"הציפיות גדלו, אני יודעת למה אני מסוגלת"

קיץ ארוך ומתיש עבר על תמר זינגר, אחת הכדורסלניות הצעירות המבטיחות בישראל. לפני יומיים חתמה זינגר את מרתון הנבחרות שלה בניצחון 55:72 של נבחרת הנערות על יוון, שדאג שישראל תישאר בדרג א', ושבוע וחצי לפני תחילת הטורניר עד גיל 18, זינגר הייתה חלק מסגל נבחרת העתודה שהעפילה לדרג א' באליפות אירופה אחרי 15 שנה. שבועיים לפני סוף הקיץ הרכזת ממכבי חיפה סוף סוף קיבלה קצת זמן לנשום ובראיון לאתר ערוץ הספורט שיתפה איך הייתה עבורה אחת התקופות האינטנסיביות והמשמעותיות בקריירה הקצרה שלה.

אז למעשה כמה זמן בסיכום עברת עם הנבחרות?
"בנבחרת העתודה התחלנו להתאמן בחודש אפריל, בשגרה קשה של אימון בכל יום. הייתי צריכה לנסוע כל יום מחיפה למרכז, היה לא פשוט, ואתמול בערב חזרתי עם הנבחרת עד גיל 18".

ואחרי הניצחון של נבחרת הנערות על יוון, מה הייתה התחושה הראשונית שלך?
"אני הרגשתי ממש נפילת מתח. ירדו כמה דמעות אחרי המשחק, בעיקר כי זה קיץ עמוס פיזית ורגשית, אבל קיץ שממש נהניתי ממנו. מבחינתי לייצג את הנבחרת זה אחד הדברים החשובים שאפשר לעשות וכשאמרו לי שאני אקח חלק בשני הקמפיינים הרגשתי גאווה גדולה. עכשיו אני בעיקר שמחה שעמדנו במטרות בשתי הנבחרות. בנבחרת הנערות אני מאמינה שיכולנו להשיג יותר, אבל בסוף הצלחנו להישאר בדרג, וזאת הייתה המטרה המרכזית".

הגעת לקיץ אחרי עונה ארוכה בליגה, שיחקת בשתי נבחרות שונות עם הפרש של שבוע מנוחה בארץ בין קמפיינים. איך הצלחת להתנהל בין כל כך הרבה מסגרות?
"זה באמת הרבה בזכות האנשים שסביבי. בחיפה שיחקתי בבוגרות וגם בליגה לנערות, אבל לא התאמנתי עם קבוצת הנערות. סיימתי השנה את התיכון ואמנם היה קשה, אבל הגעתי להסדר מול המערכת בבית הספר, ועזרו לי בכל דבר שאני צריכה. המעטפת שהייתה סביבי הייתה באמת כל כך מושקעת, גם במכבי חיפה, גם ההורים, עזרו לי מכל כיוון כדי שאני גם אצליח לעשות כל מה שאני רוצה, וגם להנות מהדרך. בסוף אני שחקנית כדורסל, וזה הדבר שאני הכי אוהבת לשחק".

אז בוא נדבר על הקמפיין האחרון בנבחרת הנערות. סיימת בתור מלכת האסיסטים בטורניר, והיה נראה ששיטת המשחק בנבחרת מאוד התאימה לך.
"אני חושבת שהדבר הכי חשוב בנבחרת זה שלא יהיה אגו. שיחקנו אחת בשביל השנייה, ולא בשביל הסטטיסטיקות האישיות. זאת הייתה הגישה בנבחרת, וזה גם מה שהוביל לתנועה על המגרש ולמשחק המסירות שלנו".

בניצחון על שבדיה סיימת עם 15 אסיסטים, שזה שיא לטורניר, ובמשחק האחרון סיפקת 13 אסיסטים. הגעת לשני משחקים האחרונים כשאת אומרת לעצמך שאת צריכה "לתפוס בעלות" על המשחק, או שזה קרה בטבעיות?
"זה הכדורסל שלי, אני לא מכירה משהו אחר. התפקיד זה להיות רכזת ולנסות לראות מה שקורה על המגרש. מבחינתי עליתי לפרקט והבאתי את המשחק שלי בדיוק כמו שהוא. אני מאוד שמחה ששברתי שיא, אני זוכרת שהסתכלתי על הסטטיסטיקה בסיום והייתי בהלם, אבל בסוף זה לא רק בגללי, צריך שיהיו סביבי גם שחקניות שידעו לקלוע".

ומתוך ההצלחה שלך הקיץ, מה את לוקחת איתך לעונה הבאה?
"הציפיות מעצמי כן גדלו, כי ראיתי למה אני מסוגלת. אני חושבת שיש לחיפה קבוצה עם סגל טוב, יש לנו את המאמן שלנו עומרי צירלין, שאין לי מילים לתאר כמה הוא רוצה ועושה את הכי טוב בשבילנו. ההצלחה של הקבוצה קודמת לכל, אבל אני גם מצפה מעצמי להתקדם ולבוא יותר לידי ביטוי, כי אין יותר גרוע משחקנית שלא מצליחה להתקדם".

הסגל בחיפה כולל עוד לא מעט ישראליות צעירות, אין חשש מהתחרות שיש מולך?
"אני כל שנה חושבת מה יהיה, האם הכדור יהיה אצלי בידיים, אם אני אשחק או לא אשחק, אבל בסופו של דבר מי שטובה מקבלת דקות, ואני לא מצפה לשחק בגלל העובדה שאני שחקנית בית. אפשר להסתכל על משחקים שלא הייתי טובה ולא שיחקתי, ומשחקים שכן התבלטתי וקיבלתי יותר דקות. בסופו של דבר מי שתשחק זה מי שתראה יכולת, ואני באה לעבוד קשה כדי להוכיח שאני ראויה לקבל דקות".

אז לפני שקופצים לשנה הבאה, יש לך תוכניות לנוח בתקופת הזמן שנשארה בקיץ?
"האמת, אני מתגייסת עוד שבוע לתפקיד בחיל הים, זה ממש טירוף שזה קורה כל כך מהר. אני קיבלתי ספורטאית פעילה ובקבוצה ממש עזרו לי כדי שזה יקרה, אז בזמן שנותר אני מקווה להנות כמה שאני יכולה, ואחרי הגיוס אני כבר עם הפנים לליגה".