12 שנה חלפו מאותו הרגע בלונדון בו פגשתי את בן דודו של בן זוגי שהתכונן לקראת תחרות איירון מן וחשבתי לעצמי "איזו הגזמה פראית", והנה אני לקראת התחרות השביעית שלי. אנחנו רואים אנשים סביבנו עושים את הבלתי יאומן, בתחרות שמוציאה ממך את כל האנרגיות שלך יחד עם הרצון לצלוח את האתגר הספורטיבי הקשה ביותר בעולם. תחושת ההתעלות כשאתה חוצה את קו הסיום, מושכת רבים לנסות ולסיים אותה גם כן.
אז איך מגיעים לנקודה הזו? מתי מגיע הזמן הנכון? ואיך עושים את זה נכון? נתחיל בכך שכמעט כל אחד למעט מקרי קיצון, יכול לסיים תחרות איש ברזל אם הוא רוצה בכך מספיק ומוכן לעשות את הוויתורים הדרושים. כשיתקשר אלי מתאמן וישאל אותי תוך כמה זמן הוא יכול להיות מוכן לאיש ברזל אני מבקשת ממנו לחלק את התשובה לשני חלקים מרכזיים.
החלק הראשון הוא האספקט הפיזיולוגי. ההמלצה היא להתחיל אימונים לאיש ברזל מלא עם רקע של בין 2-5 שנים בטריאתלון או ספורט סיבולת אחר, כדי להגיע עם הבסיס הנדרש מבחינת מיומנויות תנועתיות, כוח וסיבולת אירובית. את מבחני הסף ניתן להגדיר כך: 1. להצליח לסיים תחרות חצי איש ברזל בזמן נמוך מ-8 שעות. 2. להיות יכולים לשחות 3 ק״מ, לרוץ 5 שעות ולרוץ שעתיים (כל אחד כאימון נפרד) וכל אלה מבלי שהדבר ידרוש מהם זמן התאוששות משמעותית. אין לדעת כמה זמן ייקח למתאמן ללא רקע להגיע לדרישות הסף הפיזיולוגיות שצוינו. זה משתנה מאוד בין אדם לאדם. כמו כן מיותר לציין בדרישות הסף הן רק דרישות סף ולכן נוגעות למי שמעוניין לסיים את התחרות ולא למי שבהכרח מעוניין להגיע במוכנות מקסימלית.
לצד זה שרוצה להגיע לאליפות העולם לזה שרוצה לסיים יש את אלה שחשוב להם לציין: ״אני רק רוצה לסיים עם חיוך״. אני אוהבת את האמירה הזאת שכן היא גורמת לי לחדד למתאמנים שלי שלסיים עם חיוך, זאת עבודה מאוד קשה. כמי שצפתה בתחרויות רבות לתוך השעות הקטנות של הלילה אני יכולה להגיד בבטחה שככל שהשעות של התחרות מתקדמות אחוז החיוכים על המסלול הולך וקטן… הרבה יותר קשה להמשיך לחייך אחרי 15 שעות על המסלול, זה בהחלט אפשרי אבל פחות טריוויאלי.
מעבר למוכנות הפיזיולוגית להתחרות חשובה לא פחות המוכנות המנטלית להתאמן והאם הסביבה שלו בנויה לכך. זה כולל ויתורים מצידו וגם מצד משפחתו. מתאמן שלא יודעת מה המשמעות של אימונים כל יום במשך תקופה, לא יכול לדעת שהוא מוכן לקבל על עצמו את המסירות הדרושה כדי להתאמן לאיש הברזל. חשוב לתחזק שגרת אימונים גם אם לא תובענית כמו אימונים לאיש ברזל במשך תקופה כדי להבין את המחיר ולהיות מוכנים לעלות רמה ולהתגייס לצורך הגשמת החלום. צריך לזכור שכמוכם, גם המשפחה שלכם לא יודעים להתחייב להשלמה, הכלה ופירגון למה שהם לא מכירים ומבינים. תנו להם תקופה להבין איך זה מרגיש שאתם לא חלק מהבית בין שעה לשעתיים ביום באמצע השבוע ובין 4 לשש שעות בסוף השבוע כדי שלא יבינו האם זה משהו שהם יכולים להכיל עד לכדי 16 שעות בשבוע ויותר למשך מספר חודשים.
אם השינוי בין אורח החיים הקיים לאורח החיים המתבקש מכם הוא מהפך של 180 מעלות גם אם תהפכו לאנשי ברזל בסוף התהליך הדרך תהיה קשה, לא מהנה ובסבירות טובה לא רק שלא תמשיכו בספרות, גם לא תצליחו לשמור על עורך חיים פעיל ובריא.
אספקט אחרון וחשוב שיש לקחת בחשבון שנכנסים לתהליך, שנדרשת מסירות שאינה רק לאימוני ריצה, שחייה ורכיבה. אימונים לאיש הברזל גובים השקעה באספקטים נוספים שיאפשרו לגוף שלכם להתמודד עם עומס האימונים ההולך וגדל. יש צורך להשקיע בתזונה נכונה, שגרה של אימונים משלימים לטובת חיזוק ושמירה על טווחי תנועה תקינים, טיפולים משלימים במקרא הצורך ושימת לב לשנה איכותית ומספקת. אם אין לכם את הפנאי להשקיע בכל המעטפת מוטב שתשמרו את האימונים לאיש ברזל לשלב אחר בחייכם.
אז אם החלטתם שאתם הולכים על זה נותר לנשום עמוק, למצוא את הדרך להנות גם מהרגעים הקשים ולהתחיל את התהליך בצניעות רבה ובלי ציפיות מופרזות מעצמכם. בואו לתחרות הראשונה מוכנים ומזומנים לבחון את הגבולות שלכם ואת היכולות המנטליות שלכם ללא כל קשר לתוצאה שתוצג על שער הסיום.
ענבר תתחרה באיירון מן אליפות המזרח התיכון בטבריה שמגיעה ביוזמת משרד התרבות והספורט, איש העסקים והפילנתרופ סילבן אדמס וקבוצת קומטק בשיתוף עם עיריית טבריה, מועצה אזורית עמק הירדן ואיגוד הטריאתלון. למעלה מ-2,500 מתחרים, בהם 800 מרחבי העולם, כבר הבטיחו את מקומם בתחרות המאתגרת ורכבת אווירית ממרוקו, איחוד האמירויות, ומדינות שכנות נוספות צפויים להגיע לישראל בימים הקרובים וישתתפו בתחרות. מדובר בפעם הראשונה שהתחרות למרחק המלא של המותג הבינלאומי IRONMAN נערכת במזרח התיכון ובה יוענקו 75 מקומות לאליפות העולם 2023 בקונה, הוואי.
*הכותבת היא ענבר זהבי, בעלים של קבוצת "גולדן טרי" ומאמנת קבוצת האיירון-מן הגדולה בישראל