"מדובר בדור הזהב של ג'ודו הנשים הישראלי"

קרדיט: getty

נבחרת הג'ודו עלתה הבוקר (שני) על המטוס בדרכה לאליפות העולם שתיערך בטשקנט אוזבקיסטן,עם משלחת שכוללת 18 ג'ודאים וג'ודקאיות, אנשי צוות, ותקווה גדולה לייצוג גבוה של ספורטאים כחול לבן על הפודיום. הענף האולימפי שהצליח להביא הכי הרבה תארים בינלאומיים ארצה נמצא בתקופת פריחה מקצועית, ואם להיות מדויקים, אז שמדובר בג'ודו הנשים הישראלי.

סקירה קצת על השמות הבולטים בנבחרת מראים איכות ועומק כמו שלא נראה בענף, אולי מאז ומעולם: באליפות אירופה האחרונה ארבע ישראליות (תמנע נלסון לוי, רז הרשקו, גילי שריר ושירה ראשוני) קבעו תקדים כשזכו ב-4 מדליות בתחרות. באליפות העולם בשנה שעברה גפן פרימו, שכלל לא נכללה לסגל לאוליפיאדה, סיימה עם מדליית ארד כשהיא רק בת 21, ובאליפות אירופה עד גיל 21 שהתקיימה לפני מספר שבועות, עדלינה נוביצקי ומיה קוגן זכו בכסף ובארד בתיאום, והוכיחו שיש גם למה לצפות בעתיד.

מאמן הנבחרת, שני הרשקו, מודע היטב לציפיות לקראת התחרות שתיפתח בחמישי בבוקר. הרשקו, ששנמצא בתפקיד מאז 2010, ראה את הטרנספורמציה שחווה בענף בעשור וקצת האחרונים, ובראיון לערוץ הספורט הוא מדבר על מה שהוביל לשינוי, איך שונה הנבחרת עכשיו מבתקופת ירדן ג'רבי, והעבודה לקראת המשחקים האולימפיים פריז ב-2024.

רגע לפני אליפות העולם, ספר איך נראו ההכנות לתחרות?
כמו לכל דבר אליפות גדולה, דאגנו שהספורטאיות יתמקדו בטווח הקצר, ואנחנו בטווח הארוך. ההכנה לאליפות העולם החלה בעוד בתחילת 2022, ובנינו את הלו''ז לשנה כדי שהספורטאיות יגיעו במצב הכי טוב שאפשר. היו לנו כמה תחרויות בחודשים האחרונים, ועבדנו אינטנסיבית כדי להכין את הבנות פיזית לרמה אופטימלית. צריך לזכור שאנחנו לא מגיעים רק כדי להביא תוצאות טובות באליפות, אלא גם כדי להשיג קריטריון אולימפי, אז מדובר בתחרות שהיא גם סימולציה לקראת פריז.

אי אפשר להתעלם שהנבחרת מגיעה בפיק מקצועי יוצא דופן. איך אתה מסביר את תהליך הבנייה ההדרגתי שקרה בג'ודו הנשים בארץ?
אני אמנם נמצא בראש הנבחרת, אבל אני לא עובד לבד. יאמר לזכות האיגוד בהובלת משה פונטי שנתנו לנו שקט תעשייתי, בתחום שהוא מאוד בעייתי. הדרישות להביא הישגים בכל תחרות לפעמים יכולות להתנגש עם מטרות לטווח ארוך. כשהתחלתי את העבודה ב-2010 האיגוד היה במצב הכי גרוע שאפשר, מקצועית וכספית. זה הגיע למצב שלא לא קיבלנו שכר כמה חודשים, וכשכן קיבלנו, התנאי שכר היו מביכים. היום, אין איש צוות אחד בנבחרת שמרוויח פחות מכפול ממה שאני והקצוות קיבלנו בתחילת הדרך. אחרי שנתיים כשפונטי נבחר סימנו מטרה שהיא לעבוד בשיטת נבחרות. לשמחת האיגוד, היה לנו את ירדן ג'רבי, שסחבה על הגב שלה ענף שלם, ובריו ראינו תהליך של 6-5 של עבודה בנבחרת במטרה להביא מדליה, ולשמחתנו זה קרה גם בגברים עם אורי ששון.

ומבחינת שיטת עבודה, מה השתנה בדרך?
אנחנו מאתרים את הבנות מגיל מאוד צעיר, ודואגים להצמיד אותם למודלים לחיקוי בזמן האימונים. היום יש אקדמיה בוינגייט רק לנשים, כשפעם הנבחרת נשים הייתה למעשה עוד מחלקת באקדמיה של הגברים. אנחנו רואים את התוצאות של העבודה שם כבר עכשיו. כרם פרימו גדלה באקדמיה, ואיתרנו אותה בגיל 13, עדלינה נוביצקי, שזכתה במדליה באליפות אירופה ג'וניור, יולי מישינר. אנחנו נתנו לספורטאיות האלו תשתית אולימפית מגיל צעיר. הן אמנם בנות 21-20, אבל חלקן גם זכו להתאמן עם ירדן, וכשלא היה את ירדן הבאנו מתחרות מחו''ל כדי כדי שיכירו מתחרות ברמה הכי גבוהה כבר מגיל צעיר.

באמת אפשר לראות שהאקדמיה מתחילה לתת אותות להצלחה. גילי שריר, תמר מלכה, גפן פרימו, מיה גושן, ענבר לניר, רז הרשקו. זאת רשימה של ספורטאיות שגדלו ביחד, יכולות להגיע לאולימפיאדה, והשיא שלהן אמור להיות בפריז. קבענו אג'נדת עבודה, אבל אנחנו לא תקועים ויודעים להתאים את עצמנו עם הזמן. מאוד קיווינו להגיע  לרגע הזה, ונראה שאנחנו נמצאים בדור הזהב של ג'ודו הנשים בישראל.

הזכרת עכשיו רשימה של ג'ודוקאיות מבטיחות שזכו במדליות בטורנירים משמעותיים בשנה האחרונה, וכולן מתחת לגיל 25. אתה יודע לחדד מה באמת מיוחד בשכבת גיל הזו?
זה תוצאה של תכנון, ויכולת לתקן דברים תוך כדי תנועה. ידענו לאתר את הספורטאיות, יחד הצוות, והאנשים הנכונים באיגוד. אנחנו רואים איך ענפים אחרים אומרים: "בוא נעבור לשיטה של הג'ודו הישראלי". אני באמת חושב שעשינו משהו מרחיק לכת. אמנם כל ג'ודוקא נמצאת אצל מאמן ואגודה אחרת, וזה יכול לייצר מאבקים בדרך התנהלות, אבל אני חושב שהנקודות האלה הן הנקודות החשובות שמהם מצליחים להשתפר. חוץ מזה גם ברגעים הקשים, כספית ופוליטית, נאבקנו לתת את התנאים הכי טובים לספורטאיות.

דיברת במסיבת עיתונאים לקראת התחרות על ההבדלים בהתמודדות עם הלחץ התקשורתי בין הנבחרת של היום, לנבחרת בתקופת ג'רבי. במה זה בא לידי ביטוי?
אני לא מדבר על לחץ של תקשורת, זה דבר טבעי וחלק מהמקצוע. כשאתה נהיה ספורטאי על אז נהיה גם לחץ. כשיש הישגים מפרגנים, וכשלא מצליחים אז לא מפרגנים, ככה זה. ההבדל הוא כשיש ספורטאית אחת מאוד מצליחה, זה הופך את שאר הנבחרת לאנדרדוג, ולבוא כאנדרדוג זה קל יותר, אבל אני מאמין ביתרונות שיש בלהגיע כפייבוריט לתחרות.

חלוקת הלחץ מתחלקת בשווה בין הספורטאיות, וזה נותן ביטחון יותר גבוה לכל אחת מהן. הביטחון הזה הוא מה שנותן המון כוח לנבחרת, וראינו את זה באליפות אירופה האחרונה. שירה ראשוני לדוגמא, זכתה במדליה ראשונה בתחרות בגיל 31,וזה לא שהיא הגיעה בשיא המוכנות הפיזית שלה, באולימפיאדה שירה הגיעה טובה יותר. גפן הגיעה לקרב על מדליה ביום לא טוב שלה, תמנע עשתה זהב, גילי ורז הביאו מדליה. הרבה מהתוצאות האלה זה בזכות זה שהלחץ מתחלק שווה בין כולן, והם מצליחות להתעלות.

ומבחינתך כמאמן, אתה מרגיש את הלחץ להביא תוצאות?
בסופו של דבר, אני יכול להתחייב על מאמץ, לא תוצאות. מסתובבים בעולם עוד מאמנים לא פחות טובים ממני, אולי אפילו יותר, ויש נבחרות לא פחות מוכשרות מאיתנו, החוכמה לא נמצאת רק בצד אחד. המטרה שלי היא תמיד להביא מדליות בכל תחרות, גם אם זה תחרות צניחה, אני רוצה מדליה. יכול להיות שנסיים את האליפות עם מדליה או שתיים, יכול להיות שאלו שמצפים מהן יהיו ביום לא טוב, ואלו שלא מצפים מהם כן יהיו ביום טוב. אני נהנה שרמת הציפיות עלתה. אני מבין שעם המעמד מגיע עם לחץ, אבל בשביל זה אנחנו קמים כל בוקר. אנחנו עוברים כל יום כדי ללמוד ולהשתפר, ולהערכתי אם הספורטאיות יתנו את ה-100 אחוז, אנחנו נחתום את האליפות עם דברים יפים.

אליפות העולם תשודר בערוצי ספורט5 בין ה-6/10 ל-12/10