ספרד נכשלה, לסגל כמו שלה אסור להפסיד ארבע פעמים

לא כל עוזר מאמן יכול להיות מאמן, בטח לא של כל שחקן ובטח שבטח לא של כל קבוצה. כל מי שמבין קצת כדורסל דיבר על הצורך ש"לעצור את צרפת זה לעצור את טוני פארקר", וספרד, הנבחרת היחידה שיש לה 4 וחצי שחקנים שיכולים לעשות את העבודה, לא עמדה במשימה. גם אם אין לך שחקנים כאלה, מה שלספרד יש, אפשר לנסות להוציא לו את הכדור מהיד בשמירות כפולות ולנסות למנוע ממנו לקבל אותו בחזרה. כל הטורניר היה ברור שאין לפארקר עזרה מכל שחקני ה-NBA שנרשמו לצידו אך לא הופיעו. אבל הספרדים לא עשו לא את זה ולא את זה. אגב, אם קלבר היה עושה את העבירה על גבול הבלתי ספורטיבית שעשה על פארקר ברבע הרביעי, ברבע הראשון, יכול להיות שהמשחק היה נראה אחרת.

מארק גאסול זרק ב-41 דקות וחצי תשעה כדורים ורודי פרננדס זרק 11. חמש מהן, זריקות לא טובות. במקום להכניס את הכדור לאן שיש לך יתרון, במיוחד שמעט הגבוהים הצרפתיים שיכלו לשמור על גאסול כבר היו בבעיית עבירות, אבל פרננדס וקלדרון החליטו שהם צריכים להעיף שלשות עם אחוזים נמוכים.

ברבע הראשון היה נראה שצרפת הולכת לשחיטה של 30 הפרש. אולי מחוסר ברירה הצרפתים עברו לאיזורית והצליחו לתקוע את משחק ההתקפה של הספרדים, שרובם ממעטים לתקוף איזוריות במשך השנה. עם תרגיל וחצי נגד איזורית שמיועד לשחקני חוץ ולא פנים, הם התמסרו עד שנגמר השעון וככה אין גם ריבאונד התקפה.

מעמד חצי הגמר, הלחץ והעייפות מ-17 ימי משחקים שחלקם יום אחרי יום, גרמו לשתי הקבוצות לאבד 33 כדורים ולקלוע מעט נקודות. כשהתוצאה נמוכה וצמודה והעייפות משחקת, כל החלטה, כולל של פארקר ורודריגס (שניים מהמצטיינים בטורניר) קובעת מי תהיה בגמר. כנראה יש משהו באופי של השחקנים הספרדים שהוא המשך לחוסר היכולת שלהם גם ביורוליג להגיע עד הסוף. שני המאמנים העלו את שניהם לדקות ההכרעה אחרי מנוחה ומי שקיבל החלטות יותר נכונות ניצח. צריך קצת מזל, אמרנו: כנראה ששוב אחוזים מהשלוש קובעים. צרפת התחילה עם 0 מ-9 המשיכה עם 9 מ-12. אחוז מדהים יחסית ליכולת הקליעה שלהם מאגף השלשות בכל הטורניר.

הספרדים הפסידו בטורניר ארבעה משחקים. לתומי חשבתי שנגד סרביה הם למדו משהו מההפסדים הראשונים וידרסו עד הסוף, במיוחד כאלה שפוחדים מהם פחד מוות, קיבלו מהם בראש המון פעמים ומתייחסים אליהם כמפלצת. להרכב כזה מוכשר אסור להפסיד ארבעה משחקים באליפות אירופה, ואם זה קורה לא מגיע להם לזכות ולא משנה מה שיטת המשחק.

מנוע חורק בסוף נעצר וזה קרה אתמול מול צרפת, אבל לפחות סידרו לנו גמר שעל פניו נראה שקול. גמר ליטאי צרפתי הוא גמר בין שחקן דומיננטי אחד לבין - לפחות על פי המשחק האחרון – שלישיית שחקנים. קליינטיס שהיה יציב כל הטורניר, קלייזה שבא למשחק האחרון והוכיח למה הוא ב-NBA ומצ'יוליס.

הגבוהים הליטאים הם משלימים נהדרים. יאבטוקס שלא שיחק ברבע עזר מאוד בחצי מול קרואטיה, ולקאזלאוסקס יש נסיון, ידע ושלוות נפש להביא את הקבוצה שלו לשיא במשחק הגמר - אבל המפתח יהיה לעצור את פארקר. רק אם הליטאים יורידו את היכולת שלו לשלוט במשחק, יש להם סיכוי. ברור שיצטרכו לעשות את זה שיטתי ולהבדיל מנבחרות אחרות, הליטאים לוחצים ומחליפים הגנות ואני מעריך שבמאמץ קבוצתי (כי אין להם את השחקנים שיש לספרדים) וטקטיות כאלה ואחרות הם יחפשו פיתרונות להגביל אותו.

אם הצרפתים לא יצליחו למצוא שחקן או שניים נוספים שיצברו למעלה מ-10 נקודות, יהיה להם קשה מאוד להפוך את הניצחון הגדול בהיסטוריה על ספרד לתואר היסטורי. בכל מקרה, מצפה לנו אחלה הגמר וחבל ששאראס לא שותף בחגיגה הזאת.