מתחת לרדאר של חלק מאוהדי הספורט, משהו גדול קורה בסיף הישראלי, וזה בא לידי ביטוי בקיץ היסטורי, שהצית את הדמיון לכל מי שקשור לענף. זה החל באליפות אירופה, שם בגיל 20 בלבד, אלון שריד זכה במדליית הכסף בדקר והוכתר לסגן האלוף היבשתי, ונמשך מעט מאוחר יותר באליפות העולם, אז אותו שריד היה שותף להישג הגדול ביותר של נבחרת ישראל באליפות העולם, כשלצד דב וילינסקי, יונתן כהן ויהונתן מסיקה, סיימה נבחרת הדקר של ישראל במקום ה-4.
כדי לסכם את הקיץ ההיסטורי ולנסות להבין כמה גבוה יכול להגיע הסייף הישראלי, יצאנו לראיון מיוחד עם שריד ומאמנו האישי דורון לויט, שמאמן גם את הנבחרת שעשתה היסטוריה, יחד עם אלכסנדר איבנוב ואוהד בלווה.
"בעונה הזו חזרנו עם מדליה אחרי כל תחרות מטרה, מגיל קדטים ועד בוגרים, ההצלחה הייתה פנומנלית כל העונה", סיכם לויט. "אנחנו כבר הרבה שנים שולטים בגילאי הקדטים והנוער ברמה הבינלאומית והיה חסר את זה בבוגרים, פתאום זה הגיע השנה".
אפשר כבר להכריז שיש עלייה משמעותית ברמה ובאיכות של הסיף בארץ?
"לגמרי. היות ואחוז גדול מספורטאי הנבחרות הם ספורטאים אישיים שלי אני יכול להגיד שכן. אני חושב שיש כרגע גל מאוד מאוד חזק בבנים, בוגרים, נוער וקדטים. אני רואה את זה לכל האורך וגם אם אני מסתכל על נבחרת שתיים של הבוגרים שהיא נבחרת צעירה מאוד, גם היא מורכבת מסייפים טובים מאוד. זאת אומרת שאתה רואה שזו לא רק הרביעייה הזו שרצה חזק, יש עוד רביעייה שהיא חזקה. עכשיו כל זה ביחד זה דוחף את כולם מאוד קדימה כתחרות חזקה. יש את כל הנושא הזה של הבית הלאומי בווינגייט, וזה ללא ספק תרם לעזרה, שכל הספורטאים הטובים יתחרו ויתאמנו יותר ביחד".
למרות הקיץ חסר התקדים, מדבריו של לויט מבינים כמה השאיפה היא גדולה אילו יותר. "באליפות העולם עשינו הישג היסטורי, אבל אני חייב להגיד שקשה לי לשמוח לגמרי מההישג הזה כי זה מקום רביעי", סיפר המאמן. "עלינו לחצי הגמר ובו סיימנו בשוויון מול אוקראינה ואלון הפסיד בטוש זהב. אחרי שהיינו צריכים להתאושש מזה עלינו לקרב על מדליה והמקום השלישי, וגם שם הפסדנו בטוש זהב. זה הישג מדהים אבל מהול בפספוס קטן, אכזרי. האם ההישגים האלו הם רק ההתחלה? לגמרי, מבחינתי לגמרי. לא סתם לא ממש שמחתי מהמקום ה-4, כי זה הרגיש לי שצריך יותר, ואפשר יותר, זו נבחרת שיכולה להיות אלופת עולם".
אז מה הצעד הבא?
"המטרה היא להגיע עם הנבחרת הזו לאולימפיאדה, זו נבחרת שממוצע הגילאים בה הוא בערך 22. נבחרת מאוד מאוד צעירה, גיל השיא בסיף הוא בערך 27-28. כל אחד מהם רץ בקבוצה ובנוסף הם רצים במסלול אישי. את הניקוד לקריטריון האולימפי אפשר להשיג בין מאי 2027 למאי 2028, בדרך כלל אם אתה מדורג ב-16 הראשונים אתה מעפיל לאולימפיאדה, לעומת זאת בקבוצתי אנחנו צריכים להיות בטופ 4 באירופה כדי להגיע ללוס אנג'לס 2028".
ואפשר לחלום בגדול גם באולימפיאדה?
"אפשר הכל. יש פה חבורת ספורטאים מוכשרת עם עבודה מקצועית ומעטפת מקצועית. הכל נעשה מגיל מאוד צעיר כמה שנים טובות בצורה הכי מקצועית שאפשר. אני חייב להיות אמיתי, גם באליפות אירופה כשאלון סיים במקום השני, גם לי וגם לאלון זה הרגיש מאוד טבעי, לא הרגיש לנו שעכשיו אנחנו באיזה אירוע יוצא דופן. אז לגמרי, אני חושב שאפשר להסתכל על המשחקים האולימפיים ועל מדליות ברמות הכי גבוהות, אפשר לחלום על כל דבר עם החבר'ה האלה".
אחרי ההישג הנוצץ, אין ספק שצריך גם לשים זרקור נוסף על שריד. סגן אלוף אירופה הטרי, שגדל ועדיין מתאמן במועדון של לויט, "בית ספר לסיוף FEX" שבתל אביב, שנחשב להישגי במיוחד ומשם מגיעים רוב הסייפים של נבחרות ישראל. "מבחינת אלון, אליפות אירופה הייתה אירוע הרבה יותר גדול", סיפר מאמנו האישי של הסייף, אותו הוא מלווה מאז שזה היה בן 8. "זו הייתה המדליה האישית הראשונה שלו בבוגרים, ולעשות את זה בתחרות מטרה, באליפות אירופה, זה יוצא דופן.
מה עכשיו? כרגע הוא מדורג באזור ה-20 בעולם, המטרה היא להיכנס ל-16 הראשונים בעולם בבוגרים. זה יקנה לו לעבור אוטומטית את סיבוב המוקדמות בתחרויות ויעזור לנו במסע האולימפי. אנחנו צריכים באליפות אירופה בשנה הבאה לשחזר את ההישג לפחות, ולנסות להצליח באליפות העולם, שהייתה פחות טובה עבורו בתחרות האישית. אנחנו צריכים לבוא ולהביא שם את ההישגים, כי האליפויות האלו בשנה הבאה כבר יכנסו לתוך השנה האולימפית, אז זה הרבה יותר קריטי כי שם רוב הניקוד".
"זה היה חודש מטורף לגמרי", סיפר אלון שריד. "כשהסתכלתי בסוף החודש הזה אחורה אמרתי לעצמי 'וואו, סייפתי בחודש האחרון על הפודיום גם באליפות אירופה וגם באליפות העולם', זו חוויה מטורפת, הרגיש לי שזו הרמה. בסך הכל זה מפתיע בשבילי, חיכיתי לרגע הזה שבמעבר מהנוער לבוגרים אני כבר אתפוצץ ובאמת האמנתי בעצמי שיש לי את הרמה ואת היכולת, אבל כל פעם זה לא לגמרי הסתדר והתחבר ביום של התחרות. ואז באליפות אירופה באמת הכל הסתדר וזה הגיע מהבוקר שהייתי חד. לאחר מכן זה המשיך לאליפות העולם, אני חושב ששם זה אפילו במובן מסוים היה יותר כיף הפן הקבוצתי, זה שאנחנו ארבעתנו מגיעים ביום מדהים ביחד, וגם האכזבה הייתה יותר גדולה כי כל כך היינו שם ולהפסיד בנקודה זה הכי קרוב שאפשר, ועוד פעמיים.
המטרה שלי היא כמובן האולימפיאדה, אבל בפן האישי זה הרגיש עדיין קצת רחוק, ואחרי המקום השני באליפות אירופה זה גרם לי להגיד אוקיי, זה כל כך אפשרי כן, כל כך פה וזה ריאלי ואני ממשיך. יש לי עוד שנה שלמה רק להשתפר עוד יותר ולייצב את התוצאות האלה עד העונה האולימפית. בקבוצתי האמת שיש כבר מומנטום של שנתיים שאנחנו מסייפים טוב, אבל התוצאה הזאת ממש כבר גרמה לכזה אנחנו פה, אז זה נותן ביטחון".
אז מה הצעד הבא שלך?
"ברור שהמטרה זו אולימפיאדה ומדליה באולימפיאדה. אבל אני חושב שבסוף בהכנה שלי, איך שאני באמת מסתכל על זה, זה תמיד כל פעם היעד הכי קרוב - שם צריך להפציץ. כי בסוף כל תחרות כזאת זה חלק מהדרך לשם. כל תחרות גם נחשבת בניקוד לדירוג, אז באוקטובר אנחנו טסים לגביע העולם הראשון של השנה, בקזבלנקה במרוקו. יש לי הרבה ניקוד לצבור והמטרה היא להיכנס בדירוג העולמי לטופ 16 ולעלות עוד יותר, דירוג שמסמן באמת את הטופ העולמי. זה מקום שאני חושב שאני לגמרי יכול להיות בו. ואחרי אליפות אירופה גם הגיע לי להיות בו - אין מגיע בספורט, אבל אני חושב שאני יכול וזה כל כך ריאלי עכשיו".
כשאתה אומר שברור שהמטרה זו מדליה באולימפיאדה, זו הצהרה ענקית, בטח לספורטאי בן 20
"כן, וזו באמת המטרה מאז שאני ילד", שיתף הכוכב הצעיר. "בהתחלה זה חלום כללי וזה הפסגה הזאת שאתה מסתכל עליה ואתה שואב משם את ההשראה ואת המודלים לחיקוי. אני בתחילת המסע הזה, זה המסע האולימפי השלם הראשון שלי, אז זה עדיין הרגיש בהתחלה קצת רחוק. אני רק השנה מסיים את הנוער, זה עדיין הרגיש לי שאני לא לגמרי שם. אבל הרצף של חצי השנה האחרונה, שעשיתי פעמיים טופ 32 בגביע העולם ואז את המקום השני באליפות אירופה ועכשיו גם טופ 64 באליפות העולם ביחידים וההישג בקבוצתי, אני מסתכל מסביב ואני אומר - זה המקום שלי. אני מסתכל לכולם בעיניים, כל הסבב, כל מי שאני מסייף איתו, אני יכול ואין פה אף אחד שאני פחות ממנו עכשיו. אז בחצי השנה הזאת זה הפך למטרה אמיתית וזה כבר לא רק חלום גדול, כן".
לצד ההצלחה שלך ושל הנבחרת בשנים האחרונות הסיף הישראלי הביא לא מעט כבוד גם בגילאים הצעירים. אתה אמנם בן 20 אבל כבר הרבה שנים בסיף ורואה מה קורה מסביב, זה ממש מרגיש שיש עלייה בפופולריות בענף וברמה שלו בארץ?
"כן לגמרי, יש צמיחה ואני חושב שבאמת ביחס לגודל והכמות של הסיף שיש בארץ, הרמה היא כל כך גבוהה בהשוואה לעולם, בגילאים הצעירים בכלל וכבר שנים", סיפר שריד. "אני גם חושב שהתוצאה שלי באליפות אירופה לא מגיעה משום מקום וכאילו פורצת את הדרך לדור העתיד, התוצאה הזאת מגיעה אחרי שנים של כוכבים והצלחות, אנשים שהביאו מדליות והגיעו לאולימפיאדה, אני רק ממשיך את זה. בקבוצה שלנו של הדקר גברים, אנחנו רצים ביחד מהנוער כבר כמה שנים ועכשיו עברנו גם לנבחרת הבוגרת והתחושה שאנחנו באמת העלינו את הרמה. העלינו גם את רמת התוצאות, והמקום הרביעי הזה באליפות העולם זה רק מראה כמה, זו תוצאת השיא של ישראל, ובפער".
הסיף בישראל יכול להפוך לג'ודו, למעצמה?
"עם העבודה הנכונה ועם מספיק חשיפה ושמירה על האיכות של התוצאות ושל האימונים. אני באמת בטוח וחושב שיש פה קרקע ומערכת שמאפשרת להגיע לטופ העולמי ואני חושב שגם כל ילד שגדל פה בסיף התחרותי מרגיש את זה, שמכל מועדון בארץ אפשר להתפתח ולהגיע לטופ, זה ממש קיים ואפשרי. רואים שגם יש המשך ופתאום יש דור ממש חזק".