"בכדורגל כל אחד חושב על עצמו, בג'ודו זה למען הדגל"

אורן סמדג'ה לעולם לא ישכח את האימון הראשון שלו בתור מאמן נבחרת ישראל. הוא נכנס לאולם הג'ודו בווינגייט, כשמולו כ-70 ספורטאים, שהוא לא כל כך מכיר. "מי פה בסגל האולימפי?" פנה סמדג'ה לספורטאים, וכשלא נענה בחיוב עבר לשאלה הבאה "למי יש מדליות מתחרויות בינלאומיות? גם במקרה הזה נשאר שקט באולם והמאמן מיהר להבהיר: "אני הגעתי כדי לזכות במדליות באליפויות אירופה, אליפויות עולם ובמשחקים האולימפיים". "הם הסתכלו עליי כאילו הגעתי מכוכב אחר, לא הבינו מה אני רוצה מהם. אני הסתכלתי אליהם וידעתי שיהיה טוב", נזכר סמדג'ה.

שבע שנים אחרי סמדג'ה נמצא במקום אחר לגמרי וגם הנבחרת שלו. תחת שרביטו אורי ששון זכה במדליית הארד במשחקים האולימפיים בריו והוכתר פעמיים לסגן אלוף אירופה, כשרק טדי רינר האגדי הפריד בינו לבין מדליית הזהב, שגיא מוקי היה אלוף אירופה והיה במרחק נגיעה ממדליה אולימפית כשסיים חמישי בריו, גולן פולק עמד על הפודיום באליפות העולם עם מדליית הארד על צווארו, טל פליקר חגג את אותו הישג לפני מספר שבועות ואפשר לספור עוד עשרות מדליות בטורנירים השונים של הסבב העולמי.

"היום אנחנו שבועיים אחרי אליפות העולם וקשה לי מאוד לאמן" הודה סמדג'ה. "צריך להבין, אתה נותן את כל כך לספורטאים, למשל לטל פליקר. היו לו כבר הרהורים לפרוש, לקחת ספורטאי כזה שחושב על פרישה ולהביא אותו למצב של מדליה באליפות העולם זה המון עבודה בכל האספקטים, כך שאחרי שאתה מגיע לפיק הגדול יש התרסקות", סיפר סמדג'ה ונתן זווית שלרוב אנחנו לא נחשפים אליה, ההתמודדות של המאמן ולא של הספורטאי.

זו לא הפעם ראשונה שסמדג'ה מדבר במונחים שכאלה. גם אחרי המשחקים האולימפיים בריו, המאמן לא ידע אם ימשיך לאמן את הנבחרת באותה מתכונת, אבל בסופו של דבר נשאר ובגדול. "היינו בטיול משפחתי ואז אשתי ליאת אמרה לי 'יש לך עוד מה לתת לספורט הישראלי, לך על עוד קדנציה' והחלטנו שאני ממשיך. זה לא פשוט, זו עבודה של 24 שעות ביממה, טיסות, להיות רחוק מהבית ומהשפחה אבל לאמן זה בדם שלי. אני מאוד אוהב את זה ואת החבר'ה שלי וכשיש הישגים זה מדרבן אותך להצליח עוד הרבה יותר. אחרי ריו לרגע לא חשבתי שזה השיא שאני יכול להגיע אליו, יש לי עוד הרבה מה לתת בעמדת המאמן לספורט הישראלי", אמר. אגב, סמדג'ה גם קיבל הצעה לאמן נבחרת מאירופה לאחר ריו אך סירב בנימוס.

"היום אני אפילו יותר רעב מקמפיין הקודם", הבהיר סמדג'ה שהיה הישראלי הראשון שזכה במדליה אולימפית גם בתור ספורטאי וגם בתור מאמן. "האתגר הוא הרבה יותר גדול, לדעת לשמר את ההישגים זה קשה יותר מאשר שאתה לוקח ספורטאי מדף חלק ומעצב אותו. אני כל הזמן מנסה לייצר שיאים חדשים. השאיפה שלי עכשיו היא לזכות בעוד מדליה אולימפית בטוקיו, לעשות את זה בשתי אולימפיאדות ברציפות, מה שאף מאמן ישראלי עוד לא עשה.  מעבר לזה,  אני מקווה להצעיד חמישה ספורטאים לטוקיו, שלפחות שלושה מהם יהיו מועמדים למדליה. אני חושב שהיום אפשר לייחס את הג'ודו כספורט הלאומי שלנו. יש הרבה מאוד אנשים מעורבים, יותר מודעות, יותר חשיפה, יותר תקציבים". 

לפני 14 שנה, עוד הרבה לפני שהחל לאמן את הנבחרת, סמדג'ה ייסד 14 מרכזי ג'ודו ברחבי הארץ. לפני 10 שנים הוא גם הקים את המועדון שלו באבן יהודה, שם מתאמנים בין היתר שגיא מוקי, טוהר בוטבול ודניאל בן דוד. כיום הוא אחראי על כל נבחרות הגברים באיגוד, מגיל הקדטים, דרך האקדמיה והג'וניור ועד לבוגרים. מאות ספורטאים שעובדים באותה שיטה ודרך שמנחה סמדג'ה.

ועדיין את מירב תשומת הלב תופסת הנבחרת הבוגרת וג'ודאים כמו אורי ששון, שגיא מוקי, וגולן פולק. "אני חושב שנבחרת ישראל נמצאת במקום גבוה מאוד באירופה, מקום חמישי, וטופ 8-10 בעולם. הכל זה בזכות הצוות הרחב, שעובד המון, שעות על גבי שעות ומתחת לרדאר. הייתי רוצה שנהיה במקום גבוה יותר, יש עוד הרבה עבודה עד שנהיה באמת בין הטובים בעולם. אני חושב שברגע שיהיה שילוב טוב יותר בין המאמנים האישיים לבין הנבחרת אז נהיה בין המעצמות הגדולות בעולם", הבהיר המאמן.

"היום אני צריך להתמודד עם ספורטאי שיש לו מדליה אולימפית, עם ספורטאי שהוא אלוף אירופה וסיים חמישי בריו וספורטאי שהוא שלישי בעולם, זה משהו אחר לגמרי ואני לא מתבייש להודות שאני משנה את עצמי בהתאם לצרכים שלהם. הרבה מאמנים לא יקבלו את האמירה הזאת, אבל לדעתי זו הגדולה של מאמן, לדעת להתאים את עצמך לספורטאי, לא ממקום של התפשרות, אבל אתה לא יכול להתייחס לספורטאים האלה כמו לספורטאי בן 20. הקשיחות היא אותה קשיחות והגבולות הם ברורים, אבל יש ספורטאים שהם במעמד גבוה". הסביר סמדג'ה את היחס לששון, מוקי ופולק. "היתרון שלי הוא שהייתי ספורטאי, באתי מהמקום שהם נמצאים בו. אני יודע מה הם מרגישים, מזהה פציעות, אני מזהה עייפות, יודע איך לעבוד איתם", הוא הוסיף. 

אתה מרגיש שאתה עושה משהו שאף מאמן עוד לא עשה לפניך?
"אבא שלי מוריס הוא ממייסדי הג'ודו בישראל והוא תמיד חינך אותי על צניעות. אני חושב שכספורטאי, אני בין הבכירים שהיו במדינה ופורץ דרך אצל הגברים עם המדליה האולימפית בברצלונה 1992. בתור ספורטאי זכיתי במדליה באליפות אירופה לג'וניור, אליפות העולם לג'וניור, אליפות אירופה לבוגרים, אליפות העולם לבוגרים ומדליה אולימפית, אף ספורטאי לא עשה את זה עד היום. לגבי מאמן, עוד יש לי הרבה מה לתת ואני לא מנסה לחקות מאמנים אחרים או להיות כמוהם".

בג'ודו האהבה לדגל תופסת במה מאוד דומיננטית. מה אתה חושב על זריקת סרט הקפטן של ערן זהבי? 
"האמת היא שאני לא רואה ענפי ספורט אחרים. לא רואה כדורגל ולא כדורסל. שמעתי על זה. אני חושב שאפשר להבין או לסלוח, הוא לא חלילה רצח מישהו. הוא עשה מעשה שלא בטוח שבספורט האישי היו עושים אותו, אבל העליהום שהיה עליו היה קצת מוגזם, בכל זאת ספורטאי שמייצג אותנו גם מחוץ למדינת ישראל ופה אצלנו לוקחים כל דבר באופן מוגזם. אני חושב שהחינוך בכדורגל הוא קצת שונה. כמו שאני רואה את זה, כל אחד משחק יותר בשביל עצמו ובשביל הקבוצה שלו, אין להם את תחושת הלאום החזקה. אני לא יודע על איזה ערכים מגדלים את הכדורגלנים, אבל  זה הרבה תלוי בהנהגה שם. ברגע שהנבחרת תעשה פריצה גדולה יצליחו להבין שהנבחרת זו המדינה".

איזו עצה יש לך לנבחרת הכדורגל?
"יש יותר חכמים ומנוסים ממני בכדורגל אבל אני חושב שככל שאתה מתאמן נכון, חזק וטוב יש לך יותר ביטחון בהצלחה שלך. אם יש כבר נבחרת אז נבחרת צריכה להתאמן בין פעמיים לשלוש פעמים בשבוע, אימונים נכונים טובים עם אמונה שאפשר לעשות את זה ואפשר להגיע להישגים" .

זה יהיה הקמפיין האחרון שלך בתור מאמן הנבחרת?
"ממש לא, זה לא יהיה הקמפיין האחרון שלי בתור מאמן הנבחרת. אני נמצא באזור ההתחלה פלוס. כמה שזה קשה ומתיש, אם יש הישגים ואני מצליח אני ממש במלוא הכוח והמרץ.  כשאני נכנסתי לעמדת המאמן שאלו אותי 'איך אתה נכנס לנעליים כאלה'? אחרי משה פונטי ואלכס אשכנזי (המאמן של אריק זאבי). אבל אני אמרתי שאני אעשה הישגים יותר גדולים, זו הייתה השאיפה, להיות יותר מאשר הקודמים, והמאמן שיגיע אחרי כנראה יעשה יותר ממני".

יש כבר מחשבות על התפקיד הבא שאחרי האימון? 
"קודם כל, אני רוצה לסיים את הקריירה שלי כמאמן כאחד שמגשים את כל היעדים. אני לומד היום לתואר ראשון במכללה בווינגייט, עברת כבר חצי דרך. הייתי רוצה להיכנס לתפקיד ניהולי שמשפיע בצד המקצועי על כל ענפי הספורט. עוד אין לי משהו מוגדר בראש, אבל אני רוצה לשנות את פני הספורט הישראלי. לא לשבת במשרד,  לעשות משהו מאוד מאוד משמעותי".

מה היית רוצה לשנות בספורט הישראלי?
"יש הרבה מאוד דברים. אין שום סיבה בעולם שענפים אחרים לא מצליחים לזכות במדליות אולימפיות או לבנות תשתית רחבה. אני מצטמרר שמאמן אומר בריש גלי שהוא לא מאמין שהספורטאי שלו יוכל לזכות במדליה אולימפית, אין דבר כזה, לא קיים. כספורטאי תמיד האמנתי שאני מסוגל לזכות במדליה אולימפית ולספורטאים אני תמיד מעביר את המסר שזה בהישג יד".

"צריך לשנות את צורת החשיבה, להתחיל משם. גם לא צריך להביא מאמנים אחרים מבחוץ. כולם מחפשים כח ועוצמה מעבר לים, אם זה ספורטאי ואם זה מאמנים, אבל כל מה שצריך קיים פה בארץ, תפתחו את העיניים. יש את הספורטאים ויש את התשתיות, צריך לשנות את החשיבה. ספורט זה שירות וזה חינוך, אני רוצה שמישהו שגדל פה, והתחנך על ערכי מדינת ישראל יצליח, אין סיבה שלא. צריך להעתיק את המודל של הג'ודו. אם פרצנו את המחסום ב-92  ואנחנו ממשיכים לספק תוצאות את כנראה שמשהו טוב קורה בג'ודו. משה פונטי שהוא חניך של אבא שלי וכמאמן לאומי עשה את הבלתי יאומן, מנחה כיו"ר דרך מאוד נכונה".

איפה עומדת היום הסאגה עם אריק זאבי?
"אני חושב שהסיפור הזה נגמר, זה היה שבוע שהתקשורת שמה על זה הרבה משקל. אני פחות התראיינתי, פחות דיברתי. הזמן מוכיח ומראה שאני לא סוטה לא ימינה ולא שמאלה, הדבר היחיד שמעניין אותי זה מקצוענות ודאגה לג'ודו הישראלי. כל הסיפור יצא קצת מפרופורציה. אני ואריק לא דיברנו מאז, אבל זה מאחוריי".