לא להיות כמו סיטי

This is how it feels to be city, this is how it feels to be small, this is how it feels when your team wins nothing at all" 

"זאת ההרגשה להיות אוהד סיטי, ככה מרגישים כשאתה קטן, ככה מרגישים כשהקבוצה שלך לא זוכה בשום דבר"

את השיר הזה שרו שנים אוהדי מנצ'סטר יונייטד לאוהדי מנצ'סטר סיטי אך היום נראה שיונייטד בדרך להיות מועדון גדול/קטן כמו הסיטי. מועדון גדול בבזבוזי מיליונים על רכש ובעיקר שכר שחקנים וקטן בהתנהלות ומחשבה קדימה.

אוהדי יונייטד חגגו מספר פעמים בשבועות האחרונים. אחרי קיץ מתסכל, עם רכש יעיל-אך-לא-מוכשר כמו הררה ושואו, פתיחת עונה צולעת למרות משחקי אימון מוצלחים עם ה-2:3:5 המדובר, הגיעה ההחתמה של הקיץ: אנחל די מריה. רגע לפני שוויין רוני הספיק לומר בספרדית "תזכרו שאני הקפטן", הגיע גם רדמאל פלקאו. החגיגה הושלמה כשאחד משחקני המועדון השנואים על האוהדים, טום קלברלי,  הושאל לאסטון וילה ועל הדרך, נפרדנו גם מצ'יצ'ריטו, דני וולבק, קגאווה, נאני, וידיץ', אברה, ריו פרדיננד ו-ווילפריד זאהה, כשחלקם ימשיכו לקבל שכר מיונייטד.

עזיבתו של סר אלכס פרגסון הושלמה סופית. מהאיש שסימל את כוחו של המועדון בבנייה וברכישות שפויות (רוב הזמן), עם צוות מקומי וקבוע, נשאר רק פסל ויציע באצטדיון. יונייטד הפכה למועדון שקונה כל מה שאפשר, לא בהכרח מה שצריכים. בינואר האחרון הודיע נמניה וידיץ' שהוא מתכוון לעזוב בקיץ. מה עשתה ההנהלה? לא הרבה.

ללואיס ואן חאל יש סוללת כוכבים בחלק ההתקפי, עם קישור והגנה די בינוניים, אבל את ההולנדי יותר מטריד כמה זמן יקח לשחקנים להבין את המערך שלו וכמה זמן תיתן לו ההנהלה. לא מעט מהמרים שאת עץ חג המולד ידליק ואן חאל בביתו בהולנד, ולא בגלל שהוא לא מאמן מצויין - אלא בגלל שיונייטד הוא מועדון ענק, ללא ניהול, ללא דרך ועם מטרה אחת בלבד: לנסות להשיג את סיטי.

ישנם לא מעט פרשנים שמבקרים את ההזנחה של סר אלכס בבניית המועדון בשנים האחרונות. לא מעט טעויות עשה הבוס האגדי, כשהגדולה מכולם, כנראה, הייתה הויתור על פול פוגבה לאחר שסירב לשלם עמלה של 3 מיליון ליש"ט לסוכנו כדי לסגור את החוזה.

קצת היסטוריה, לא רחוקה: ב-28 באוגוסט 2011, יונייטד אירחה את ארסנל וניצחה 2:8. ההרכב? דה חאה, ג'ונס, אוונס, סמולינג, אברה, קלברלי, נאני, אנדרסון, יאנג, וולבק ורוני. כמעט באותו הרכב, 3 שבועות לאחר מכן, יונייטד ניצחה את צ'לסי 1:3. היום, אם ההרכב הזה היה משחק מול צ'לסי, הוא היה מובס. בעונה האחרונה של פרגי, כבשה קבוצתו 12 שערים בדקות האחרונות, שערים שהפכו ל-9 נקודות קריטיות.  אז פרגוסון היה כזה גדול? כן, אבל לא רק בגלל הידע שלו בכדורגל - אלא בגלל יכולות הניהול שלו, אתן ייונייטד לא יודעת איך להחליף.

בשנה האחרונה החליף המועדון אינספור אנשי צוות. דייויד מויס הביא איתו צוות גדול, וההולנדי הביא צוות אפילו גדול יותר. לוואן חאל אין שום נגיעה לאקדמיה והם מתנהלים מעצמם, כמעט ללא פיקוח. איש הקשר העיקרי אמור להיות גיגס אבל הוא רוב הזמן עסוק בהכנת קטעי וידאו וניסיון לתקשר עם הצוות ההולנדי של ואן חאל. בקרינגטון השתנה הכל. מצלמות בכל מקום, שעות האימון השתנו, השחקנים נצטוו להגיע למלונות לילה לפני משחק ללא הטלפונים הניידים שלהם, כולם חייבים לדבר אנגלית באימונים - דבר שלא נשמר כל כך בחדר ההלבשה כשרוני משתדל להבין את הספרדים הרבים - וגם צוות האימון שאמור לדבר אנגלית על פי הוראת הבוס מדבר בעיקר בהולנדית, בין היתר עם רובין ואן פרסי.

רוני הוא עדיין הקפטן החביב של ואן חאל אבל רק עליו. אף אחד מהשחקנים לא מבין מדוע הקפטן החדש משחק כל כך הרבה למרות יכולת כזו חלשה, בעיקר ואן פרסי שכמעט ולא מחליף מילה עם הקפטן.

ואן חאל הוא אישיות גדולה, אבל יש דברים שהוא עדיין לא הבין. כשיונייטד מפסידה בבית במחזור הפתיחה הוא לא יכול לחתום לאוהדים, ואחרי 4:0 לקבוצה מהליגה השלישית בגביע הליגה, אי אפשר להתעכב על הדשא ולחתום על חולצות. מספר הפסדים או שוב השפלה מול סיטי או ליברפול והקולות להחליף את ואן חאל, קולות שכבר קיימים, יילכו וייגברו. ב-26/10 יונייטד מארחת את צ'לסי ושבוע אחר כך מתארחת באיתיחאד - שני הפסדים וכנראה שגיגס יזוז שוב לכיסא המאמן. כמה זמן יתנו למאמן שכל הזמן מדבר על הפילוסופיה שלו ועל השיטה המיוחדת שלו כשאת הפילוסופיה של המועדון אף אחד כבר לא זוכר?

אמנם לקבוצה יש 12 שחקני בית, (לפי חוקי הפרמייר ליג, שחקן בית נחשב לכזה ששיחק במועדון שלוש עונות מלאות לפני גיל 21, ללא קשר ללאום), אבל כל אנשי האקדמיה של יונייטד יודעים שהסיכוי להשתלב בקבוצה הבוגרת אפסי, וגרוע מכך - לאף אחד לא ממש אכפת. המועדון כבר לא יודע מה בדיוק הוא רוצה: לבנות, לרכוש או להצליח, אז בינתיים על הדרך.. קונים. נכון לעכשיו, אף אחד במועדון לא יודע מי קובע מה, מי מחליט על הרכש, מי מחליט על חלוקת התפקידים ומועדון בסדר גודל כזה שמנוהל אך ורק כמו ישות כלכלית ולא מקצועית סופו לקרוס או לקנות ולקנות שחקנים בשאיפה לסיים בארבע הראשונות.

במשחק האחרון מול ברנלי ישבו ביציע קרובים אחד לשני, סר אלכס, דיוויד גיל היו"ר הקודם וסר בובי צ'רלטון. שלושה אנשים שהפכו את המועדון לאימפריה שהוא וכיום רואים אותו מתרסק מקצועית וניהולית לנגד עיניהם. אף אחד לא הכין תכנית מגירה למקרה שבו מויס לא יצליח, והיום כבר לא מוצאים את כל השולחן. כולם יודעים למי ניתנה הנבואה, אבל למרות הסגל הנוצץ של המועדון ישנה תחושה שדי מריה, פלקאו, רוחו והחברים יקומו עוד כחודש לבוקר החשוך והגשום של מנצ'סטר כשהם מחפשים את הכפפות לידיים רגע לפני הנסיעה להאל סיטי ויפנטזו על מדריד ומונאקו במקום לחשוב על איך לוקחים אליפות.

חלק מאוהדי יונייטד, רגע אחרי שיירגעו מחגיגת הרכש וזיכרונות האליפות ה-20 ימשיכו לפנטז שאולי יום אחד יצליחו עם עוד רכש ורכש, להיות מנצ'סטר סיטי. הכנים שביניהם יתהו בינם לבין עצמם - מי יחליף את ואן חאל ומתי יחזור כבר סר אלכס פרגסון.