הגיע הזמן שאלי גוטמן יפסיק לדבר וככה נוכל להתחיל לבחון אותו לפי המעשים שלו. מה שעומד לנגד עינינו היא הגרלת הבתים של מוקדמות יורו 2016. על זה כולם מדברים וכולם רוצים לדעת איזו נבחרת נראה שם. ברור שחייבים שינוי קיצוני בין הקמפיין הקודם לבין זה שעומד בפתח.
השינוי הזה חייב להתחיל מהמאמן. גוטמן צריך להזמין את השחקנים שנמצאים בכושר הכי טוב בזמן הנתון, די לפרות הקדושות. גוטמן צריך לשנות את כל ההתעסקות בהצהרות ודיבורים ולהתעסק בת'כלס ובצד המקצועי. עד עכשיו ההגרלה תמיד האירה לנו פנים, אבל בסוף נבחרת כמו אזרבייג'אן עשתה לנו צרות. בקמפיין הקודם שממה ליוותה את הנבחרת.
בבית הנוכחי צריך לשאוף למקום השלישי ולנסות להשיג כמה שיותר נקודות כדי לעלות באופן אוטומטי ליורו. גם אם לא, אני חושב שפלייאוף זה לא כזה נורא כי יהיו שם נבחרות ברמה שלנו פחות או יותר, ובהחלט אפשר לעשות זאת ולעלות משם. אבל בשביל כל זה, צריך סגל עקבי, שמסתמך על השחקנים שמשחקים הכי הרבה ומגיעים בכושר הטוב ביותר. אי אפשר לזמן סתם שחקנים, וכל לגיונר שיושב על הספסל מקבל את החולצה, זה היה פשוט צחוק מעבודה.
לדעתי, מי שהיה צריך להיות עוזר המאמן הוא מיכאל ניס שגם ככה עובד בהתאחדות. הוא וגוטמן צריכים לעבוד בשיתוף פעולה מוחלט בין הנבחרת הבוגרת לצעירה. אני לא רואה שום עזרה גדולה שבנאדו יכול לתת לגוטמן, ולהיפך. יתרה מכך, אני לא מבין מה הפיתרון באיציק בן מלך שקיבל תפקיד מוזר של ממונה על הקשר בין מאמני הכושר. לנבחרת אין ימי אימונים, והמאמן צריך לראות לפי העין אם השחקנים טובים ונמצאים בכושר, ולא לפי מאמן כושר.
על פי הסגל הנוכחי, גוטמן למד לקח. הבעיה: המשחק מול סלובקיה הוא לא דוגמא לשום דבר. מה שחשוב זה המשחק מול בלגיה, עוד חצי שנה, וחשוב מי יהיה בכושר באותה תקופה. הזימונים כרגע לא רלוונטיים כל כך, כי החשיבות תהיה בספטמבר.
שוב חשוב להדגיש – רק מי שנמצא בכושר הטוב ביותר ומשחק כמה שיותר, הוא זה שיהיה בסגל. לא מי שמשחק 8-10 דקות. אני רוצה לראות נבחרת יוזמה, התקפית, שכובשת ומהנה. כזו שמחזירה את הקהל למגרש. גוטמן מספר שהקהל לא נטש, אבל העובדות מדברות. רק כדורגל התקפי ושינוי של הנבחרת יחזיר את האמון.