אחרון בטור

"לאנס ארמסטרונג סיים את הקריירה הבין-לאומית". בכותרת הלקונית הזו סיכמנו השבוע את ההופעה האחרונה של רוכב האופניים האגדי, שירד רשמית מהמושב אחרי שסיים במקום ה-65 בטור "דאון אנדר" באוסטרליה. המחשבה הראשונה שעוברת בראש היא "כמה חבל". אבל ככל שהמחשבה מצטללת היא הופכת ל"הגיע הזמן". בגיל 39 ואחרי קריירת אופניים בת 21 שנה, שבמהלכה גמע ארמסטרונג מאות אלפי קילומטרים, גם הוא צריך לדעת מתי להפסיק. והאמת? הדאון אנדר היה רק תירוץ לבקר ביבשת הרחוקה ולהודות לקהל שלו. הפרישה האמיתית הייתה באותו היום בקטע השמיני בטור דה פראנס האחרון. ארמסטרונג לא הצליח אז להישאר קרוב לשלק וקונטאדור, שברחו והותירו אותו במרחק של כמעט רבע שעה מאחור. יכול להיות שכבר אז הוא היה יכול להפסיק, אבל חצי השנה שעברה מאז לא גרעה מאומה מהמיתוס.

את הסיפור המופלא של לאנס ארמסטרונג כולם מכירים. האמריקני, שהיה כבר אלוף העולם ב-1993, חלה בסרטן אשכים שאף שלח גרורות למקום אחרים בגופו ואחרי טיפולי כימותרפיה החלים וחזר לרצף פנומנלי של שבע זכיות בגראנד טור הגדול ביותר – הטור דה פראנס. אבל מעבר לסיפור הזה, ומעבר לעובדה שהוא קידם משמעותית את המודעות למחלת הסרטן במגוון דרכים וגייס מאות מיליוני דולרים, ארמסטרונג שם את ענף האופניים על המפה. הספורט שהיה אהוב בעיקר במדינות אירופה בורגניות כגון בלגיה, איטליה, ספרד וצרפת, הפך לפופולרי בכל רחבי העולם וגם היום אין-ספור ילדים עולים על האופניים עם המחשבה "אני רוצה להיות הארמסטרונג הבא". וכהשוואה ניתן לראות את ההתייחסות העולמית לטור בשנים שאחרי הפרישה הראשונה שלו לבין השנתיים האחרונות (מישהו זוכר מי ניצח ב-2008?). הקאמבק שלו מזכיר את החזרה השניה של מייקל ג'ורדן ואת האחרונה של מיכאל שומאכר. מעט הישגים, אבל הרבה מאוד עניין.

ארמסטרונג ייזכר גם בגלל הרוח הספורטיבית שלו. בטור של 2001 הוא הפגין סולידריות מדהימה כשהמתין להתאוששות של יריבו בשנים ההן, יאן אולריך, לאחר שזה נפל מאופניו. וכעבור שנתיים הגיע תורו של הרוכב הגרמני לחכות לאמריקני, שהתרסק לאחר שכידון אופניו נלכד בתיק של אחד מהצופים. למרות שעד היום יש הטוענים שאולריך האט את הקצב רק אחרי שרוכבים אחרים הפצירו בו לעשות כך. אגב, ארמסטרונג גם ניצח את אותו קטע אחרי פריצה מרשימה. הפייר-פליי הזה של הטור כנראה נעלם, וההוכחה הגדולה לכך הגיעה בטור האחרון כשאלברטו קונטאדור לא המתין לאנדי שלק שסבל מתקלה בשרשרת באופניים. הספרדי ספג, ובצדק, לא מעט ביקורות.

למרות כל ההצלחה, אי אפשר שלא להתייחס לשמועות על כך שארמסטרונג נטל לא פעם במהלך הקריירה חומרים אסורים. המקרים הכי ידועים בעניין הם השימוש שלו ב-EPO. האמריקני נטל את החומר, שנקרא אריתרופואטין, בזמן המחלה שלו כדי לשפר את רמת הכדוריות האדומות בגופו. ההשפעה של הסם הזה היא שיפור הסיבולת. יש לציין שסם זה מתפוגג יחסית מהר ולכן זה די ברור שאין לזה קשר לביצועים שלו מאוחר יותר כשהחלים. במהלך הטור ב-1999 נמצא בגופו חומר מסוג קורטיקוסטרואיד, אך השימוש הזה אושר לטיפול בשפשופים שספג במהלך ימי התחרות. מעבר לכך היו עשרות שמועות וסיפורים, אותם מכחיש ארמסטרונג מכל וכל. מה לעשות? האם להאמין שהוא נקי וחף מפשע או להבין שכנראה כל הרוכבים משתמשים באי אילו חומרים, בטח בטור כל כך קשה? אני בחרתי לטמון את הראש בחול במקרה הזה. לפעמים צריך להתעלם כדי לשמר את האגדה. וזה קורה בכל התחומים.

שמתם לב לשינוי המהותי בעצמות הלחיים של קארל לואיס בין 1984 ל-1996? (גדילת עצמות הלחיים זו תופעה אופיינית לשימוש בסטרואידים). יותר טוב, נסו לדמיין ידיעה בדיונית על כך שאוסיין בולט, מייקל פלפס או ליאו מסי השתמשו בסמים אסורים לשיפור הישגיהם. לא נעים? צורם? אז באמת מה שלא תדעו לא יזיק לכם. ואם אתם חייבים סיבה לזכיות של ארמסטרונג, אולי תספקו בכך שליבו גדול בכשליש מהממוצע האנושי, עובדה מוכחת שגורמת לגופו לפנות חומצות חלב בצורה מהירה יותר ובכך להיות בעל סיבולת גבוהה הרבה יותר ולעמוד במאמצים אנאירוביים (ספרינטים למשל) במשך זמן רב יותר.

בשורה התחתונה, אין ספק שלאנס ארמסטרונג הוא אחד מהספורטאים הגדולים בהיסטוריה וקשה לראות מישהו שיוכל לשחזר את הישגיו (גם בלי להחלים מסרטן). אבל אי אפשר לדעת, בכל ספורט מחפשים יורשים. אריאל אורטגה, מרסלו גאז'ארדו ופאבלו איימאר היו מראדונה הבא. גרנט היל, קובי ולברון נחשבו על תקן ג'ורדן. פדרר יורשו של סמפראס, סבסטיאן פטל במקום שומאכר ומייק טייסון במקום מוחמד עלי. לפעמים מוצאים מחליפים ולפעמים זה מסתיים בכשלון חרוץ. אבל עם כל הכבוד לענקים האלה, נדמה שבעולם האופניים חיפשו בכוח את הארמסטרונג הבא מאז פרישת המקורי ב-2005.

בהתחלה זה היה חברו לשעבר ואויבו לעתיד, פלויד לאנדיס, שהתאהב בטיפות האף ה"מתוחזקות". ולאחר מכן הגיע קרלוס סאסטרה, שהתברר שהוא לא סוחב בעליה. ואחר כך הגיע אלברטו קונטאדור, אבל נראה כרגע שגם זה לא יקרה. אז מי עכשיו המועמד אתם שואלים? אנדי שלק. הלוקסמבורגי הבינ"ל כבר היה קרוב מאוד בטור האחרון. אל תופתעו אם בקיץ הקרוב הוא יהיה זה שיחגוג עם כוס של דום פריניון בשאנז אליזה.

אז אולי לאנס ארמסטרונג עוד ירכב בתחרויות למען האנושות או בכל מיני מפגשים ברחבי ארה"ב, אבל זה רחוק שנות דור מהרמה של הוואלטה, הג'ירו, הטור דה פראנס ואפילו הדאון אנדר. זה שקול לשחקני הכדורסל והכדורגל שפורשים, אבל ממשיכים לשחק בליגה ב'. אז כנראה שארמסטרונג לא יגיע להפועל קטמון, אבל בכל תהיו בטוחים שבכל הזדמנות שתינתן לרוכב האגדי להעלות את המודעות לסרטן הוא יופיע. ואולי נראה אותו כפרשן אופניים ביורוספורט או כשגריר ועדה מארגנת למשחקים אולימפיים. אז מתי מתחילים להגיש הצעות לקראת המשחקים שאחרי ריו דה ז'ניירו? מישהו אמר ניו יורק 2020?