בעיצומו של קיץ שאלכסנדר איסאק קושר לא מעט לליברפול, ולאחרונה הביע את אכזבתו הקשה מניוקאסל, החלוץ השבדי הוא ממש לא הראשון שמנסה לכפות את מעברו לקבוצה אחרת. לא מעט שחקנים ניסו לעשות זאת עם לא מעט סיבות מקוריות במיוחד: תלונות שווא, שערים עצמיים, פציעות ולא מעט כסף. האחרון שבהם הוא שחקן לגאנס, חואן קרוס שביקש לצאת לחופשת לידה. ב"מארקה" הספרדי חזרו לכמה מקרים בולטים.
רומאריו, שתמיד היה שחקן בלתי צפוי, סירב לחזור לברצלונה אחרי המונדיאל ב-1994 הוא סירב לחזור כי "צריך חופשה". הוא לקח לעצמו שלושה שבועות נוספים מעבר למה שנקבע, וטען שהוא מתגעגע ל"חופים של ברזיל". חצי עונה לאחר מכן, בינואר 1995, אחרי תבוסה של 5:0 בסנטיאגו ברנבאו, הוא עזב את ברצלונה לפלאמנגו.
והברזילאי לא היה הראשון. חופשות שהתארכו מעבר למתוכנן הפכו לסיבה נפוצה שמרתיחה מועדונים. שחקנים רבים פשוט סירבו להתייצב בקבוצתם כדי להבהיר שמבחינתם המטרה היא מציאת יעד חדש. חלוץ נבחרת ספרד,
דייגו קוסטה, עשה זאת בצ’לסי כדי לחזור לאתלטיקו מדריד וג’ון טרי אף העלה וידאו מהקיץ של 2015, שבו נראה קוסטה מתאגרף עם איש צוות של צ’לסי.
עוסמאן דמבלה בחר באותה שיטה בבורוסיה דורטמונד כדי לעבור לברצלונה, וגם
גארת’ בייל נהג כך כשדובר על מעבר לריאל מדריד.
לוקה מודריץ’, בטוטנהאם, פשוט לא טס עם הקבוצה למסע קדם־עונה.
אלא שאף אחד מהם לא היה מתוחכם כמו
קלוד מקאללה. הקשר האחורי הצרפתי היה נחוש לעזוב את סלטה ויגו, שבה שיתף פעולה עם חיים רביבו, לריאל מדריד. הוא אפילו יידה אבנים על רכבו כדי לטעון לאלימות נגדו בעיר, ויחד עם סוכנו אף הגיש תלונה שקרית במשטרה על "תקיפה מצד אוהדי ויגו".