יפן קיוותה להפוך לאחד הסיפורים הגדולים של מונדיאל 2026, אך הודחה בדרמה אדירה נגד ברזיל. בכל אופן היפנים הגיעו לארה"ב לא רק חמושים בנבחרת לוחמת ואמיצה, אלא גם בקהל גדול - שידוע גם בשל יכולתו לנקות את היציע, אבל גם בעידוד הנמרץ שלו.
וכל מי שעקב אחרי המשחק לא יכול שלא היה להיתקל בשיר אחד שחזר שוב ושוב ביציעים היפניים - שיר שכותרתו היא "ואמוס, ניפון" ("ואמוס ניפון, ואמוס ניפון, ואמוס ניפון"). המשמעות של המילים היא פשוטה - "קדימה, יפן" - אבל הלחן נשמע מוכר מאוד ובצדק, מאחר והוא היה נפוץ ביציעים רבים וגם בכדורגל הישראלי.
והאמת היא שהשורשים שלו מגיעים רחוק מאוד - מסוף שנות השמונים של המאה הקודמת. הלחן הוא של השיר "Pop Goes The World" שביצעה להקת ניו וייב קנדית בשם "Men Without Hats" - שעיקר תהילתה היה באייטיז, אבל פעילה עד היום. השיר הצליח בעיקר באירופה, אבל קנה לעצמו השפעה והצלחה עולמית דרך הכדורגל.
הלחן הקליט של השיר והפזמון הרפטטיבי הפכו אותו לקלאסי עבור שירה ביציעים - כזו שלא כל כך מחבבת שירים מורכבים, אלא רוצה שירים פשוטים. וכך אפשר היה לשמוע אותו ביציעים של קבוצות מכל רחבי העולם, וגם מישראל - שהבולטת בהן היא כמובן הפועל ת"א, ששרה על הלחן "הפועל עולה, הפועל עולה, הפועל עולה" (ואפשר להדביק על זה, כמובן, גם צבעים ושמות של קבוצות אחרות).
אגב, איוון דורושצ'וק, הסולן של "Men Without Hats" הגיב בשמחה על כך שהשיר הפך ללהיט אצטדיונים (תרתי משמע) - ואמר "אנחנו מרגישים מבורכים שאנשים עדיין מקשיבים למוזיקה שלנו". כמעט 40 שנה אחרי שנכתב, השיר שהיה במקור שיר קצת מחאתי על תרבות הפופ והפרסום - הפך להמנון של אוהדים בכל העולם, ואולי גם השיר שייקח את יפן - גבוה מאוד במצעד הפזמונים של הכדורגל.