הרגעים שנזכור מ-2010

היסטורי X
התאריך: 24.1.2010
המעמד: טורניר אלוף האלופים בבאולינג.
המתמודדת: קלי קיוליק.

סיפור המקרה: באירוע הבלתי נשכח הבא נתקלתי רק חודשים ארוכים לאחר שהוא התרחש, וזו כנראה גם שורש הבעיה שמיד תוצג. באותו ערב זכתה קלי קיוליק בטורניר אלוף האלופים. זה היה יכול להיות סתם עוד תואר, אלא שקיוליק בת ה-32 עשתה את זה בתחרות הגברים, אליה נכנסה תודות לזכיה באליפות העולם לנשים ובעיקר בזכות חוק חדש של ה-PBA, התאחדות הבאולינג העולמית.

קיוליק רמסה בדרך לתואר כמה משחקני הבאולינג הטובים ביותר בעולם, ובגמר חיכה לה הקרב הקשה מכל מול המדורג 1 כריס בארנס. בתצוגת סטרייקים מטורפת, קיוליק ניצחה 195:265 והפכה לאישה הראשונה שזוכה בתואר בסבב המקצועני. היא הניפה את הגביע, לא לפני שהקדישה את התואר לספורט הנשי.

אז איפה הבעיה? היא נעוצה בעובדה שכנראה אף אחד מכם לא שמע על זה עד עכשיו. כמעט אף כלי תקשורת בארץ ובעולם, כולל זה שהעניק לכם בגאווה את סיכום השנה הזה, לא זיהה את הסיפור הגדול. אם סרינה וויליאמס היתה מנצחת את פדרר, אם ליסה לזלי הייתה מטביעה על קובי בראיינט, זה היה תופס כותרות ענק. באולינג זה אולי לא הענף המרתק בעולם, אבל האירוע הזה הוא לא פחות מהיסטורי.

ה-PBA, בצעד אמיץ, שיפץ את החוקה שלו כדי לאפשר לנשים להתחרות שוות מול שווים בכל טורניר מקצועני בסבב, מתוך אמונה שלמה שמדובר בענף שבו נשים יוכלו לשבור מוסכמות ולהשיג פריצת דרך אמיתית ביחס של הספורט למין הנשי. ומי יעיד על פריצת דרך נשית אם לא בילי ג'ין קינג, אגדת הטניס ומייסדת אגודת ספורט הנשים: "זה לא רק יום היסטורי, זה גם יום שיעניק מוטיבציה והשראה לכל הספורטאיות, בכל הענפים, בכל העולם".

ואם אנחנו בשוונג, למה שלא נחשוב קדימה ונדמיין: מיה האם מכניעה את קסיאס, שי דורון עושה קרוס אובר על עומרי כספי, דאניקה פטריק מקדימה את אלונסו וזוכה באליפות בפורמולה 1. או יותר קיצוני מזה - אמא שלך עושה לך בית ספר בפרו אבולושן. קלי קיוליק עוד תהפוך לאחד הסמלים הגדולים שצמחו בשנת 2010, מי תעשה היסטוריה בשנה הבאה? [ארז וייץ]

שחקן, שחקן
התאריך: 19.5.2010 (20.5, אם מחשיבים את התאריך בו הורדתי וצפיתי בפרק)
המעמד: פרק סיום העונה של "משפחה מודרנית".
המתמודד: קובי בראיינט.
 
סיפור המקרה: פיל דאנפי (טיי בורל) וילדיו עומדים על המדרגות בסטייפלס סנטר, מציצים אל תוך מנהרת השחקנים, שם קובי בראיינט מתחמם רגע לפני העליה למגרש. פיל צועק את שמו של קובי בהתלהבות, אך בשל הרעש מסביב והעובדה שמדובר בכדורסלן הטוב בעולם שניה ורבע לפני משחק, הוא לא באמת מאמין שיזכה לתשובה. פתאום קובי עונה בקז'ואליות: "במה אני יכול לעזור?".
 
לא רוצה להרוס לכם את שאר הקטע, אם עוד לא ראיתם אותו, אבל 20 השניות הקורעות האלה הן ההיי-לייט שלי מהשנה הספורטיבית האחרונה, ואני לא אומר את זה רק כי נשפכו כבר טונות של מילים על השער של אינייסטה או כל מאורע אחר בסדר הגודל הזה. חצי עשור של עבודה בתקשורת בנתה סף ריגוש גבוה מאוד, אולי גבוה מדי בכל הנוגע לספורט נטו. כמו שאומרים שמי שעובד במקדונלדס כבר לא יכול לראות המבורגרים. כל שער גדול או סל בשניה האחרונה אוטומטית מתורגם ל-X עבודה שבאה בעקבותיו. גם כשאתה יושב בבית, כל מה שעובר לך בראש בוולה של רובן זה 'איזה באסה למי שבמערכת, צריך עכשיו להחליף כותרות מאפס'.
 
זו התבכיינות, אני יודע, אבל זה לא הופך את זה לפחות נכון. לפחות בקומדיה, סף הגירוי שלי נותר נמוך כתמיד ובלי שום קשר, "משפחה מודרנית" זו סדרה בת זונה. [עידן עמיאל]

זה הרגע לאהוב
התאריך: 2-3.7.2010
המעמד: רבע גמר גביע העולם
המתמודדות: אורוגוואי – גאנה

סיפור המקרה: "אתה תראה, הוא יביא את הניצחון", אמרתי לקולגה שישב לצדי כשסבסטיאן אבראו נכנס למגרש בדקה ה-76. המשכתי במנטרה עוד מספר פעמים, אבל מרוצת השעון לא היטיבה עם התחזית. הדקה ה-119 בסוקר סיטי של יוהנסבורג ובמערכת בתל אביב ישבנו ארבעה אנשים שפוכים מעייפות ומרוטי עצבים. בום. בום. מנמנום יחסי עברנו מיד לכוננות ספיגה והדופק הרקיע שחקים. שתי הדיפות של לואיס סוארס מקו השער, אחת עם הברך והשניה עם היד, ומפלס הלחץ והריגוש החל לפלרטט עם הקו האדום העליון.

האורוגוואי הורחק וג'יאן אסאמואה, הכוכב הבלתי-מעורער של הגנאים ואחד השחקנים הכי אנדר-רייטד בעולם, ניגש לנקודה הלבנה. הפנים הסגירו את המתח, סוארס החזיק אצבעות בצד, והכדור... טס למשקוף והחוצה. מעולם לא ראיתי קודם לכן פנדל מוחמץ בשלב הנוק-אאוט בדקה ה-120. אולי לא אראה עוד אחד כזה בימי חיי. ג'יאן ניסה לשמור על פנים חתומות והשופט הפורטוגלי שלח את הנבחרות לדו-קרב. שם אסאמואה כבר הצליח למצוא את הרשת של מוסלרה, שבהמשך עצר את הבעיטות של מנסה ואדייה. ואז הגיע הרגע של המשוגע הכי יציב בעולם הכדורגל.

"הנה זה בא, הנה זה בא", מלמלתי בתקווה מהולה בחשש. "אל לוקו" אבראו זרק מבט הצידה ובחוצפה שערורייתית הקפיץ את הכדור המכריע בקלילות למרכז השער. צרחות של תדהמה הרעידו את המשרדים הריקים מסביבנו וביוהנסבורג מערבולת של רגשות מנוגדים. השוער הגנאי נקרע מבפנים, ג'יאן התפרק בזרועותיו של דרק בואטנג ואורוגוואי עלתה לפיינל פור לראשונה מאז 1970. אחר כך הגיעו המרמורים הרגילים נגד פיפ"א וסוארס, שנענש פעמיים (אדום ופנדל) ועדיין ניצח, אבל זה לא גרע מהדרמה. זה לא הפחית במאום מהטירוף. זה לא מנע מהענקית הכי קטנה של הענף להוכיח שהיא עדיין כאן. [דניאל שחק]