גם בגיל 40, לג'יאנלואיג'י בופון לא הייתה בעיה לעבור טקס חניכה בפריס סן ז'רמן, כאילו היה בן 20. כזה האיטלקי, הוא לא אוהב שמחליטים בשבילו. כשכולם היו משוכנעים שישים סוף לקריירה שלו יחד עם סיום הפרק ביובנטוס, לשוער האגדי, היו תוכניות אחרות. "כבר התחלתי לתכנן עתיד שונה עבורי, אבל תמיד היו בי השאיפות והתקווה שמשהו יקרה", הוא הסביר את ההגעה, "הרגשתי שיש לי עוד מה לתת, החיים לא צפויים".
בופון הגיע לסן ז'רמן בעיקר כדי לעורר השראה. נכון, גם האיטלקי יזכה למשכורת של חמישה מיליון אירו לעונה, אבל נשמת הספורטאי שלו היא אולי מה שחסר לפרויקט הפריזאי. "לא תמיד רואים שחקן ששיחק עם ארבע שכבות גיל שונות", האיטלקי הודה, "התחלתי לשחק עם שחקנים שנולדו בשנות השישים ואשחק עם שחקנים שנולדו אחרי שנת 2000".
לכל מטבע, אפילו זה הקטארי, יש שני צדדים. בופון, עם כל ההילה שלו, הפך בשנתיים האחרונות לטרגדיה ספורטיבית מהלכת עם יובה ואיטליה. ובדיוק אותן שנתיים, היו זמנים קשים בזירה האירופית, גם עבור אלופת צרפת, שהייתה בצד הלא נכון של הרמונטאדה מול ברצלונה וכשלה מול ריאל בשמינית.
האיטלקי וקבוצתו החדשה נותרו ללא התואר שעוד חסר להם, אבל גם אתם יודעים מה קורה כשמינוס ומינוס נפגשים. במציאות הפזרנית של נאסר אל חליפי, צניעות היא לא מושג שמתכתב עם האלופה הצרפתית. ואולי, זה עוד עניין שהקבוצה צריכה לקחת קצת מבופון, בטח כשהיא יוצאת לעוד ניסיון להגשים את מטרת העל שלה.
הרגליים שלו לא חזקות כמו בעבר, אבל אי אפשר לערער על המנטאליות של ג'יג'י. גם אם לא יהיה השוער הבכיר, הוא יהיה הראשון לייעץ, להכווין ולכבד, הכל, כדי שהגורל המשותף שלו ושל סן ז'רמן לא יסתיים בעוד לב שבור.
צפו בכתבת הווידאו המלאה