(GETTY)
לאמין ימאל ודאי לא תיאר לעצמו, שכאשר יעלה למשחק בדקה ה-71 באצטדיון באטלנטה יראו בו עשרות אלפי ספרדים ביציע ומיליונים בטלוויזיה כמושיע. למרבה הבושה והמבוכה גם בקושי שתי פעולות קסם של כוכב ברצלונה לא עזרו והתוצאה נעצרה על 0:0 מול כף ורדה. כן, תיקו מול אחת המדינות הקטנות והצנועות אי פעם שהעפילו לגביע העולם.
זו לא רק התוצאה המפתיעה של מונדיאל 2026, לפחות בשלב זה, אלא גם אחת התוצאות הגרועות שידעה ספרד בשלב הבתים. יחסית לכושלת סדרתית בטורנירי גביע העולם כמו אלופת אירופה הנוכחית, מדובר בהישג. שכן ספרד כבר ידעה הפסדים לניגריה, שוויץ, צ'ילה ויפן בשנים האחרונות. אבל אף פעם לא כידררה את עצמה לדעת מול נבחרת איים שאוכלוסייתה מונה כחצי מיליון בני אדם בלבד שאפילו לא היתה מספיק טובה להימנות על 24 הנבחרות שעלו לאליפות אפריקה האחרונה.
המשחק הראשון של ספרד במונדיאל חשף את הבעיות הגדולות של ספרד הנוכחית. ללא ימאל, ניקו וויליאמס ו-ויקטור מוניוס המתאוששים מפציעה, לנבחרת של לואיס דה לה פואנטה נותר רק שחקן אגף אחד - ירמי פינו. כלומר, מלכתחילה תנאי הפתיחה לא כל כך טובים. אז מה עשה דה לה פואנטה? הכניס עוד קשר כמו גאבי והעביר את פראן טורס, שבפועל מתפקד כחלוץ בנבחרת, לצד ימין.
התוצאה היתה קשה. ללא ניקו ולאמין, הכדורגל של ספרד היה הרבה פחות ישיר ולא נותר כמעט זכר לסגנון הסוחף שהביא את יורו 2024. במקום זה ספרד חזרה לשבלוניות שאפיינה את פרננדו היירו ולואיס אנריקה, אדריכלי הכישלונות במונדיאל 2018 ו-2022, שהובילו את ספרד להדחה בשלב שמינית הגמר אחרי אינספור מסירות לרוחב המגרש. כדורגל חסר מעוף, קצב ורעיונות, שהוביל לנתון חריג של עבירה אחת בלבד של כף ורדה במשחק כולו.
שתי דוגמאות שמבטאות במספרים את הכישלון במשחק הזה של המערך: הראשון הוא גאבי, שכאמור הוצב באגף שמאל של הקישור אבל לא בעט אף כדור לשער, לא מסר מסירת מפתח, לא העביר כדור רוחב אחד מדויק ואיבד 10 פעמים את הכדור, וכל זה במחצית הראשונה. בהיעדרו של "שחקן האגף השמאלי" לא פלא שהשחקן הכי דומיננטי של ספרד היה מארק קוקורייה, המגן השמאלי.
השני הוא מיקל אוירסבאל. החלוץ המצטיין של ספרד במוקדמות המונדיאל, שנתן עונה מצוינת גם בריאל סוסיאדד, לא נגע פעם אחת בכדור בחצי שעה הראשונה, נתון חסר תקדים לפי נתוני OPTA שאוספת נתונים מאז מונדיאל 1966. אוירסבאל נראה אובד עצות, רחוק מהשחקן שחלקנו סימנו כמועמד לתואר מלך שערי המונדיאל ושיתוף הפעולה שלו עם פראן טורס בהתקפה פשוט לא היה קיים.
הרבה בנו עליו. אוירסבאל (GETTY)
הציפייה היתה שדה לה פואנטה יודה בטעות שלו וינסה לבצע חילופים מהירים. ההיפך הוא הנכון. אפשר להבין שעל ימאל (דקה 71) ו-וויליאמס (86) יש הגבלת דקות, וללא התוצאה המאופסת, לא היינו רואים אותם בכלל במשחק הפתיחה. אבל מדוע מרינו (71) ודני אולמו (81) נכנסו כל כך מאוחר? מדוע בורחה איגלסיאס, החלוץ הטבעי היחיד בסגל, לא ראה דקה? ולמה דה לה פואנטה ביצע רק 4 חילופים? דה לה פואנטה נפל גם במערך, גם בניהול המשחק וגם בחילופים. הופעה מקפיאה למאמן שכל כך הרשים אותנו ביורו בגרמניה.
התוצאה הסנסציונית מבחינת כף ורדה גם מזכירה לנו שהשיטה החדשה במונדיאל של 48 נבחרות היא במקרה הטוב איננה בריאה למשחק. במקום שספרד תאלץ להלחץ ולהרגיש שהיא בסכנת עליה לשלב הבא, הרי שהיא יודעת שניצחון על ערב הסעודית או אורוגוואי יספיקו לה כדי לעלות (או אפילו 3 תיקו), שכן גם המקום השלישי יכול לעלות ב-66 אחוז מהבתים. כלומר מעבר להפתעה העצומה של כף ורדה, ולסיכוייה להעפיל לשלב הבא, זה כנראה לא מוריד את הסיכויים של ספרד לעוף בבתים, כך שההפתעה לא באמת תהיה שלמה.
ספרד יודעת שכדי לזכות בגביע העולם לא תמיד חייבים לפתוח חזק. במונדיאל הקודם היא רמסה 0:7 את קוסטה ריקה במשחק הפתיחה וקירטעה כל הדרך להפסד בפנדלים מול בונקר של מרוקו בשמינית הגמר. לפני 16 שנה היא הפסידה לשוויץ בדרום אפריקה והתעשתה כל הדרך עד לזכיה ההיסטורית בגביע. הבעיה היא לא בתוצאה ובגישה, כמו ביכולת של שחקני המפתח, רמת הכשירות שלהם וסגנון המשחק. ספרד יודעת שהיא חייבת את לאמין וניקו בריאים ב-100 אחוז כדי להצליח במונדיאל הזה, אחרת יחזרו שוב המראות מרוסיה וקטאר.