"גירשתי את השטן בראש. עוד אקח מדליה אולימפית"

"לא נתתי לעצמי לשקוע בזה יותר מדי ולא ניתחתי את הקרבות. בימים הראשונים הייתי מוקף במשפחה שלי, עם החברה שלי, נחתי, ניסיתי להירגע ולהתאושש. הם עזרו לי לצאת מהמחשבות הרעות על כך שלא עליתי על הפודיום. הם עזרו לי לגרש את השטן הזה שהיה בא ואומר לי 'איך לא עלית על הדוכן'. היום אני משאיר את השטן הזה מאחור". שגיא מוקי.

יש גבול דק ואכזרי שמפריד בין הצלחה לכישלון, זה שהופך סיפור של סינדרלה מהאגדות לבין זה של גיבור טראגי. המשחקים האולימפיים הם הרגע עליו חולם על ספורטאי, ארבע שנים של עבודה אינטנסיבית מתנקזים לרגע שיא אחד שעשוי להיכנס לספרי ההיסטוריה. שגיא מוקי היה שם, למרות פציעה קשה עימה התמודד, הוא הצליח לסחוף אחריו מדינה שלמה והיה רחוק ניצחון אחד מהגשמת חלום הילדות שלו.

חודשיים אחרי אותו רגע כואב, ומוקי כבר חושב על המטרה הבאה. בשונה מחבריו לנבחרת, את החופשה הארוכה מאימוני הג'ודו מנצל מוקי לטיפולים אינטנסיביים בפריצת הדיסק בגבו, אותה פציעה קשה עימה נאלץ כחודש לפני התחרות החשובה ביותר בקריירה שלו. בין טיפולי ההידרותרפיה, הפיזיותרפיה והדיקור הסיני, תפסנו את הג'ודאי, שסיים במקום החמישי במשקל של עד 73 ק"ג בברזיל, לראיון מיוחד על הפציעה, התחרות שעדיין נמצאת לו בזיכרון, הרגעים הקשים שאחריה וגם על השאיפות בעתיד.

"אני בתהליך של שיקום לגב. זה מתקדם בקצב טוב מאוד. היום שלי מוקדש לטיפולים אינטנסיביים, כך שהחופש שלי קצת שונה", מסביר מוקי לערוץ הספורט. "האמת היא שלפני ריו תכננתי חופשה של חודש בארה"ב, אבל אני לא יכול להיעדר כל כך הרבה זמן מהטיפולים ולכן הסתפקתי בסופו של דבר בטיסה של שבוע ליוון. אני עדיין מצליח ליהנות מהחופש, הוא מעולה לי, זה חשוב מאוד לפני שמתחילים את ארבע השנים הבאות. האמת, אני ממש מתגעגע לג'ודו. לא לבשתי חליפת ג'ודו מאז ריו, אז מצדי לעלות מחר על המזרן, אבל הכי חשוב שאחלים כמו שצריך".

"הדברים שאני עברתי יכולים לגמור ספורטאי"
69 ימים עברו מאז מוקי ירד מהטטאמי באולם ה'קריוקה 3' בריו לאחר שנוצח בקרב על מדליית הארד ע"י לשה שבדטושווילי הגיאורגי,  וסיים במקום החמישי והמכובד, פסע ממדליה. מצד אחד, מדובר בהישג מרשים ביותר כשלעצמו, על אחת כמה וכמה כשלוקחים בחשבון את המצב הגופני והמנטאלי שבו היה אז הג'ודאי בן ה-24.

מוקי סבל משתי פריצות דיסק ומפציעה בקרסול שגרמו לו לכאבים עזים, וכן הוא לא התאמן בצורה סדירה דווקא בתקופה הקריטית שלפני התחרות. מצד שני, עם רזומה של אלוף אירופה, מדליה ברוב התחרויות בהן השתתף (להוציא את אליפות העולם) ודירוג מחייב (3) במשחקים האולימפיים, מוקי האמין בתוך תוכו שהוא יכול לזכות במדליה.

"כשחזרתי לארץ היו לי כמה ימים מאד קשים. למרות המצב שלי ראיתי את עצמי חוזר עם מדליה כי אני הכי אופטימי ומאמין ביכולות שלי. גם אם הייתי מתחרה בלי יד הייתי מאמין שאני יכול לזכות במדליה", מוקי שיחזר. עד היום הוא לא צפה באופן מלא בקרבות שלו מריו, אלא רק "הסתכל בקטנה בכל מיני קטעים שהעלו לרשתות החברתיות", לטענתו. ההימנעות מצפייה לא נובעת מתסכול או חוסר רצון להיזכר, אלא דווקא מהשלמה ומהשאיפה להתקדם הלאה.   

"לאט לאט הסתכלתי על כל מה שעברתי וקיבלתי את הדברים בפרופורציות. היום אני רואה את זה כדבר שמחשל אותי, מחזק אותי ונותן לי ערך מוסף שלאף אחד אחר אין. צריך להבין, הדברים שאני עברתי, כמו למשל התמודדות עם חודש שלם לא להתאמן לפני ריו ולהגיע למשחקים האולימפיים לא שקיוויתי, יכולים לגמור ספורטאי. למרות זאת, אני שמתי הכל בצד, הבאתי את האריה שבתוכי, נלחמתי, נתתי את הכל ואפילו הגעתי לחצי גמר אולימפי. עם כמה שרציתי מדליה, אני מסתכל על הכל ומאוד גאה במה שעשיתי".

"מה זה עשה לי? אני חושב שהחוויה הזו הפכה אותי לספורטאי טוב, האמונה בעצמי גדלה. לא משנה מה יקרה לי בתחרות הבאה, אני יודע שאסתדר בגלל הדברים עימם התמודדתי".

"מאמין שעוד אהיה מדליסט אולימפי"
יום אחרי שמוקי סיים את דרכו בברזיל, ירדן ג'רבי זכתה במדליית הארד ויומיים לאחר מכן היה זה אורי ששון שעלה על הפודיום. בעוד שבחגיגה של ג'רבי הוא צפה מקרוב, בקרבות של ששון מוקי הוא היה בדיוק בטיסה חזרה לארץ, וכשנחת קיבל את הבשורה המשמחת. "כששמעתי שאורי זכה במדליה שמחתי מאוד, זה הכי מגיע לו. אני יודע איזו דרך קשה עברנו ביחד, החלום שלי זה גם החלום שלו ואני מאוד שמח שהוא הצליח לעשות את זה. אני ידעתי שהוא יעשה את זה, זאת לא הייתה הפתעה עבורי".

"מאוד שמחתי גם עבור ירדן, אנחנו חברים טובים מאוד. זה הרגע של ירדן ושל אורי, מגיע להם ואני לגמרי גאה בהם", הוא אומר. כשהוא נשאל מה גורם לענף הג'ודו להיות אחד מהענפי הספורט המוצלחים ביותר בארץ, אם לא המוצלח ביותר הוא עונה במהירות. "האמונה שלנו בעצמנו. אנחנו רואים את עצמנו במקומות הכי גבוהים, הצבת המטרות שלנו היא מאוד גבוהה. האיגוד פועל לטובת הספורטאים, יש לנו את כל האנשים הנכונים במקומות הנכונים וזה הודות ליושב הראש, משה פונטי. יש לנו מסורת, זה התחיל עם יעל ארד ואורן סמדג'ה, אחרי זה אריק זאבי והיד עוד נטויה".

בחודש הבא מוקי יחזור לאימונים עם הנבחרת ועם המאמן הלאומי, זה שמלווה אותו מאז שהיה בן 4 ואחראי לצמיחתו, אורן סמדג'ה. הוא ישוב למזרנים בוינגייט שכל כך מוכרים לו, ילבש את חליפת הג'ודו אליה הוא כל כך מתגעגע, כשמולו שינוי גדול - שכן כעת מוקי יעבור להתחרות בקטגוריית משקל של עד 81 ק"ג.

החלטה שלקח עם סמדג'ה הייתה להם די ברורה עוד במהלך הקמפיין הנוכחי בשל הורדות המשקל הקדחתניות שנאלץ לעבור בקטגוריית המשקל הנוכחית שלו (מ-77-78 ק"ג ל-73). "אני רואה בזה אתגר חדש, לא רואה בזה כקושי. נכון, אני צריך עכשיו ללמוד יריבים חדשים, צריך לבנות עוד את הגוף, להתחזק, ואני אני מתחיל מדירוג 0 , אבל אני מוכן לזה. אני זוכר שכשהייתי צעיר יותר ועדיין לא היה לי מספיק ביטחון ולא עשיתי את הפריצה הגדולה, הייתי יורד מקרב ואורן היה אומר לי 'אתה יודע שניצחת עכשיו מדליסט אולימפי או מדליסט מאליפות עולם?' והייתי אומר לו 'אה, באמת?', לא הייתי יודע אפילו. אני מוכן לאתגרים חדשים".

מוקי, שמקווה שבמשקל החדש הזריזות שלו והטכניקה המיוחדת שלו יבואו לידי ביטוי באופן ניכר, רואה את עצמו ממשיך לא רק לטוקיו 2020, אלא גם למשחקים האולימפיים שלאחר מכן: "אני מאוד צעיר והדרך שלי עוד ארוכה. אני מסתכל על ריו כעל כפרק מתוך הספר שלי שיהיה לו סוף טוב, עוד הרבה פרקים יכתבו שם. אני מאמין שעוד אהיה מדליסט אולימפי".