אגרוף: קליצ'קו אלוף העולם במשקל כבד

ולדימיר קליצ'קו נכנס הערב (שבת) לרשימה היוקרתית של אלופי העולם הבלתי מעורערים במשקל כבד, כאלו שהחזיקו בתואר המאוחד. האוקראיני ניצח ב"פולקספארקשטאדיון", איצטדיונה של המבורג מהבונדסליגה את דייויד היי הבריטי לאחר שהשופטים קיבלו החלטה פה אחד.  קליצ'קו, שמחזיק בחגורות האליפות מטעם 3 התאחדויות (IBF, WBO, IBO) הוסיף לארון גם את ה-WBA של היי ובכך זכה בתואר המיוחד.

קליצ'קו, שהעלה את מאזנו הכללי ל-56 ניצחונות (49 בנוק-אאוט) ו-3 הפסדים בלבד, שלט בקרב כמעט בכל שלביו. אמנם הוא לא הותיר רושם מזהיר כמו אלו שהותירו מתאגרפים נוצצים מהעבר כמו מוחמד עלי, מייק טייסון, ג'ו פרייזר ולנוקס לואיס, אבל את החותם שלו על האגרוף הוא בהחלט השאיר וקשה לראות מי יהיה זה שיעצור אותו, פרט לזמן. בכל זאת, הוא כבר בן 35.
 
האווירה באיצטדיון בגרמניה הייתה מדהימה, כאשר גדולי האגרוף בכל הזמנים הגיעו לזירה כדי לחלוק כבוד לאירוע הגדול ביותר מאז הניצחון של לנוקס לואיס על מייק טייסון ב-2002. ביניהם לואיס וטייסון עצמם וגם ג'ורג' פורמן, שלושתם אלופי עולם לשעבר במשקל כבד. בפועל, מי שציפה לקבל קרבות בנוסח סדרת סרטי "רוקי" התאכזב.
 
בסיבובים הראשונים עמדו היי וקליצ'קו במרכז הזירה בלי לעשות יותר מדי, כאשר האוקראיני משתמש בעיקר בחבטות הישרות והקצרות שלו (JAB). היי נכנס לעניינים בסיבוב השלישי עם ימנית נהדרת לראש של קליצ'קו. הבריטי הימם מעט את יריבו והמשיך לתקוף, אבל דווקא היי היה הראשון להרגיש את הקרקע כשמעד לקראת סוף הסיבוב, אך התאושש מיד.
 
בסיבוב החמישי המומנטום עבר לקליצ'קו ששלח ימנית חזקה מאוד משלו, שגרמה להיי לדמם מהאף. האוקראיני המשיך לשלוט בשני הסיבובים הבאים והגדיל את יתרונו בנקודות. הבריטי, שזכה בתואר הראשון והאחרון שלו במשקל כבד לפני פחות משנתיים, ניסה מעט לתקוף בפתיחת הסיבוב ה-11 מתוך 12, אבל האוקראיני עשה את משהו יודע לעשות הכי טוב. להתגונן ולהרחיק את היריב שלו בזכות הידיים הארוכות.
 
בסופו של דבר, הקרב היה צפוי ולא סיפק את הסחורה. היי לא הביא משהו יוצא דופן במטרה להפיל את קליצ'קו, שמבחינתו עשה את העבודה. האוקראיני שלט בקרב והוסיף עוד חגורה לאוסף המכובד שלו שכולל כעת התארים של ה-WBA, WBO, IBF, IBO ומגזין "הזירה". התואר היחיד שחסר לו הוא זה שנמצא אצל אחיו ויטאלי (WBC) והם לא מתכוונים להילחם אחד בשני. עבור היי, שהצטיין בעיקר בדיבורים לפני הקרב, מדובר באכזבה גדולה (למרות החיוכים שדאג לפזר בסוף הקרב). הבריטי רשם את הפסדו השני בקריירה.