הוועד האולימפי הישראלי קיים הערב (רביעי) את טקס האזכרה ה-47 לי"א הספורטאים שנרצחו בידי מחבלים במהלך המשחקים האולימפיים במינכן 1972. ברחבת הי"א שבתל אביב התכנסו חבר הוועד האולימפי הבינלאומי אלכס גלעדי, ראשי הוועד הישראלי, יגאל כרמי, גילי לוסטיג ויעל ארד, הספורטאים יעקב טומרקין, לינוי אשרם וניקול זליקמן, וכמובן משפחות הנרצחים. כולם הגיעו לזכור ולחלוק כבוד לקהת שור, דוד ברגר, מרק סלאבין, עמיצור שפירא, אנדריי שפיצר, אליעזר חלפין, יוסף רומאנו, זאב פרידמן, יוסף גוטפרוינד, יעקב שפרינגר ומשה ויינברג ז"ל.
יגאל כרמי, יו"ר הוועד האולימפי, נשא דברים בטקס ואמר: "47 שנים עברו מאז ותחושות האובדן, הכאב והזעם של המעשה הנורא חקוקות הן במישור האישי של יקריהם והן בציבוריות הישראלית. משפחות יקרות, הנצחת הי"א ומורשתם היא מאבני היסוד בעבודתו של הוועד האולימפי הישראלי. אתם חלק בלתי נפרד מהמשפחה המורחבת שלנו. במשחקי טוקיו 2020 נקיים את הטקס של משלחת ישראל. נזכור ונזכיר שם את יקירכם שיצאו למשחקים האולימפיים ולא זכו לסיימם".
כרמי הוסיף: "לאחר הרצח עמד הספורט הישראלי בפני שאלה קיומית. ביום אחד נכחד דור של ספורטאים, מאמנים ושופטים. מאז עסקנו בבנייה מחדש וכפי שנראה היום, משלחת ישראל למשחקי טוקיו 2020 תהיה הגדולה בהיסטוריה של הספורט האולימפי. אם תרצו, זו תשובה ניצחת לחבורת המרצחים והדרך הנכונה ביותר לשימור מורשת בננו".
כרמי העלה גם את שאלת ההנצחה הבינלאומית: "בעוד כחודש ניפגש עם מר תומאס באך, נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי. בנהגתו של באך, נמצאה הדרך להנצחת ספורטאינו בעת המשחקים האולימפיים ובכך, באולימפאידת ריו התקיים טקס זיכרון ייחודי בכפר האולימפי, טקס שקבע שהתנועה האולימפית מכירה בחשיבות הנצחת רצח ספורטאינו במינכן. בפגישה זו נסכם את דרך הנצחת ספורטאינו במשחקי טוקיו 2020".
אסתר רוט- שחמורוב, שיאנית ישראל לשעבר בריצת 100 מטרים, שאיבדה את מאמנה עמיצור שפירא שנרצח בטבח, סיפרה: "הטקס הזה תמיד מרגש מחדש. יש כבר נכדים למשפחות. החודש הזה הוקם פארק לזכרו של שפירא בהרצליה, מה שאומר שעוד אנשים מלבד סובבי הי"א, כמו ראשי עיריות, מוצאים לנכון להנציח את הרצח. הנושא הזה כל כך חרוט בספורט הישראלי שנהיינו מעין משפחה כזו. זה יפה שלא שוכחים".
יעל ארד, המדלסטית האולימפית הראשונה של ישראל וחברת הוועד האולימפי, הוסיפה: "משפחות הי"א בליבנו. מבחינתנו, כל ספורטאי או ספורטאית שעולים להילחם בזירה לא עולים רק בשביל עצמם או בשביל הדגל והמדינה, אלא גם לזכר הנרצחים".