בין כל הסיפורים שמלווים את מונדיאל 2026 עד כה, מהשערים הדרמטיים ועד ההפתעות בשלב הבתים, בולטת גם קטגוריה אחת שמושכת תשומת לב מיוחדת: נתוני המהירות של השחקנים. עם קצב משחק גבוה מתמיד וספרינטים שמגיעים למהירויות שיא, עולה השאלה מי באמת נחשב לשחקן הכי מהיר בטורניר, והאם יש מי שמצליח להקדים את קיליאן אמבפה, ארלינג הלאנד ושאר הכוכבים הגדולים.
לפי הנתונים שנמדדים במהלך הטורניר, מספר שחקנים כבר הגיעו למהירויות מרשימות במיוחד, כאשר שמות מוכרים לצד הפתעות יחסית מצליחים להתברג בצמרת הרשימה. חלק מהספרינטים נרשמו במצבים של התקפות מעבר מהירות, אחרים במרדף אחרי כדור חופשי – אך המכנה המשותף לכולם הוא קצב משחק חריג שממחיש את הדרישות הפיזיות הגבוהות של הכדורגל המודרני.
כמעט בראש הרשימה ניצב ארלינג הלאנד, שנמדד למהירות של 36.5 קמ״ש מול עיראק ו-35.2 קמ״ש מול סנגל, נתונים שממקמים אותו בצמרת השחקנים המהירים בטורניר. מעליו ניתן למצוא את מיקי ואן דה ון מהולנד, שרשם מהירות של 36.8 קמ״ש, ואת ג’ורדן בוס האוסטרלי עם 36.7 קמ״ש, שניים שהקדימו אותו במעט במדידות השיא.
בהמשך לרשימת המהירים בטורניר, גם מייקל אוליסה וברדלי ברקולה מצרפת בולטים עם מהירויות של 34.7 קמ״ש, לצד קיליאן אמבפה שנמדד ב-35.1 קמ״ש ודג’ד ספנס האנגלי שהגיע ל-35.2 קמ״ש. כל אלה מצטרפים לרשימה צפופה של שחקנים שמצליחים לשלב בין טכניקה גבוהה למהירות ריצה משמעותית, ולהשפיע על משחקים בעיקר במעברים ובהתקפות מתפרצות.
ההשוואות לנתונים מעולם האתלטיקה רק מדגישות את ההבדל בין ספרינט על מסלול לריצה בכדורגל. האצן האולימפי קרסטן ורהולם, למשל, מגיע למהירות של כ-42 קמ״ש, בעוד יוסיין בולט נחשב לשיאן ההיסטורי עם כ-44.7 קמ״ש. עם זאת, ההערכה היא שבכדורגל הנתונים אינם משקפים בהכרח את המהירות המקסימלית האמיתית של השחקנים, בשל ריצות קצרות, שינויי כיוון ולחץ מתמיד במהלך המשחק.
מומחים שהשתתפו בדיון הדגישו את הפער בין ריצת מסלול לריצה בכדורגל, אך גם את ההשפעה של הנתונים על הבנת המשחק המודרני. לדבריהם, בכדורגל לרוב אין ריצות מספיק ארוכות כדי להגיע למהירות מקסימלית אמיתית, ולכן המדידות לא תמיד משקפות את היכולת המלאה של השחקנים. הדגש, כך נטען, הוא דווקא על האצה ושינויי קצב ולא על המספר הסופי.