פורטוגל צריכה אותו? הפלונטר של כריסטיאנו רונאלדו

כריסטיאנו רונאלדו מגיע למונדיאל השישי שלו במצב צבירה חדש. ב-2006 הוא הגיע בתור כישרון עולה שמחפש הכרה בינלאומית. ב-2010 הוא הגיע בתור אחד השחקנים הטובים בעולם ואחרי עונת בכורה מאכזבת בריאל מדריד. ב-2014 ו-2018 הוא הגיע אחרי שהוביל קבוצה לזכייה בליגת האלופות, ול-2022 הוא הגיע אחרי ששוחרר ממנצ'סטר יונייטד, השחקן החופשי היחיד בטורניר, שמנסה להוכיח שיש לו משהו.

הפעם, ב-2026, אפשר להגיד שרונאלדו מגיע שלם מאי פעם. החלוץ זכה סוף סוף בתואר עם אל נאסר, כשבכל תסריט ריאלי היא תהיה הקבוצה האחרונה שלו בקריירה. הוא בדרך הבטוחה ל-1,000 שערים מתועדים, הראשון אי פעם, ועשוי לשחק לצד הבן שלו בקבוצה. אחרי כל מה שהוא עבר, אפשר לדמיין את רונאלדו כמעט שליו. יש מי שיגידו, אפילו, שבע.

כאן איבדתי אתכם. כריסטיאנו רונאלדו בעשור החמישי לחייו ועולה לכותרות בארץ בשני הקשרים. הראשון הוא המרדף אחרי אלף השערים, בטח אחרי ביצוע אקרובטי כזה או אחר, והשני כשהוא מתעצבן. רונאלדו נשאר תחרותי מאי פעם, גם אם השנה הלחץ מעט ירד כשאל נאסר שלו (ושל חברו לנבחרת ז'ואאו פליקס) זכתה באליפות, הראשונה של CR7 בקבוצה. הוא עשה את זה בעונה בה התמודד עם פציעה קצרה, ובה הבקיע "רק" 28 שערים ב-30 משחקים, לעומת 35 ב-31 לפני שנתיים.

הכדורגלן העשיר בעולם עומד להיכנס לשנה האחרונה שלו לחוזה, אחרי שכמעט עזב את אל נאסר בחורף. כזכור, הוא אמר שהוא מסרב לשחק באל נאסר בפברואר האחרון תוך כדי ניסיון להפעיל לחץ על קברניטי קבוצתו ועל קרן העושר הסעודית שמחזיקה בבעלות של ארבע קבוצות שונות. הסעודים העבירו את כרים בנזמה מאל-איתיאחד לאל-הילאל, מה שרונאלדו תפס כניסיון להעניק להם את האליפות זאת שנה נוספת.

בסופו של דבר הוא נשאר, ועוד איך נשאר. רונאלדו חזר מההשעייה עם ארבעה שערים בשלושה משחקים, נפצע בהמסטרינג וחזר מזה עם שלושה שערים ובישול בארבעת המשחקים העוקבים כשקבוצתו כבר יציבה בפסגה. הוא הבקיע צמד במשחק האחרון מול דמאכ בדרך לתואר ראשון מאז שעבר למפרץ.

זה סימן לא רע בכלל לפני המונדיאל. נגולו קאנטה, קשר אחורי, שיחק בליגה הסעודית לפני יורו 2024 בו היה אחד השחקנים הכי טובים בצרפת מאכזבת. איבן טוני שמשחק גם הוא במפרץ זומן לסגל נבחרת אנגליה. גם אם מניעי הליגה שנויים במחלוקת, בלשון המעטה, אי אפשר להגיד שהכדורגל בה לא איכותי. היכולת של רונאלדו להגיע לשערים עדיין שם, בעונה בה הוא הבקיע חמש שערים עם רגל שמאל החלשה, נגח פעמיים לרשת והבקיע 20 שערים בימין. אתם כבר מכירים את היכולות המקצועיות שלו, את החוש לשערים.

רוברטו מרטינס, מאמן פורטוגל החנפן, מיהר להגיד ש"יכולת הסיום שלו מול השער טובה מאי פעם". גם אם זה נכון, אין אף אדם אובייקטיבי שיגיד שרונאלדו מה שהוא היה לפני עשור, אולי אפילו לפני חמש שנים. מרטינס המשיך ואמר ש"רונאלדו רעב מאוד, הוא רוצה לנצח. הוא חשוב מאוד לנבחרת פורטוגל, התשוקה שלו עדיין שם. הוא הקפטן, ויש לו אותה אחריות שיש לכל שחקן נבחרת אחר".

הזמן משפיע על כולם. רונאלדו עדיין יכול לספק רגעי גדולה, אבל לא באמת לוחץ יריבים כמו פעם. הוא לא רודף אחריהם, בטח לא בהגנה, במה שיכול לייצר מצבים של 11 מול 10. בעידן בו קאי האברץ ועוסמן דמבלה פתחו בעמדת התשע בגמר ליגת האלופות, עולה שאלה אחרת - האם נבחרת פורטוגל בכלל צריכה אותו? האם חלוץ גדול שלא עושה הגנה ולא באמת הולך להניע כדור הוא מה שיהפוך את פורטוגל למוצלחת?

אם אתם שואלים אותם, התשובה היא כן. יש לזה שני הסברים אפשריים, וכדרכנו נתחיל דווקא מהציני יותר. אפשר לטעון שדברי החנופה של מרטינס לרונאלדו נועדו כדי למנוע סערה מהסוג שהייתה סביב טן האח ביונייטד, או משהו דומה לדיונים בקשר להצבתו של רונאלדו כחלוץ בעידן פרננדו סנטסו, המאמן שהוביל את הנבחרת לזכייה באליפות אירופה ולהדחה ברבע גמר המונדיאל הקודם.

ראינו לפני הטורניר משהו דומה עם ניימאר בנבחרת ברזיל. ברגע ששחקן כל כך גדול, ועדיין דובר באחד השמות הגדולים בכדורגל, הדיון סביב הנבחרת עלול להפוך ל"כמה רונאלדו חסר", "מה היינו עושים בלי רונאלדו" וכן הלאה. הערפל הזה היה יכול למנוע מהשחקנים להתרכז בכדורגל. מרטינס, מאמן נבחרות מנוסה שהגיע עם בלגיה למקום השלישי במונדיאל, בחר להתעלם מזה ולאחד את השחקנים יחד עם רונאלדו. הוא הפך נכס שלילי לגורם מאחד. זה חשוב בכל קבוצה, ובטח בנבחרת שאיבדה שחקן משמעותי - דיוגו ז'וטה שנהרג בתאונת דרכים זמן קצר לאחר הזכייה בליגת האומות.

שאלת האגו היא הסבר אחד. השאלה החשובה יותר היא התרומה של רונאלדו לנבחרת. הוא לא השחקן הכי טוב של פורטוגל בטורניר, כשזה ברונו פרננדש. יש מי שיטענו שגם ויטיניה, ז'ואאו נבש, רובן דיאש, רפאל לאאו, ז'ואאו קנסלו, מתיאוש נונייש ואולי פדרו נטו טובים ממנו.

יכול להיות שזה נכון, אבל אין להם את ההרתעה של רונאלדו. אותו חלוץ שפתח בהרכב כשפורטוגל ניצחה את גרמניה וספרד תוך שבוע וזכתה בליגת האומות, הטורניר הבינ"ל האחרון, ממש בשנה שעברה. אחרי עונה פחות טובה, אישית וקבוצתית, הוא הבקיע פעמיים בדרך לתואר השלישי שלו עם נבחרת פורטוגל, אחרי יורו 2016 וליגת האומות של 2018/19.

פורטוגל ניצחה את גרמניה משער ניצחון של רונאלדו, במשחק בו היא החזיקה בכדור ב-45% מהזמן. CR7 נגע בו 28 פעמים בלבד, שבע מתוכן בעיטות לשער. מול ספרד היא החזיקה בכדור ב-39% מהזמן ורונאלדו בעט פעם אחת. הוא הבקיע. מרטינס, ברמה מסוימת, הפך אותו לגרסה של מירוסלב קלוזה. חלוץ גדול שעומד ברחבה, מעסיק את ההגנה וכובש. הוא עדיין מספיק חד כדי לעשות את זה בדיוק, ובקבוצה שמשחקת עם שני קשרים הגנתיים במהותם (ויטיניה ונבש) ופליימייקר כמו פרננדש, רונאלדו לא חייב בהכרח לרוץ או ללחוץ שחקנים אחרים. הוא צריך להבקיע.

מרטינס התייחס גם לזה. "אני מאמן את כריסטיאנו רונאלדו של 2026, לא דמות אייקונית", אמר. "רונאלדו עושה עבודה מתהימה בתנועה נכונה. הוא מרחיק מ גנים, הוא רץ למקום הנכון, הוא בעמדות הנכונות ומסייע לתבניות ההתקפה שלנו". גם אם זה לא "לחץ" קלאסי או ירידה אחורה לעבר הבלם, הוא נותן לשחקנים אחרים לפרוח סביבו.

אל-נאסר זכתה באליפות הליגה הסעודית בעונה בה רונאלדו הבקיע 28 שערים. ז'ואאו פליקס, בעונת בכורה, הבקיע 20 ומסר 14 בישולים כשהוא אולי היה השחקן הטוב ביותר העונה. קינגסלי קומאן שהגיע מבאיירן מינכן הבקיע עשרה ובישל 11 שערים (בדרך לאליפות 14 בקריירה. הוא בן 29), סאדיו מאנה הבקיע עשרה ובישל שישה. הקבוצה לא הייתה רק רונאלדו, גם אם הוא פתח בהרכב כל משחק ולקח את הפנדלים.

זה, אולי, מה שנראה גם בנבחרת פורטוגל. רונאלדו מנהיג, אבל בעמדה מעט יותר רגועה (לפחות בתוך הקבוצה שלו), מבין שהוא כבר לא צריך להיות השחקן הכי טוב בכל משחק בשביל להצליח. בהתחשב ביכולת של הנבחרת בליגת האומות ובשינוי המעודד תחת רוברטו מרטינס, ייתכן שנראה רונאלדו שונה מאשר זה שכפה את המשחק עליו במונדיאל 2022 ואף נבעט בשלב מסוים לספסל. אם הכוכבים יסתדרו, אולי עוד נראה אותו מניף את הגביע. אף מילה למסי.