יש לא מעט סיפורים במונדיאל 2026. אחד המפתיעים בהם, כנראה, שייך ליוהאן וויסה. החלוץ שנולד בפרבר של פריז ועבר לפני חמש שנים לאנגליה מייצג את נבחרת הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, אותה העלה לשלב 32 הגדולות. אחרי שנרכש ב-50 מיליון ליש"ט ע"י ניוקאסל, הפך לחלוץ מחליף והבקיע שער אחד העונה, הוא ינסה להמם הערב (רביעי) את אנגליה בשלב 32 הגדולות.
וויסה, בן למהגרים קונגלוזיים, דובר את שפת הלינגאלה שמדוברת בחצי הצפוני של הרפובליקה הדמוקרטית. הוא חלק מהנבחרת הלאומית כבר שנים, עוד מהתקופה בה שיחק בלוריין. ויסה מגדיר את עצמו בתור קונגולזי לכל דבר, גם אם נולד בצרפת וחי ללא מעמד חוקי עד יום הולדתו הרביעי.
במשך שנים, קונגו הייתה צריכה אותו. אמנם משחקים בנבחרת שמות כמו ארון ואן ביסאקה מווסטהאם ונואה סדיקי מסנדרלנד (לצד אקס מכבי חיפה דילן בטובינסיקה), אך מדובר בשחקני הגנה. לא היה להם שחקן התקפה ברמה עולמית. ויסה, כנראה, הוא הדבר הקרוב ביותר לאחד.
סגנון המשחק של ויסה נראה כאילו הוא נולד עבור כדורגל הנבחרות. הוא אמנם לא פיזי (1.76 מ' בלבד) אך מהיר, מדויק מול השער ולא מפסיק ללחוץ. זה הוביל לשער בתיקו המרשים מול פורטוגל ולצמד מול אוזבקיסטן, בזכות הסיומת ותנועה נפלאה בלי הכדור. דווקא מול נבחרות כמו אנגליה, נבחרות דומיננטיות שמחזיקות בכדור, הוא עשוי להיות משמעותי.
ויסה הבקיע 19 שערים בעונה הקודמת באנגליה, בה נכנס לנעליו של איבן טוני בברנטפורד. הוא הבקיע יותר משחקנים כמו מתיאוס קוניה, קול פאלמר או לואיס דיאס בשנה בה הקבוצה הבקיעה 66 שערים, מהנתונים הגבוהים בממלכה. לאחר מכן ניוקאסל הוציאה עליו הון בשביל שייכנס לנעליים גדולות יותר, אלו של אלכסנדר איסאק שעבר לליברפול.
ואז הוא נפצע. ויסה ערך את הופעת הבכורה שלו בליגה האנגלית רק בדצמבר, כשהקבוצה כבר בעיצומה של עונה מאכזבת בפרמייר ליג וקמפיין בליגת האלופות. הוא אמנם הראה ניצוצות, למשל עם שער ובישול מול פ.ס.וו איינדהובן, אך פתח ארבע פעמים בלבד בהרכב בליגה.
אחרי פציעת ברך קשה הוא נתפס בתור החלוץ הרביעי בהיררכיה, אך הבהיר כי ברצונו להישאר. המאמן אדי האו אמר שהוא לא הצליח לחזור לרמה הפיזית אליה היינו רגילים בעונה שעברה. ייתכן שדווקא המונדיאל וקדם עונה מסודר יובילו לשינוי במעמדו, בטח אחרי המכירה של אנתוני גורדון לברצלונה. היכולת במונדיאל מעידה כי הוא חזר לרמה הפיזית הגבוהה והציב את הפציעה המורכבת מאחוריו.
עונה טובה מאוד (Getty)
בכל זאת, ויסה לא נשבר בקלות. הרגע המשמעותי ביותר בחייו קרה ככל הנראה מחוץ למגרש, ביום בו הותקף בביתו. אישה שניסתה לחטוף את בתו תמורת כופר השליכה חומצה על פניו. בנס, וויסה לא התעוור. האישה הורשעה ומרצה עונש מאסר של 18 שנה. ויסה חזר לשחק.
כריסטוף פאלסייה, מאמנו באותה נקודה, אמר ש"ביקרתי אותו יום לאחר מכן בבית החולים. הוא הושפע פיזית ונפשית, אבל הוא הראה כמה הוא נחוש להצליח. הוא הראה שהוא לא מוכן לוותר אף פעם". החלוץ שגדל בשאטורו הקטנה ושיחק בליגה השנייה בצרפת נתפס בתור מי שלא מתלונן אף פעם. אין גבעה גבוהה מדי, אין עמק נמוך מדי, שהוא לא יעבור בדרך לשער.
האופי הזה, כנראה, הוא מה שנבחרת קונגו צריכה כדי להצליח בהתחשב במצב המורכב בתוך המדינה. הרפובליקה הדמוקרטית, חרף שמה, אינה רפובליקה ואינה דמוקרטית. המדינה מתמודדת עם שלטון דיקטטורי למחצה, בעיות שחיתות ומחלות. הבולטת שבהן היא אבולה. מעל מיליון קונגולזים חיים כיום במחנות עקורים, בלי גישה ממשית לצוותים רפואיים, במה שהוביל להתפרצות חמורה של המחלות. מעל 300 אנשים לפחות מתו באופן רשמי, כשארגון הבריאות הבינלאומי הכריז על ההתפרצות בתור "איום בקנה מידה עולמי".
קשה עד בלתי אפשרי לנסוע מהמדינה למקומות אחרים. משחק ידידות בין הנבחרת לצ'ילה בספרד בוטל בהוראת ראש העיר המקומית מחשש להפצת מחלות במדינתו, בזמן שארה"ב אסרה על כניסת אוהדים. הנבחרת עצמה נדרשה להתבודד וחיה במשך 21 ימים ב"בועה" בבלגיה, רק אחריה התקבל האישור להגיע לארצות הברית ולשחק כרגיל.
שחקני DR קונגו, בלי יוצא מהכלל, משחקים מחוץ למדינה. חלקם, בדומה לוויסה, סדריק בקאמבו (השחקן היקר בתולדות הכדורגל הקונגולזי) או סאדיקי, הם בני מהגרים, שהגיעו לנבחרת אחרי שנים בקבוצות קטנות בהן לא עלו על הרדאר של נבחרות כמו צרפת או בלגיה. נבחרת קונגו, כנראה, היא האנדרדוג הנצחי. נבחרת שמשלבת בין שחקנים שהגיעו משום מקום, כמו ויסה, לבין תשוקה גדולה.
לא במקרה, האוהד המוכר ביותר של הנבחרת עומד כמו פסל במשך 90 דקות בעודו מחופש לראש הממשלה הראשון של המדינה, פטריס לומומבה, שהנהיג את המדינה במשך עשרה שבועות עד להפיכה צבאית ולהוצאתו להורג. רבים מחשיבים אותו לגימיק, מעין "תופעה ויראלית" ששברה את הרשת, אך מדובר בצעד מחאה פוליטי לכל דבר. צעד שמציב את המדינה הקטנה הזאת ואת הזוועות שנעשו בשטחה במשך שנים על המפה העולמית.
הצמד מול אוזבקיסטן הפך כבר עכשיו את ויסה לגיבור לאומי. קונגו ניצחה משחק ראשון במונדיאל בהופעתה השנייה אי פעם, אחרי ששיחקה בו ב-1974 עוד בתקופה בה נקראה זאיר והובסה 9:0 מול יוגוסלביה בינונית. הפעם הם עולים למשחק קריטי, שווים מול שווים, מול אנגליה עשירה יותר, מסוקרת יותר וטובה יותר. נבחרת עם שחקנים כמו הארי קיין, ג'וד בלינגהאם ודקלן רייס, כנראה ב-11 הטובים ביותר בעולם. ויסה, כרגע, לא במאייה הראשונה.
ובכל זאת, זה לא ישבור את הקונגולזים כל כך מהר. הנבחרת שמגיעה לטורניר בלי מדינה מאחוריה, עם שחקנים משולי הרוטציה של קבוצות גדולות, הצליחה להפתיע את העולם בהובלת חלוץ שמתאושש מפציעות ומעונה מאכזבת. אם הוא חזר לשחק אחרי שהושלכה חומצה לפניו, שלושה אריות יפחידו אותו?