זמן לסגור חשבון

"הקרב שגדול מדי בשביל רסלמניה", "הקרב החוזר הגדול בכל הזמנים". שני התאורים המחמיאים צריכים לעשות את העבודה. ברוק לסנר ואנדרטייקר יפגשו בסאמרסלאם, האירוע הגדול של הקיץ ב-WWE והשני בחשיבותו בתעשיה. בארגון שברו את הכלים בהכנות למפגש הטיטאנים: המופע ייערך במשך ארבע שעות שיבנו את ההתרגשות עד ששני הסופרסטארים יכנסו לזירה. בסך הכל, יש למה לצפות.

לפני שנה וחצי, לסנר הדהים את עולם ההיאבקות כששבר את הרצף הבלתי מנוצח של אנדרטייקר ברסלמניה, שעמד על 21 ניצחונות. באחד הקרבות החשובים אי פעם, בו הקהל אמור להיות בשיא הטירוף שלו, הוא נכנס להלם ולשקט בלתי נשכח. הדבר הכי מיתולוגי שהיה ל-WWE ול"איש המת" בידיים, מת גם הוא. "זאת ההחלטה הכי גרועה שהכותבים אי פעם לקחו", הכריז בטוויטר טומי דרימר, שעבד בעבר בארגון. גם ג'ים רוס, השדרן המיתולוגי, הצטרף: "זה בוודאי לא מה שהאוהדים קיוו לראות".

בליבם של לא מעט אוהדים, וגם באמונה שלהם, הייתה תקווה לראות את אנדרטייקר פורש כשהוא לא מנוצח בקרבות באירוע הגדול של השנה. ככל שחלף הזמן (להלם היה קצת קשה לרדת), פרטים נוספים סביב ההחלטה לבחור בלסנר כמנצח נחשפו. אפילו השופט בקרב לא ידע שהוא יספור ל-3 את הפנומן ויוביל להפסד שירעיד את התעשיה. למעשה, ההחלטה לתת ל"חיה" את ההישג היוקרתי ביותר בקריירה שלו, יותר מכל אליפות עולם, התקבלה 3-4 שעות לפני פתיחת האירוע. כשהוא והמנג'ר שלו על המסך, פול היימן, התבשרו על התוצאה המתוכננת, גם להם היה לא נוח עם זה.

"אם הייתי בצוות הכתיבה, אנדרטייקר לעולם לא היה מפסיד. גם ברוק פשוט לא היה מוכן לקבל את זה", חשף רוס. ב-WWE החליטו לוותר על הדבר הכל כך קדוש בהחלטה שעל פניו, נראתה פזיזה. העניין סוכם בפגישה אישית בין הבעלים וינס מקמהן לאנדרטייקר, כשבהמשך, הם בישרו את ההחלטה ללסנר והיימן והיו ארבעת האנשים היחידים שידעו מה היה התוצאה של הקרב לפני שנפתח. אם היו מסתכלים מאחורי הקלעים על פני שאר המתאבקים, ההבעה שלהן בכלל לא הייתה רחוקה ממה שנראה ביציעים.

לאורך השנים, אנדרטייקר התמודד ברסלמניה מול 20 יריבים שונים, כמה מהם היו השמות הגדולים בהיסטוריה, כמו שון מייקלס וטריפל אייץ', מולם ערך קרבות חוזרים באירוע. אף אחד לא העלה בדעתו יום אחד שהרצף ישבר וזאת למרות שבעבר דווח כי הפנומן הסכים להפסיד לקיין, אחיו על המסך, אך האחרון דחה את ההצעה. ללסנר, למרות הבקשות שלו להפסיד, פשוט הציבו עובדה. הייתה תחושה שאם האיש המת לא יפרוש כבלתי מנוצח ב"מניה", זה יהיה כדי לבנות דמות של מתאבק צעיר, שהניצחון יתן לו דחיפה אדירה. ומי קיבל את הכבוד? מי שנלחם מול אנדרטייקר כבר בתחילת העשור הקודם.

"עם כל הכבוד, אני חושב ששבירת הרצף הייתה צריכה להישמר למישהו כמו רומן ריינס כדי לבנות אותו לעתיד", צייץ שון "אקס פאק" וולטמן תסריט אלטרנטיבי שמתכתב עם תחושות של לא מעט אנשים בתעשיה. לא ברור עד היום למה אנדרטייקר קיבל את ההחלטה להפסיד דווקא ללסנר, אך אחת ההערכות הן שהוא הרגיש כי זהו הזמן הנכון, כנראה באחת הפעמים האחרונות בהן גונג הכניסה שלו ישמע. כבר שנים שמנסים לנחש מתי האיש המת יפרוש מהיאבקות, בוודאי אחרי שצימצם את הופעותיו השנתיות לאחת בלבד, ברסלמניה, בעיקר כי גופו בגיל 50 כבר מתקשה לעמוד באינטנסיביות, בעוד "החיה" מציג את היכולות הטובות בקריירה שלו מאז שב ל-WWE מ-UFC, ומרשים אפילו יותר מהסיבוב הראשון שלו בארגון.

לפני שעשה הסבה ל-MMA, לסנר היה אלוף ה-WWE הצעיר ביותר כשקיבל את התואר בגיל 24. הוא עזב את הארגון ב-2004 לאחר הפסד לגולדברג ברסלמניה 20 כדי להתנסות בדברים נוספים והפך גם לאלוף במשקל כבד ב-UFC. כשהפסיד את התואר לקיין ולאסקס ב-UFC 121 באוקטובר 2010 בתוך 4:12 דקות, אנדרטייקר נצפה ביציע והתראיין שם. "החיה" הגיע למקום, נעץ מבט ביריבו משכבר הימים ונשאל ע"י הפנומן: "בא לך לעשות את זה?". לא הייתה מאחורי השאלה שום שנאה מתמשכת, אלא פשוט משחק נהדר של השניים, שמכרו מתיחות ובפועל מכבדים מאוד אחד את השני. למעשה, חידוש היריבות שהוביל לשבירת הרצף ולקרב הנוסף בסאמרסלאם, נבנה כבר במשך כמעט חמש שנים.

תמיד צריך להגיע שלב שבו עולות השאלות והתהיות הקשות, כשסביב הקרב בסאמרסלאם הן רבות. כאמור, אנדרטייקר נראה במצב פיזי רע מאוד לפני שנה וחצי ברסלמניה 30 מול לסנר המפלצתי, ספג זעזוע מוח בשלב מוקדם מאוד של הקרב שארך בסך הכל 25 דקות, זמן די קצר בהתחשב בפרופיל הגבוה שלו. על פניו ובהופעות שלו ב-RAW הקיץ, הוא נראה טוב יותר, אך זה לא יהיה ברור לחלוטין כמה עד שלא תפתח ההתמודדות החוזרת. דבר נוסף וחשוב לא פחות, האם אחרי שהרצף נשבר, האם לדמותו של האיש המת עדיין יש מה למכור? הוא ויתר על הדבר שהכי ציפו שישמר שנה אחרי שנה ועד פרישתו. בנוסף, הוא הפסיד בצורה נקיה ומעל הכל, למה התקבלה ההחלטה לנקמה שלו רק כעבור שנה וחצי, ואחרי שהפנומן כבר הספיק לנצח את בריי ווייאט ברסלמניה האחרונה?

התשובה ברורה: אנדרטייקר ולסנר הגיעו כדי להציל את WWE מהירידה הכלכלית. בימים בהם אין לארגון אלטרנטיבה, בניגוד לשנות התשעים עם WCW, הארגון יכול להרשות לעצמו לשעמם מבחינה יצירתית, אך גם הם לא יכולים להישאר אדישים לממוצע הרייטינג הנמוך ולמספרים המאכזבים של רכישת "WWE נטוורק", שירות הסטרימינג שהפיקה החברה, בה היא משדרת גם את אירועי הצפייה בתשלום החודשיים שלה כמו סאמרסלאם ורסלמניה.

כשלסנר יצא לחופשה אחרי שהפסיד את אליפות העולם לסת' רולינס ברסלמניה, WWE לא הצליחה לרשום ממוצעים של 4 מיליון צופים עם האלוף החדש לאורך אותו זמן, זאת כשבאותה תוכנית בה "פוטר" זמנית אחרי שתקף את השדרן כמייקל קול כמחאה על כך שלא קיבל קרב חוזר על התואר, צפו בה קרוב ל-5 מיליון וחצי. עם חזרתו של הכוכב המפלצתי ב-15 ביוני, הממוצע של RAW עמד על למעלה מ-4 מיליון. תוסיפו לכך תסכול מקצב איטי של מתחברים לנטוורק, שבקושי גירד את המיליון בתקופה בה נעדר, ותבינו כמה הדמות שלו היא דומיננטית.

מה שכל כך מיוחד ביריבות בין לסנר לאנדרטייקר זה טשטוש הגבולות. ביריבויות על המסך ב-WWE, די ברור מי הדמות הטובה ומי הרעה. "החיה" הוא הכי רחוק מלהיות טוב לב, אבל הקהל פשוט נהנה לראות אותו מפרק ודורס את כל מי שעומד בדרכו, כך שהתגובות האוהדות אליו הן בהתאם. כשהאיש המת חזר והצית מחדש את היריבות ביניהן כשתקף אותו ב"באטלגראונד" ועלה לו בזכיה באליפות העולם, גם אליו לא התייחסו לפתע כנבל. אם היריבים של האיש המת לאורך השנים שיחקו דמות שנרתעו ממנו, לסנר נאבק בו בלי שום פחד, כמו הסצנה ב-RAW בה היה צורך להוציא את כל המתאבקים מחדר ההלבשה כדי להפריד בין השניים, שתי פיות שבאו להוציא את הארגון מהמספרים הבינוניים שרשם.

ואולי מאחורי הבחירה לתת ללסנר לשבור את הרצף הייתה החלטה כלכלית שגם אנדרטייקר הסכים להקריב עבורה? "בסביבות אותה רסלמניה, ב-WWE היו בשיאה של השקת הנטוורק. הם היו חייבים למכור מנויים וליצור עניין, אני יכול להבין אותם", המשיך רוס לשפוך עוד קצת אור והדלפות מחדר ההלבשה. בדיוק כמו אז, גם בסאמרסלאם, כשהמספרים ברצפה, השניים שוב יתנו משהו בחזרה לארגון שהפך אותם לסופרסטארים שהם. במקביל, בצוות הכתיבה יצטרכו לשאול את עצמם איך זה שהם עדיין לא מצליחים למצוא יריב ראוי שילחם בלסנר יותר מפעם בשנה וחצי ואיך זה שהם עדיין מסתמכים על מתאבק שערך את הבכורה שלו בחברה אי שם ב-1990.