננקה המפורסמת של אנטונין פאננקה בגמר יורו 1976, לא קרה שגרמניה נוצחה בדו קרב פנדלים. האירוניה כותבת את עצמה מחדש.

אם פעם היינו מדברים על נבחרת גרמניה שמתקדמת ומשתכללת ככול שהטורניר הולך ותופס תאוצה, הרי שבמונדיאל 2026 קרה בדיוק הדבר ההפוך: הכדורגל של גרמניה הפך להיות איטי, שבלוני וצפוי ככול שהטורניר הלך והתפתח. אף אחד לא יזכור את ה-1:7 על קורסאו הנמושה, וגם לא את ה-1:2 הקשה על חוף השנהב, אלא את ההפסד לאקוודור שהיה הסימפטום ואת אקורד הסיום הצורם ושלושת החמצות הפנדלים מול פרגוואי.

אפשר לדבר על 120 הדקות ועל כל שחקן באופן פרטני. על העובדה שבמחצית הראשונה גרמניה לא הצליחה לייצר אף בעיטה לשער, על הרכות ההגנתית והספיגה העשירית ברציפות של גרמניה במשחקי המונדיאל, שהוציאה כדור מהרשת בניסיון הראשון של פרגוואי. על המשחק החלש של לירוי סאנה שלא תרם דבר, על ניהול המשחק של יוליאן נגלסמן והאופן שבו לא הצליח לגרום לשחקנים שלו לתחושת דחיפות, ובחר לזרוק את הכדורים לחלוץ הגבוה - ניק וולטמאדה כאקט של יאוש.

הכל נכון - גרמניה פשוט לא היתה מספיק טובה. אבל כדאי גם להסתכל על המאקרו. גרמניה הגיעה למונדיאל הזה עם סימן שאלה גדול בנוגע לכוכבים שלה: פלוריאן וירץ, שאולי היה מהפחות רעים בבוסטון, לא הצליח להתעלות מעבר לבישול לקאי האברץ ונתן טורניר מאוד מאופק בהמשך ישיר למה שראינו ממנו בליברפול. כוכב באיירן מינכן ג'מאל מוסיאלה לא חזר לעצמו מאז הפציעה הקשה בגביע העולם למועדונים לפני שנה והניסיונות שלו להציל את המולדת היו נואשים ועקרים.

אם יש דבר שלמדנו במונדיאל הזה לפחות עד עכשיו, זה שכל נבחרת צריכה את הכוכבים הגדולים שלה ולגרמניה כרגע אין מספיק מזה. השחקן הגרמני הכי טוב בעונה החולפת - סרג' גנאברי - נפצע לפני הטורניר. הכישרון הגרמני הגדול ביותר לנארט קארל (אחרי וירץ ומוסיאלה) נפצע גם כן והחמיץ את המונדיאל ברגע האחרון. בלעדיהם, לגרמניה אין יותר מדי עומק ואיכות על הספסל.

ואם המורשת של גרמניה התקלקלה כל הדרך, הרי שפרגוואי ממשיכה במסורת האנטי-כדורגל שלה. היא ממשיכה לקום ולפול על הבלוק הנמוך והתגוננות במשך רוב דקות המשחק מול נבחרות עדיפות, כנראה גם כלקח ממה שקרה לה מול ארה"ב במשחק הפתיחה בו הובסה 4:1. בימים היפים של חוסה לואיס צ'ילאברט קראנו לזה פשוט בשם: בונקר. זה עבד מצויין כי גרמניה ניפקה בסך הכל 6 בעיטות למסגרת בכל המשחק, ורוב ההזדמנויות הגיעו כתוצאה מכדורים חופשים. במשחק מסודר לגרמניה כמעט לא היה מה למכור.

בימים הקרובים, קרוב לוודאי שידברו על העתיד של יוליאן נגלסמן. המאמן המבטיח, שהקדנציה שלו בבאיירן מינכן נקטעה באופן פתאומי, צפוי למצוא את עצמו בבית אחרי כישלון מהדהד. הוא בזבז הזדמנות גדולה לקחת את הנבחרת להצלחה ביורו הביתי ב-2024 (הפסד ברבע הגמר לספרד) ואת הטורניר הזה עזב מוקדם מהצפוי ובבושת פנים מול נבחרת שמדורגת 31 מקומות נמוך מאשר גרמניה. במובנים רבים, גם הקריירה של נגלסמן לא מצליחה לנסוק למקומות הגבוהים.

שמו של יורגן קלופ כבר מתחיל לעלות ברשתות כיורש, אבל אם האנזי פליק ונגלסמן נכשלו באופן כל כך נחרץ, לא בטוח שקלופ כל כך ירצה להכנס לביצה הטובענית שנקראת נבחרת גרמניה, בוודאי אחרי שגילה את החיים שאחרי קריירת האימון. לפחות דבר אחד נחסך מנגלסמן - הכבוד המפוקפק של להפסיד לנבחרת אדירה כמו צרפת בשמינית הגמר. כמו שגרמניה נראתה, זה בסופו של דבר היה עניין של זמן עד להדחה הבלתי נמנעת מהמונדיאל הזה.